לוסט אין תרגומיישן
למרות שהיה אפשר לצפות שהסינים יידעו לדבר אנגלית על בוריה, ושהקליטה בבייג'ינג תהיה קלה ומהירה, שליח nrg עדיין הלך לאיבוד בין ההתמצאות בשדה התעופה ועד לנסיון האבוד מראש לתקשר עם נהג המונית
ערן סורוקה
ברוכים הבאים לבייג'ינג, העיר באפור. בשדה התעופה אתה נוסע מרחק של כל אבן גבירול בערך רק כדי להגיע מהטרמינל למסוע המזוודות. זו לא אשמתם, האמת. והם הכי משתדלים בעולם. מתנדב אחד לוקח אותך מנקודה א' לב,' ובב' מלווים אותך לג,' ומד' לה' ואז בא עוד אחד ועוקף בסיבוב, וכל זה כדי שלא תישאר לבד אפילו לרגע. אבל עדיין, סינית קשה שפה. כי אז מגיע נהג המונית.
אתה מתחיל מלדבר איתו על יורו, כי רק הגעת ועוד לא חשבת על לפרוט ליואנים. אז הוא מסמן משהו עם היד, שלא ברור אם זה "אני מעדיף את השרימפס שלי
מדיום רייר." בסופו של דבר אתה מניח שהעניין הזה יסתדר, מבין ששייקספיר הוא לא ומצביע לו על השלט של מרכז התקשורת במפה (בהנחה שהאייקון עם השטרודל זה זה.( הוא עדיין לא מבין. עוצר שוטר אחד ושואל, הוא אומר לו משהו אחד. מתנדב אחר מכוון אותו שמאלה והשני מכוון אותו לצד אחר. בסוף הבנו. יורו? יאללה, קח שלושה דולרים.
אחר כך מגיע החלק של להירשם לאינטרנט. מצב האנגלית השתפר, אבל בפעם הבאה נביא לבייג'ינג נבחרת שליחים: אחד יירשם בחדר בצד שמאל, השני ירוץ עם הטופס לצד השני של הבניין לבנק להחליף כסף ולשלם, השלישי יטוס לקחת את התיק עיתונות, הרביעי להביא את הכרטיס חיבור.
בסוף, אחרי שהבנת שמרכז העיתונות לבדו הוא בגודל של פ"ת, אתה מגלה שהגב שלך נשאר במטוס. אבל הכל בסדר. קן הציפורים בידינו. שרק האולימפיאדה הזו תהיה גדולה כמו שדה העופה כאן. אפשר להתחיל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם