יהונתן סע הביתה

בשנות ה-70 הגיע לארץ לורנס, כדורסלן שבדי, והתאהב בבלה. בנם הפך לשחקן מוכשר, אבל בגליל הוא סופסל וברמה"ש יובש עד שהחליט לנסות מזלו במולדת אביו. יהונתן שולדבראנד הוא כוכב נבחרת שבדיה ובעונה הקרובה ישחק בספרד. הפספוס כולו שלנו

איתי אילנאי | 30/9/2008 0:00

הפורוורד הבלונדיני שחתם השבוע בקבוצת הבת של מלאגה הספרדית אמנם מדבר עברית שוטפת, אך הוא שבדי לכל דבר ועניין.

יהונתן שולדבראנד, פספוס שלנו. באדיבות משפחת שולדבראנד

נכון שהוא נולד בארץ, גדל ביישוב אמירים שבגליל והתבגר במחלקת הנוער של הפועל גליל עליון. הוא גם שיחק ברמה" ואפילו שירת שלוש שנים בצה"ל. אבל אם תשאלו את יהונתן שולדבראנד (25, 2.04) הוא יגיד לכם שהוא רוצה להזדקן בשבדיה. "אני בהחלט מרגיש שבדי", הוא אמר השבוע בשיחת טלפון מספרד, "שבדיה היא כמו בית בשבילי".

אפשר להסתכל על סיפורו של שולדבראנד משני כיוונים. מצד אחד פספוס של הכדורסל הישראלי, שנתן לשחקן איכותי לברוח לו מבין האצבעות. חוסר תשומת הלב, השירות הצבאי והבלגן בארץ הבריחו אותו עד סקנדינביה. מצד שני הגשמה: שחקן נחוש בדעתו, שיודע מה הוא שווה, עושה הכול כדי להצליח. אפילו מחליף מדינה.

פריחה מאוחרת

לורנס, אביו של שולדבראנד וכדורסלן עבר שבדי, הגיע לארץ בשנות השבעים למשחק בגביע אירופה מול מכבי ת"א, והתאהב. "יצרתי רומן עם ישראל", מגדיר זאת לורנס, שהחליט לעזוב את שבדיה לטובת המזרח התיכון. "אני אדם שנמשך לניגוד באופן טבעי. נכון שיש דברים שאני לא סובל פה, אבל מה לעשות, גם הישראלים כבר לא סובלים את הדברים האלה. למשל ההתנהגות של המוסדות בארץ, הפרוטקציה, חוסר הכבוד לטבע. כשאתה יוצא מישראל אתה מבין שיש דברים שאפשר לעשות אחרת".

למרות הקשיים לורנס הסתגל במהירות. הוא החל לשחק בהפועל ר"ג, שהייתה אז בתקופת הזוהר שלה, לצד שחקנים כמו סטיב קפלן, סטיב שלכטר ואחרים. אחרי שנתיים המשיך לעפולה

ובמקביל התחתן עם אהובתו הישראלית בלה, לא לפני שעבר גיור כהלכה. יחד הם הקימו בית לתפארת ביישוב אמירים, והולידו שתי בנות ובן. לורנס המשיך לאמן מעט באזור הצפון, והיום הזוג מנהל צימרים ביישוב הגלילי.

הבן יהונתן נמשך באופן טבעי לכדור הכתום. "הוא אוהב כדורסל", אומר לורנס, "הוא תמיד רצה להיות שחקן וראה בזה עתיד". שולדבראנד הצעיר הצטרף למחלקת הנוער של הגליל והגיע עד הבוגרים. למרות הרצון העז ועל אף הגנים המשובחים, הוא לא הצליח להתפתח. "יהונתן הבין די מהר מה המצב שלו בארץ", אומר לורנס, "מוטי דניאל היה הסוכן שלו, והבנו יחד שבארץ הוא לא יפרוץ לעולם, לא משנה כמה הוא יהיה טוב".

יהונתן שולדבראנד באדיבות אתר ספסל

"יהונתן צמח מאוחר. כשכולם כבר היו עם זקן הוא אפילו לא הבין מה זה, וזו הייתה אחת הסיבות שבגללן הוא לא הצליח להתברג בנבחרות הצעירות של ישראל. קשה מאוד למצוא שחקנים, אולי מלבד ברק פלג, שפתאום פורחים בשלב מאוחר".

לורנס טוען שחוסר הבגרות של יהונתן והיעדר התמיכה מצד מאמניו הם שהשאירו אותו מאחור. "זה היה מאד מתסכל", אומר יהונתן, "מצד אחד, כשהייתי קטן הייתי הולך לראות משחקים של גליל והייתי מאוד גאה לשחק שם. מצד שני, זה היה כרוך בהרבה מאוד סבל".

שולדבראנד בקושי ראה פרקט בגליל, ובעונת 2004/5 שותף רק בשני משחקים. לדבריו, האשמה לא רק בקבוצה: "אני לא רוצה להאשים את המאמנים ב-100 אחוז, לכל מטבע יש שני צדדים, אבל ברור שהייתי רוצה יותר הזדמנויות. כדי לבנות שחקן, ואני לא מדבר רק על עצמי, אתה צריך לתת לו לשחק גם כשהוא לא עושה את הדברים כמו שצריך. רק ככה לומדים. אתה לא תלמד כלום על הספסל".

עם זאת, שולדבראנד מודה שהוא היה קצת ברדקיסט. "לקח לי זמן להתבגר. נחשבתי לילד בעייתי. גם שירתתי בצבא שלוש שנים, זה לא עזר לי יותר מדי".

בעונה שלאחר מכן עבר שולדבראנד לרמה"ש של מיקי ברקוביץ', שם קלע 4.4 נקודות ב-11 דקות, וירד עם הקבוצה ללאומית. "בגדול, שם היה אותו סיפור", הוא אומר, "הייתי על הספסל הרבה זמן. כל הזמן הייתי בהרגשה שמגיע לי יותר".

"אני מרגיש שהוא נועד להיות כוכב"

ב~2006 החליט יהונתן שהגיעו מים עד נפש, ארז מזוודה ונסע צפונה לחפש בית חדש. בעזרת אביו לורנס, שהרים טלפונים לכמה חברים ישנים, הוא מצא קבוצה בליגה השבדית. "זה היה חיבור מיידי", הוא נזכר, "שבדיה היא מדינה מאוד מיוחדת. הרבה יותר רגוע שם. מאוד קשה לחזור מהתרבות שם לבלגן בארץ. אני לא חושב שישראלים יסתדרו שם".

שולדבראנד הסתדר מצוין בסקנדינביה הרחוקה. "לא התלבטתי בכלל אם לעבור לשם, והאמת שאני גם לא כל כך רוצה לחזור לישראל", הוא אומר, "יש בשבדיה המון טבע וחופש, וזה משהו שמאד מושך אותי. יש לי שם חברים טובים. הלוואי שהייתי יכול להביא גם את המשפחה שלי".

את הליגה המקומית מגדיר שולדבראנד כ"לא רעה". "הכדורסל לא כל כך פופולרי שם", הוא מסביר, "הם אוהבים יותר הוקי וכדורגל. אמנם המשכורות לא גבוהות, אבל יש שחקנים מאוד טובים בליגה השבדית".

יהונתן שולדבראנד .

שולדבראנד הצטרף לסודרטאליה קינגס ובמשחקו הראשון קלע 32 נקודות וגם הוריד 10 ריבאונדים. בהמשך העונה רשם 17 נקודות ו-7 כדורים חוזרים בממוצע למשחק, כל זאת ב-27 דקות על הפרקט. בסוף העונה הוחלף המאמן ושולדבראנד פגש את מאמנו החדש, טורביון גלקה. "הוא נתן לי המון", אומר שולדבראנד, "התחברנו והבנו אחד את השני. אנחנו ממש חברים טובים".

בזכות תמיכתו של גלקה עשה שולדבראנד קפיצת מדרגה ענקית. "מה שהייתי צריך זה המון ביטחון", הוא ממשיך, "בארץ לא שיחקתי המון שנים. הייתי צריך שינוי ולהתחיל הכל מהתחלה. הייתי צריך מישהו שיאמין בי וייתן לי את ההזדמנות".

"הוא נהיה יותר טוב כי הוא קיבל את התמיכה שהיה זקוק לה", מצטרף האב לורנס, "לפעמים יותר קל לצמוח הלאה ממצב שבו יותר נוח לך. היה לו כיף שם. פתאום שחקן של 2.04 מ' הוא לא שחקן שצריך להרביץ לו. אני מרגיש שהוא נועד להיות כוכב. יש לו כל התכונות להוביל קבוצה. הוא מסוג השחקנים שבתוך שלוש דקות מספקים עשר נקודות, ואין הרבה כאלה".

עונת הבכורה המצוינת זיכתה את שולדבראנד בבחירה למשחק האולסטאר שנערך בשטוקהולם. "זו מחווה נחמדה", הוא מספר, "כיף שבוחרים אותך, זו הרגשה מצוינת". את העונה השנייה בשבדיה יהונתן כבר פתח במעמד של כוכב. תחת חסותו של גלקה הוא קלע 19 נקודות והוריד 8 ריבאונדים למשחק, ב-28 דקות בממוצע.

הפורוורד הצעיר היה מלך הסלים של הקינגס והוביל אותם עד רבע גמר הפלייאוף. "הכל עניין של ביטחון", הוא מסביר, "השחקנים תמכו בי מאוד. קיבלתי המון עזרה מכולם, גם מהקהל". בחירתו השנייה למשחק האולסטאר הייתה כבר עניין שבשגרה, וזימון לנבחרת הלאומית היה דבר מתבקש.

שולדבראנד לא התלבט לרגע. בתור שבדי הוא שמח לעשות כל שביכולתו לעזור לנבחרת, שקיוותה להעפיל מדרג ב' לדרג א'. "אני מרגיש מצוין בנבחרת, אני לא מפחד לקבל אחריות", הוא אומר. שבדיה פתחה את הטורניר מצוין וניצחה בארבעה משחקים רצופים, בהם שני ניצחונות מפתיעים על סלובקיה וגאורגיה, שהעניקו לה את ראשות הבית.

"זה היה קיץ של כיף", אומר שולדבראנד, שקלע 11 נקודות בממוצע במהלך הטורניר, "בהחלט ציפינו להיאבק על המקום הראשון. ידענו שיש לנו את גאורגיה וסלובקיה בדרך. אני חושב שיש לנו קבוצה מאד טובה ומגיע לנו לעלות, אנחנו פשוט צריכים לעשות את העבודה".

מגשים חלום בספרד

ההצלחה משכה את תשומת לבן של הליגות הבכירות ביבשת, ולאחר מסע קצר בגרמניה ובאיטליה נחת שולדבראנד בספרד. בשבוע שעבר הוא חתם בקליניקאס רינקון, העולה החדשה לליגה השנייה הספרדית, שהיא קבוצת בת לאוניקאחה מלאגה, יריבתה של מכבי ביורוליג.

במסגרת החוזה יוכל שולדבראנד לשחק גם במדי מלאגה בליגה הראשונה. "זה לא עניין של כסף אלא הזדמנות פז", הוא אומר, "אני קרוב מאוד לקבוצה הראשונה, ומקווה שבזמן הקרוב ייצא לי להתאמן איתם. זה חלום גדול שלי להיות בספרד, חלום שמתגשם".

שולדבראנד עדיין מסתגל לביתו החדש, ולאחר שהחמיץ את המשחק הראשון בליגה, הוא מצפה בקוצר רוח למשחק הבא שייערך ביום ראשון. "הם מתייחסים אליי בצורה נעימה. יש פה הרבה צעירים כשרוניים, וייקח לי עוד זמן לראות איך אני מתאקלם פה. אני פה לעזור לקבוצה ולהתפתח. מקווה שבסופו של דבר אצליח להגיע לליגה הראשונה או לליגות הבכירות באירופה ולהיות שחקן דומיננטי".

כששולדבראנד מסתכל על סביבתו החדשה, הוא מרגיש תחושת החמצה. "יש כאן הרבה ילדים צעירים שאני מקנא בהם", הוא אומר, "מאמנים אותם עם שחקנים יותר טובים, נותנים להם אלף הזדמנויות, מסבירים להם אלף פעמים. בגלל זה בספרד יש את הליגה הטובה ביותר באירופה".

עודד קטש צילום: עדי אבישי

לדבריו, לכדורסל בארץ אין כל המרכיבים האלה: "אני לא חושב שיש בישראל הרבה שחקנים שמגדלים אותם מגיל צעיר ועובדים איתם אין-ספור שעות. דווקא בגליל קיבלתי דוגמה טובה מעודד קטש, שנתן לליאור אליהו לשחק הרבה. זה נהדר, הוא תמיד נתן לו הרגשה שיש לו גב ואני בטוח שזה חלק מהסיבה שהוא התקדם. קטש עשה איתו עבודה מצוינת".

לטעמו, חלק מהבעיה בליגה הישראלית היא ריבוי הזרים. "זה פוגע בכדורסל הישראלי, אין ספק. אני בטוח שכל הישראלים היו רוצים לחזור לתקופה שבה היו שני זרים וזהו".

כששולדבראנד מסתכל על הדרך שעשה, מהנוער בגליל ועד הליגה השנייה בספרד, הוא לא מתחרט, למרות הקשיים. "זו הדרך שהייתי צריך לעשות. אני שמח על כל הדברים שקרו לי לאורך כל הדרך. אני לא מצטער על שום דבר. זה בנה אותי".

"אני מרגיש שמה שהיה בארץ חיזק אותי. זאת הדרך שהייתי צריך לעבור ועברתי אותה. בגלל זה אני לא מאשים את המאמנים, אני אשם באותה מידה".

לאם בלה חשוב להבהיר שבכדורסל הישראלי מעדיפים לייבא כישרונות מחו"ל במקום לפתח את הכישרון המקומי. "שתו את דמו בקשית", היא אומרת בלי להזכיר שמות, "לא נתנו לו צ'אנס, לא זיהו את היכולת של הילד הזה. ייבשו אותו על הספסל".

היום, כשבנה עושה חיל מעבר לים, היא שקועה בגעגועים: "אני יוצאת מדעתי. זה סיפור עצוב-שמח. עצוב לי שהוא איננו, אבל מצד שני, מי יודע לאן המסע הזה ייקח אותו".

האם הצעה מפתה, ממכבי ת"א למשל, תחזיר את יהונתן לארץ הקודש? "אין לי תשובה", הוא מתחמק, "אבל אני לא רוצה לסגור אף דלת. אם תהיה לי הזדמנות ובאמת ירצו אותי ויתנו לי לשחק, ברור שכן. אני פשוט לא רוצה לחזור להיות על הספסל".