האב, הבן ורוח הקודש: מלדיני בסיבוב פרידה
ביום ראשון עלה פאולו מלדיני לדרבי המילאנזי האחרון בחייו. בסוף מאי הוא יתלה לתמיד את הנעליים ויסגור קריירה ארוכה של 24 וחצי שנות משחק בבוגרים של מילאן. איטליה כולה מצדיעה למי שבתחילת דרכו התייחסו אליו כאל "הבן של צ'זרה" ומסיים אותה כאחד השחקנים הגדולים ביותר בהיסטוריה שלה
ביום ראשון האחרון, כשאיצטדיון סן סירו כולו, כולל אוהדי אינטר, עמד על רגליו והריע לו, רשם מלדיני בן ה-41: הקפטן, הנשמה והסמל הבלתי מעורער של מילאן ב-24 השנים האחרונות, את פרק הפרידה הראשון שלו בשנת הפרישה מהכדורגל.
"אם הייתי צריך לכתוב כילד את החלום הגדול שלי, הוא היה נכתב בדיוק כפי שהיו חיי עד עתה," התפייט מלדיני בפתיח לספר שכתב על חייו. וביום ראשון, כשחגג את הדרבי ה-56 שלו (ניצח ,23 הפסיד ,(15 נפרד מלדיני מעוד פיסה מהחלום אותו הוא חי במדי מילאן. השחקן שהוכתר יותר פעמים מכל כדורגלן אחר כגבר המושך ביותר באיטליה 19) פעמים) מחזיק בכל השיאים האפשריים של שחקן במדי מילאן ובמדי קבוצה אחת בכדורגל האיטלקי.
הוא שיחק 636 משחקים בליגה הראשונה עם מילאן, ובסך הכל 889 משחקים רשמיים בכל המסגרות, כשהוא כובש 33 שערים. היחיד שנכבש במסגרת דרבי היה שער במשחק שהסתיים בתוצאת תיקו 1-1 בעונת .94/95 לדרבי הראשון בחייו עלה מלדיני בגיל ,17 פחות מחודשיים לאחר שרשם את ההופעה הראשונה שלו בקבוצה הבוגרת של מילאן.
אז, בינואר ,1985 קרא המאמן המיתולוגי של הרוסונרי, נילס לידהולם השבדי, למלדיני הצעיר בהפסקת המשחק מול אודינזה ושאל אותו: "איפה היית מעדיף לשחק."? מלדיני, שעד אז היה מגן שמאלי, ענה: "היום אני מעדיף לשחק מימין." למחרת צעקו כל כותרות עיתוני הספורט: "הביאו את הבן של צ'זרה לשחק, הפרוטקציה כבר כאן."?
לזכותו של לידהולם אפשר לרשום לא רק את טיפוחו
מלדיני הצעיר נאלץ לסחוב על הגב את הצל של האבא, צ'זרה, שנחרט בזיכרון אוהדי מילאן כקפטן הקבוצה שהניף ב-1963 את גביע האלופות. וכמו באגדות הכי מתוקות, בדיוק 40 שנה אחרי אותו יום, שוב על אדמת אנגליה, הניף הבן פאולו את אותו גביע האלופות.
הבן שלי הגיע למקומות שאני לא הגעתי אליהם למרות שרשמתי פרק מכובד מאוד בהיסטוריה של הכדורגל האיטלקי ועל כך צריך להוריד בפניו את הכובע. לא קל לשחק בגיל 17 כשאתה סוחב על הגב גיבנת כמו השם של אבא שלך".
"למלדיני יש תכונות שכבר מזמן נעלמו מעולם המושגים של הכדורגלן בעולם וזו הנאמנות והכרת התודה," אמר עליו מרצ'לו ליפי, מאמן הנבחרת האיטלקית, שרק לפני שבוע הרים טלפון למלדיני וביקש ממנו שישריין תאריך כדי שהנבחרת תערוך לו משחק פרידה מאוחר.
מלדיני חתום גם על שיא ההופעות בסקוואדרה אזורה ,(126) אך לדעת רבים זה גם הפספוס הגדול שלו. עם כל ההופעות בנבחרת, מלדיני פרש דווקא שנה לפני הזכייה במונדיאל האחרון. "אני לא מתחרט על כלום כי את הרגעים הגדולים והרבים שחוויתי אף אחד לא ייקח ממני," אמר מלדיני בראיון חגיגי שנערך לכבוד יומולדת ה-40 שלו.
בקיץ האחרון זכה מלדיני בכבוד שניתן באיטליה רק לפרנקו בארזי: החולצה שלו, עם הספרה 3 עליה, "נמשכה" ועם פרישתו אף שחקן לא יוכל ללבוש אותה, מלבד שני יוצאי דופן: הבנים כריסטיאן ודויד. דווקא בשנת הפרישה של האב, קיבל הבן הבכור כריסטיאן את כרטיס השחקן שלו בקבוצת הנערים של מילאן. וכמו אביו, גם הוא משחק באותה עמדה, ולפי כל הסימנים הוא יהיה הדור השלישי בשושלת המפוארת של המלדינים במילאן.
"אני חושב שאלוהים נתן לי מתנה: לא להיראות בן 40 פלוס, לא להרגיש כך ולהיות בכושר שגורם לבני 20 לקנא בי. אני לא חושב שאנצ'לוטי מעלה אותי בהרכב מתוך רחמים. אם הייתי יודע שאני משחק מהסיבות הלא נכונות, הייתי פורש מזמן." מלדיני, בניגוד לרבים מהקולגות שלו, לא מתכוון להפוך למאמן: "הספיק לי מה שהקרבתי בחיי, אני מתכוון עכשיו לפרוש ולהקדיש את חיי לעצמי ולמשפחתי".
כל חייו שיחק מלדיני באותה קבוצה. "המיליונים הגדולים שהציעו לו קבוצות באנגליה וספרד לא הזיזו לו, כי רק בן אדם גדול יכול לראות מעבר למספרים בבנק ולעוד מכונית יוקרה. מה שהוא לקח איתו והוא ישאיר אחריו, אף כסף בעולם לא יכול לקנות," העיד עליו רוברטו באג'יו, חבר קרוב.
כשנשאל מה יחסר לו יותר מכל ביום בו יסיים את הקריירה, בסוף מאי השנה, ענה מלדיני בחיוך: "יחסר לי שכבר לא יבחרו בי ככדורגלן הכי יפה וסקסי. וברצינות, יחסרו לי הדברים היומיומיים, הקטנים: לאיזו עוד עבודה אתה יכול להגיע עם נעלי התעמלות, מכנסיים קצרים ועוד לקבל על זה הר של כסף? אפילו אשתי לא מרשה לי להסתובב ככה בבית, ובטח שהיא לא משלמת לי על זה".
פרנקו בארזי, עוד שחקן שהפך לסמל גדול במילאן, אמר פעם על מלדיני: "הגדולה של פאולו היא לא מה שהאוהדים רואים במגרש, זה הבן אדם שהוא. זה אדם שמעביר את רוב ימיו בביקור בבתי חולים, ויש ילדים ונערים אוטיסטים שהוא מבקר באופן קבוע. אין חולה שביקש לראות אותו ולא זוכה לכך כמעט מיד. הוא קודם כל אדם גדול, ואולי זה מה שעושה אותו לאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל האיטלקי".
לטיציה מוראטי, נשיאת המטרופולין של מילאנו ואחותו של בעלי אינטר, מאסימו מוראטי, הפסיקה ישיבת מועצה אזורית ביום ראשון כדי להגיע בזמן לדרבי. ולא, לא בשביל לראות את הקבוצה של האח: "עם כל הכבוד לאינטר, שהיא הקבוצה של הלב שלי," גילתה מוראטי, "הייתי חייבת, כמו כל אנשי המועצה, לרוץ לאיצטדיון ולומר שלום אחרון בדרבי לאחד מהאנשים שבגללם כיף לבוא ולחלום באיצטדיון".
לפני הדרבי הודיע קלרנס סיידורף ששחקני מילאן מתכוונים לשחק למען מלדיני. חולצות מיוחדות הוכנו לאירוע, במידה שמילאן תנצח, עם הקדשה מיוחדת למלדיני. האיצטדיון קושט בשלטי פרידה מרגשים, ושלט שהוצב ביציע אינטר, בלט בנוכחותו. "פאולו, תודה גם מאיתנו," נכתב עליו.
ביוני האחרון, בדיוק ביום הולדתו, האריך מאלדיני את חוזהו לעוד עונה במילאן. הכוונה שלו היתה ברורה: "אני רוצה להיפרד מהחלק הכי חשוב בחיי עם אליפות בכיס. זו מתנת פרידה שלי לאוהדים, אבל בעיקר לעצמי".
רגע אחרי הדרבי, עם הפסד ביד, מלדיני לא יכול היה לעצור את הדמעות. כשנשאל האם אלו דמעות התרגשות, הוא ענה: "אני מרגיש כמו בדרבי הראשון שלי. הכאב של ההפסד הוא עוד שם, אבל הפעם זה כאב אישי על כך שלא יכולתי לצאת עם טעם מתוק בפה ועל כך שהאליפות הולכת לאינטר. אבל שום דבר בעולם לא יקלקל את השמחה של חיים שלמים שנצבעו בצבעים עזים של אדום ושחור".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם