הנבחר: לברון, מלך קליבלנד הראשון
הציפיות מלברון ג'יימס מוגזמות בעליל: שהוא יהיה טוב יותר ממייקל ג'ורדן. שהוא ייקח את אחת הקבוצות הכושלות ב-NBA לבדו לאליפות. שהוא יהיה מופת לדור חדש של אוהדים. שהוא יציל את תדמיתה של קליבלנד, אחת הערים המדכאות ביותר באמריקה. ומה שהכי מופרך: ג'יימס, בן 24, מתחיל השנה לעמוד בהן
(מייק בראון, מאמן קליבלנד קאבלירס, אפריל 2009)
כאשר לברון ג'יימס היה בן קצת פחות מ-15, שמעה ארה"ב לראשונה על התיכוניסט שהגוף שלו, והכדורסל שלו, נראו מבוגרים הרבה מגילו הביולוגי. בסוף כיתה י' הוא כבר נבחר לחמישיית התיכוניסטים של אמריקה.
בגיל 17 וחודשיים הוא הופיע לראשונה על שער "ספורטס אילוסטרייטד", וכעבור חצי שנה גם על השער של מגזין "סלאם" הנחשב. רגע לפני שהתברר מי הקבוצה ברת המזל שתזכה בשירותיו כמקצוען, הוא כבר חתם על חוזה חסר תקדים עם חברת ציוד הספורט המפורסמת ביותר בתבל.
במילים אחרות: רוב חייו, אור הזרקורים התעקש ללוות אותו בכל מקום. "לא משנה מה היה רף הציפיות ממנו, הוא עמד בו בכל פעם מחדש", אמר עליו קומישינר ה-NBA דייויד סטרן. כרגע לא ברור אפילו אם לברון בן ה-24 וקבוצתו, קליבלנד קאבלירס, יעפילו לסדרת הגמר, אבל במבט היסטורי לאחור, 2009 עשויה להיראות כמו השנה שבה קינג ג'יימס - או בכינויו הפופולרי הנוסף, "הנבחר" - לשלוט בעולם.
באפריל האחרון עלו ביוטיוב שני סרטוני תדמית פרודיים על קליבלנד. הם כללו שורות כמו "העיר שנמצאת בשיפוצים מאז 1868", "קנו לכם בית במחיר של מכשיר וידאו", "השמש זורחת כאן לפחות שלוש פעמים בשנה", "אל תאט במזרח קליבלנד כי אז תמות", וגם "הכלכלה שלנו מבוססת על לברון ג'יימס".
המשפט האחרון אולי לא לגמרי מופרך. העיר שהיתה ידועה לשמצה בזכות קשייה הכלכליים, והתרגלה להתעלקות קבועה מצד מנחי טוק-שואו ולכינויים מחמיאים כמו "Mistake on the Lake" מושכת אליה בשנים האחרונות תיירים שבאו לצפות בפלא.
העיר אקרון - השוכנת מדרום לקליבלנד, ובמקרה גם מקום הולדתו של לברון - אירחה בשנה שעברה טורניר לקבוצות צעירות שנקרא על שם קינג ג'יימס. התוצאה: הזרמה של 5.4 מיליון דולר לכלכלתה.
קבוצות ספורט מהוות חלק לא מבוטל מהמרקם הכלכלי
"האמת היא שלברון נתן לי תקווה, בערימת האשפה שנקראת סצנת הספורט בקליבלנד", מסביר אוהד הקאבס. "לעולם לא אפסיק לעודד את הקבוצות בעיר, אבל לצפות בהן יכול להיות דיכאון של ממש. המוטו שלנו נשאר 'תמיד יש לנו את העונה הבאה' בזכות ג'יימס, אנחנו כבר לא צריכים להמתין".
הקאבס היו במשך שנים סוג של מופע אימים. אחד האנשים שעמדו בראשה, טד סטפיין, היה מנהל איום ונורא, שבאופן סדרתי ויתר על אפשרות להתחזק דרך הדראפט, עד שהליגה נאלצה לחוקק חוק הקרוי על שמו, המונע מקבוצות לוותר על הבחירות שלהן. בספר "The Franchise" שחיברו בריאן ווינדהורסט וטרי פלוטו, מסופר כי בחלק ממשחקי הקבוצה אז נרשמו מאות בודדות של צופים - כמו במשחקיהן של עירוני ר"ג או קרית אתא.
המצב השתפר לאחר שהקומישנר סטרן דחף בעדינות את סטפיין החוצה והפקיד את הקבוצה בידי איש עסקים מקומי מצליח, גורדון גאנד (שמכר את המועדון ב-2005 לאיל ההון דן גילברט). אבל גם תחת גאנד הקאבס לא הגיעו להצלחות. הם היו ידועים כקבוצה בינונית פלוס במקרה הטוב, ולפעמים גרועה ממש.
במקביל לפריחתו של לברון בתיכון, הקאבס הלכו והידרדרו, תוך ידיעה שככל שהקבוצה תהיה גרועה יותר - כך סיכוייה לזכות בהגרלה שתאפשר לה להחתים את ג'יימס יהיו גבוהים יותר. כדי לעלות גבוה, הם היו צריכים לרדת הכי נמוך שאפשר.
בשנה שלפני הגעתו של לברון, עונת 2002-2003, הכנסות הקבוצה, על פי "פורבס" עמדו על 72 מיליון דולר, לעומת 159 מיליון ב-2008. שוויה של הקבוצה עמד על 258 מיליון דולר, לעומת 477 מיליון בשנה שעברה.
ממוצע הצופים באולם שנקרא אז "גאנד ארינה" וכיום "קוויקן לואנס ארינה" על שם חברת המשכתנאות של הבעלים החדש, עמד אז על 11,496 למשחק - כחצי מתכולת האולם ומקום אחרון בליגה. בעונה הנוכחית, האולם בן 20,562 המקומות היה כמעט מלא, או מלא לחלוטין, בכל ערב. "אחרי שנים של דשדוש, הוא נשלח אלינו מאלוהים", מסביר האוהד ריאן מרשל.
אז לא, לברון לא הפך את קליבלנד לעיר אסתטית יותר. אבל כפי שיעידו החגיגות ברחבי העיר בלילה בו נודע שהגיבור המקומי קיבל קל"ב, הוא עשה בה משהו אחר.
איירה ניובל, ששיחק איתו ארבע שנים בקליבלנד לפני שהגיע העונה לבני השרון, מסביר: "לפני הכל, הוא עזר לעיר בכיס. הביא להם כסף, החזיר את האוהדים לאולם וגרם לקליבלנד להתרגש שוב מכדורסל. שנה לפני הגעתו, היו שם 9,000 איש במשחק. עכשיו בכל מקום שאליו הוא הולך יש שיגעון מוחלט. הוא שינה עיר שלמה ביום אחד".
הקרב האמיתי הראשון שלברון היה מעורב בו לא אירע בתיכון סנט וינסנט סנט מארי, שם הקבוצה שלו, ה"פייטינג אייריש", זכתה באליפויות בקלות. במאי 2003, רגע לפני ההגרלה ששלחה אותו לקליבלנד, כבר נאבקו חברות הנעליים וציוד הספורט הגדולות בעולם על הזכות להיות מזוהות עם הכוכב העולה.
במשך שבועות, בעצת סוכניו ומלוויו, הוא תעתע בהן: לבש בגדים של חברה אחת במחנה של אחרת, והשאיר לכולן הרגשה שכדאי להן להתאמץ. ריבוק ניסתה בכל הכוח, אדידס התאמצה, ובסוף הגיעה ההצעה מנייקי והשאירה את כולם המומים.
90 מיליון דולר לשבע שנים - ויש שטוענים שהסכום מגיע גם לתשע ספרות - שילמה החברה. מיותר לציין שזה הסכום הגדול ביותר שקיבל אי פעם כדורסלן כלשהו משיתוף פעולה מסחרי. הסכום ששילמה נייקי למייקל ג'ורדן באמצע שנות השמונים היה 500 אלף דולר ושבר גם אז כל שיא אפשרי.
הזמנים, כפי ששמתם לב, קצת השתנו: בשנתו השנייה בליגה, למשל, הרוויח ג'ורדן 630 אלף דולר - סכום שלברון, שמשכורתו העונתית עומדת על 14.4 מיליון דולר (ואפילו לא מדורגת בין 25 הגבוהות בליגה, בגלל הוותק הנמוך שלו), מרוויח השנה ב-16 יום.
לברון לא עצר שם. עוד ביום בו נחתם החוזה עם נייקי, היה לו הסכם גם עם חברת Deck Upper המשווקת קלפי משחק, גם אם בסכום צנוע של מיליון דולר בלבד. היום הוא מפרסם גם את חברת הביטוח State Farm, חתום בחברת קוקה קולה, ועובד עם יצרנית המסטיקים Bubblicious, חברת MSN ועוד ב-2007 הוערך שוויו במיליארד דולר. "פורבס" דירג אותו במקום ה-16 ברשימת ה"סלבריטי 100" של 2008, עם הכנסות של 38 מיליון דולר באותה שנה.
מעבר לכדורסל, יש ללברון עוד תכונה שממגנטת אליו את הכסף. כריזמה כובשת, נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה - ואם אתם תושבי קליבלנד, אי אפשר להתעלם גם אם הייתם מנסים. מול האולם הביתי ניצב פוסטר ענק של ג'יימס. כמה ענק? בגובה עשר קומות, 33.5 מטר, וברוחב 64.7 מטר.
"האיש הראשון שקיבל פוסטר בממדים האלה היה מייקל ג ?ורדן", מספר גיא ברעם, הבעלים של חברת ברעם פרסום חוצות, "הפוסטר של ג'יימס פשוט מנכס את האיש לעיר. פוסטר פשוט מדהים. זה שלט שיש בו מעט מאוד מילים, "We are all witnesses" (כולנו עדים) - אבל אפשר לעמוד ולהסתכל עליו שעות גם אם אתה לא אוהד כדורסל. העוצמה של ג'יימס מתאימה בדיוק למדיום של שילוט חוצות ענק. השלט מקבל אצלי ציון מאה, והשחקן הזה יותר גדול מהחיים".
החיים, מדי פעם, נוטים להציב אתגרים, ובתקופה בה התקשורת מכתיבה את סדר היום, היא נהנית להרוס תדמיות לא פחות מאשר לבנות אותן. כשמשווים אותו לכוכבי כדורסל אחרים, קובי בראיינט עבר משפט אונס שפגע בו קשות, תדמיתית וכלכלית, למרות שיצא זכאי. למג'יק ג'ונסון היה איידס. מייקל ג'ורדן, מושלם ככדורסלן ככל שיהיה, לא היה ידוע כאיש המשפחה הנאמן ביותר ביקום, ורדה בחבריו לקבוצה. לברון? טפלון. או כמעט טפלון.
לפני שנתיים ניסה ניובל, אקטיביסט חברתי, להחתים את לברון על עצומה הקוראת לממשלת סין לחדול ממעשיה בדארפור. לברון סירב בטענה ש"אינו מכיר מספיק את החומר". מבקריו שחטו אותו על חוסר מודעות חברתית, ורצון לרקוד לצלילי הקופה הרושמת (לא כדאי להרגיז מיליארד קונים סינים).
שנה מאוחר יותר, לברון כבר הכיר את החומר ודיבר בפומבי על הנושא: "בסופו של יום, אנחנו מדברים על זכויות אדם, ואנשים צריכים להבין שחיים נמצאים כאן בסכנה. לא מדובר כאן בחוזים, או בכסף, אלא בחייהם של אנשים. וזה משמעותי יותר עבורי מאשר כסף או חוזה".
ניובל צוחק כשהוא נזכר בסיפור. "האמת היא שלא הייתה לי ביקורת עליו, רק לתקשורת הייתה. היה ברור שבמצבו קשה לו לצרף את שמו לעצומה כזו. כשאתה ספורטאי, אוהדים מחפשים אצלך השראה. לא חשבתי שאנשים יפסיקו לקנות נעלי לברון כי הוא מדבר נגד רצח עם. תמיד תוכל להשפיע. אולי תחטוף קצת אש, אבל בסופו של יום, בזכות מי שאתה ומה שעשית, אנשים ילכו אחריך".
התדמית הזו היא תוצר של הרבה השקעה. בכל אשר ילך לברון, תלך איתו הפמליה שלו. הליבה מורכבת משלושת חבריו מילדות. יחד הקימו חברת שיווק הנקראת LRMR, ראשי התיבות של שמם: לברון, ריצ'רד פול, מאבריק קרטר ורנדי מימס.
קרטר, שומר הסף של לברון בכל מה שקשור לעסקים, עשה את ההתמחות שלו בבית הספר הטוב ביותר בתעשיית הספורט: נייקי. כפי שהסביר לברון בראיון ל"אסקווייר": "אני רוצה לעבוד עם אנשים שאני סומך עליהם - החברים שלי. אני נמצא תחת סופר מיקרוסקופ, אבל הם שומרים עליי רגוע. כל עוד יש לי אותם, אין לי מה לדאוג".
התוצאות בשטח מוכיחות שהנוסחה עובדת. "לברון התבגר כל כך מהר בעיקר בזכות העובדה שהוא מוקף באנשים טובים", מסביר ניובל, "הרבה אנשים סביבו עובדים ומתמקדים רק בלהשאיר אותו במסלול הנכון, עוטפים אותו. קשה לו מאוד לסטות מהדרך. יש סביבו מערכת שלמה שהוא ניזון ממנה, ויכול ללמוד ממנה".
אוגוסט 2008, בייג'ינג. מתקן האימונים של נבחרת ארצות הברית. תחילת האימון פתוחה לתקשורת, אבל בזמן שקובי בראיינט, כרמלו אנתוני, דוויין ווייד ושאר השמות הגדולים מתראיינים, לברון לוקח את הזמן. הוא מבצע מתיחות, ומזמזם בקול רם את השיר "P.I.M.P" של 50 סנט. השיר מתחיל במילים "I don't know what you heard about me".
ובכן , מה באמת שמעתם עליו? מעבר לתדמית, למכונת יחסי הציבור, ליצור המאיים שמכניע יריבים על הפרקט, מדובר בילד שעבר התבגרות מואצת, תוך הסתגלות מהירה לכללי המשחק והשוק. נכון, מהרגע הראשון זרקו אותו למים העמוקים, ובעירו התייחסו אליו כמשיח. אבל אולי דווקא בגלל רף הציפיות הנמוך מקבוצה שרגילה להיכשל, אולי בגלל שהוא משחק בעיר בינונית ולא בשוק ענק כמו ניו יורק או לוס אנג'לס, היה לו יותר זמן להבשיל, גם כאישיות.
"כבר בשנתו השנייה, לברון החל להיכנס לתפקיד המנהיג", מעיד ניובל על השחקן שהיה אז בן 20, "וזה אחד הדברים שהכי הרשימו אותי אצלו. במקביל ללקיחת האחריות, הוא תמיד רצה להקשיב לעצות וללמוד מאחרים, והתכונה הזו, לדעת להקשיב, מלווה אותו גם היום. בתוך כל הכסף שסביבו, הוא נשאר צנוע למדי. לטקס הענקת תואר ה-MVP (השחקן המצטיין של העונה) הוא הזמין את כל הקבוצה שלו. זה אומר הכל.
"הוא חבר לקבוצה נהדר, שנוסך ביטחון וגורם לכולם להיות טובים יותר, רגועים יותר, בטוחים יותר בעצמם. הוא נהנה לבלות ולעשות דברים עם השחקנים האחרים. הוא לא מרים את האף, תמיד אפשר לדבר איתו. יש לו מנטליות של 'אנחנו' לא 'אני'. תמיד הוא יעשה משהו שידהים אותך. הוא יכול לשבת איתך, ופתאום לקלוע תפוז מצד אחד של החדר לפח קטן בצד השני".
את לברון עצמו הציפיות כנראה מטרידות פחות. "יש עליי המון לחץ", אמר בעבר, "אבל אני לא שם את הלחץ הזה על עצמי. אני מרגיש שאם אשחק את הכדורסל שלי, השאר כבר יסתדר לבד. אני לא זקוק לכל מה שזוהר ונוצץ, ופשוט שמח שיש לי את הכדורסל בחיים".
גם את האוהדים הוא כבש. "הוא בורך בכישרון בלתי ייאמן ובכוח אתלטי פראי", מספר אחד מהם, "הוא הוסיף לאלה מנטליות של צווארון כחול. הוא הושלך לזירת האגרוף עם כל הזדמנות להיכשל, והוא התגבר והתעלה בכל מצב. נכון שהילדים שלי לעולם לא יבורכו באלפית מהכישרון שלו, אבל תמיד אוכל להצביע עליו כדוגמה, כרף עליון".
והנה, הגענו לדיבורים על גדולה אמיתית. מגיל צעיר, עוד כשגדל עם אמא גלוריה (שילדה אותו בגיל 16) ואב שספק אם אי פעם יידע מיהו, בשכונות איומות באקרון, היה ללברון בחדר פוסטר של מייקל ג'ורדן. הסופרסטאר של שיקגו, שצמח יחד עם הליגה בשנות השמונים ואחראי, יחד עם מג'יק ג'ונסון, לארי בירד וכמה אחרים, לפופולריות שנסקה, היה המודל לחיקוי. היעד הסופי.
בין השניים מפרידה תהום, במובן אחד: האליל הוא אחד האויבים הגדולים של המועדון. במשחק מכריע ב-1989 ג'ורדן קלע על הראש של קליבלנד את אחת הזריקות המפורסמות בקריירה שלו, זריקה שהגדירה אותו כווינר, ואת קליבלנד כמועדון אומלל. לברון הצליח לתקן את הרושם במשחק השני בסדרת גמר המזרח. בפיגור של שתי נקודות מול אורלנדו, שהובילה 0:1, הוא קיבל כדור שנייה לסיום וצלף שלשה מנצחת. "מספר 23 נמצא עכשיו בצד הטוב", אמר לברון.
עוד לפני שיגיע לסטרטוספירה של ג'ורדן, לברון יצטרך לעקוף את קובי בראיינט, כוכב לוס אנג'לס לייקרס. כמו קובי, גם לברון הגיע לליגה היישר מהתיכון. אבל קובי עשה זאת כאשר ההייפ סביבו היה מצומצם. עובדה שהבחור נבחר רק במקום ה-13 בדראפט של 1996, והקבוצה שבחרה בו, שארלוט, הסכימה להעבירו ללוס אנג'לס בעסקת חליפין.
במקרה של לברון, קליבלנד היתה מעדיפה למשכן את אזור התעשייה שלה ולא לוותר על היהלום המקומי. ג'רי ווסט, האיש שהביא את קובי ללייקרס, הודה לאחרונה: "עדיין הייתי בוחר בקובי כדי לקחת זריקה אחרונה, אבל כשחקן, לברון עבר אותו".
בראיינט זכה כבר בשלוש אליפויות, אבל הוויכוח כמה גדול חלקו בהן, לעומת זה של שותפו לקבוצה דאז, שאקיל אוניל, ימשיך להתנהל לנצח. השניים שיתפו פעולה היטב כל עוד הניצחונות והתארים באו. ב-2004, לאחר כישלון בסדרת הגמר, הכל התנפץ לרסיסים. בראיינט נשאר ללא שאקיל, עם קבוצה חלשה, תדמית של פרחח אנוכי ומשפט אונס מתוקשר ברקע. יותר משנה עברה עד שהצליח לשקם את התדמית, וגם אז, שונאיו תמיד ידעו להאשים אותו במשחק סוליסטי, במנהיגות מזויפת, באנטגוניזם שהוא מעורר אפילו בקרב חבריו לקבוצה.
אחרי שנותיו לצד לברון, ניובל שיחק עם בראיינט אשתקד ומשווה: "הרצון והתשוקה שלהם לנצח מעמידים את שניהם ברמה אחרת מעל רוב השחקנים. שניהם תחרותיים לעילא וממוקדים מאוד. הם מנהיגים מסוג שונה. קובי היה בעבר שחקן אנוכי, אבל מאז הבין שהקבוצה היא מה שחשוב. לא ידעתי איזה בראיינט אפגוש באל-איי, ומצאתי שחקן קבוצתי שמנסה לתת ביטחון לכולם ולדחוף אותם אל הטוב ביותר".
על המגרש, יריבים. מחוץ למגרש הם מלאי הערכה אחד כלפי השני, ובקיץ האחרון, כאשר שיחקו בנבחרת הלאומית של ארצות הברית וזכו בזהב בבייג'ינג, הם שיתפו פעולה בצורה אידאלית. קובי לקח על עצמו את תפקיד שחקן ההגנה הבולט, שדואג לשתק את היריבים, ואת תפקיד המסיים שמתעלה כשהקבוצה זקוקה לנקודות.
לברון קלע ארבע נקודות יותר מבראיינט בטורניר, ובדקות רבות ניהל את ההתקפה של הקבוצה. הנבחרת הזו מהווה ותהווה נקודת מפנה בקריירה של לא מעט שחקנים, בעיקר בזכות הדוגמה האישית שקיבלו משניים מגדולי הכדורסלנים בהיסטוריה.
קובי עוד זקוק לאליפות שעליה יהיה חתום, כדי להחזיר את שמו לדיון על תואר הגדול בכל הזמנים. גם לברון, אם כי השעון הביולוגי שלו פחות לחוץ, ובמקרה שלו, ברור שרק עכשיו הוא מגיע לשיא. ג'ורדן זכה בתואר הראשון בגיל 28. קובי יהיה בקיץ בן 31. לברון בן 24 כיום. הוא משלב גוף שבנוי כמו טנק, גובה של 2.06 סנטימטר , מהירות של צ'יטה וכוח מתפרץ של סופת טייפון, עם יכולת לקלוע מכל מצב.
יניב גרין, שחקן מכבי ת"א, פגש אותו לפני שנתיים וחצי במשחק ראווה בין קליבלנד למכבי. "עם כל הממדים הגופניים שלו, הוא יותר מהיר אפילו מהשחקנים הזריזים ביותר", מספר גרין, "אני זוכר רגע בו דריק שארפ ניסה לשמור עליו וללחוץ אותו, ולברון היה יותר זריז ממנו. רק אז אתה מבין אילו יכולות יש לו. רק להיות איתו על אותו מגרש היה סוג של הישג. אי אפשר אפילו לתכנן נגדו דברים. אתה לא יכול לומר "הוא מעדיף ללכת ימינה, אז אמשוך אותו שמאלה". הוא יודע לעשות הכל. רק צריך לנסות להגביל אותו, ולהתפלל שלא יהיה לו מזל".
עוד דבר שמאפיין את לברון, הוא היכולת להמציא את עצמו מחדש. "כל שנה, אמרו על לברון שהוא צריך לשפר משהו", אומר ניובל, "ובעונה הבאה הוא היה משפר את האלמנט שהוגדר כבעייתי. כבר עכשיו, לברון הוא שחקן מושלם מבחינה אתלטית, ויש לו את כל יסודות הכדורסל. אי אפשר לשמור עליו, אי אפשר לעצור אותו. העונה הוא העלה את ההגנה שלו לרמה עילאית. לא רבים יכולים לקלוע 30 נקודות במשחק ולשמור על השחקן הטוב ביותר שמנגד".
עוד שהיה בתיכון לברון ראה את עצמו כשחקן מסוג אחר. "הרבה שחקנים יודעים לשחק כדורסל ולשים כדור בטבעת", אמר בעבר ל"ספורט אילוסטרייטד", "אבל אני רואה דברים לפני שהם קורים. אתם יודעים, שחקן אחד יכול לעשות את הקבוצה שלו טובה יותר. זה דבר שלמדתי מצפייה בג'ורדן".
בחלק מהסרטונים ביוטיוב, מככבות קליעות של לברון באימונים ובחימום לקראת משחקים. מסוף המגרש, מהחצי עם יד אחת, וכל המרבה הרי זה משובח. ניובל: "הקליעה בשבת נגד אורלנדו לא הפתיעה אותי. במשך שנים ראיתי אותו עושה זאת. תמיד ידענו שאם אנחנו מגיעים לשוויון והמשחק צמוד, יש לנו סיכוי כי לברון משחק איתנו".
"אני לא חושב שיש לו נקודות תורפה. אולי רק העובדה שהוא מסכים, לפעמים, למסור לשחקן אחר במצב מכריע", מסכם הפרטנר לשעבר. "יש לו את הפוטנציאל להיות גדול יותר מג'ורדן. הדבר היחיד שחסר לו, נכון לעכשיו, זו האליפות".
ואם הוא לא ייקח אותה בקליבלנד, אולי הוא יעשה זאת במקום אחר - ניו יורק, למשל, מפנטזת עליו כשיסתיים החוזה שלו ב-2010 אם כי ייתכן שג'יימס יבחר להפגין נאמנות כלפי עירו, ולחתום על חוזה חדש בשורות הקאבלירס.
1991 היתה עבור ג'ורדן השנה שבה זכה באליפות ראשונה מתוך שש. הרבה אנשים חושבים ש-2009 יכולה להיות השנה של לברון. כבר עכשיו שומעים סביבו משהו שהוא יותר גדול משאגות האושר של האוהדים, והרעד בטבעת הסל אחרי עוד הטבעה מהדהדת. זו יכולה להיות השנה בה גם דף מתחלף, וההיסטוריה נכתבת מחדש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם