מפתח אלן: ההתקדמות של נבחרת גאבון
בינואר 97 נבחרת גאבון דורגה במקום ה-46 והקדימה אפילו את ישראל, אבל אז באה ההידרדרות עד למקום ה-125. 12 שנה אחרי עם אלן ז'ירס בכסא הנהג, הפנתרים עשו את הקאמבק, חזרו לטופ-50 וקרובים גם למקום במונדיאל. כוכבים? אולי פול קסאני, כן ההוא מקרית שמונה

אם זו ניגריה של שנות ה-90, או סנגל של 2002, תמיד נמצאה החבורה התורנית שתוסיף את הצבע, הריקודים והקהל הצוהל עם התלבושת המרשימה. מחר (ה') לוח השנה יראה בדיוק על שנה לקראת שריקת הפתיחה למונדיאל הבא ואם צריך להמר כבר היום על זו שתספק לנו את החיוכים בדרום אפריקה, הפוטנציאל הגדול ביותר היא נבחרת גאבון.
עד לא מזמן אף אחד בכלל לא ספר את החבורה ממרכז מערב אפריקה כמועמדת להגיע לגביע העולם, אולי בגלל שהיא נפלה לבית המוות בשלב האחרון של המוקדמות מול אריות כמו קמרון, מרוקו וטוגו, שלוש נבחרות ששרפו את הדשא מול יציעים מלאים בתחרות הכדורגל החשובה בעולם.

בגאבון, לעומת זאת, לא ממש התרגשו מהשמות הגדולים. בסוף מרץ ה"אזינגו נשיונלה", כפי שהם מכונים או "הפנתרים", פתחו ברגל ימין את המשחק הראשון בשלב הבתים האחרון עם ניצחון מפתיע 1:2 על מרוקו בקזבלנקה. הם זכו לכותרות גדולות בכל העולם, אבל אם מישהו חשב שמדובר במקרה חד פעמי, הגיעה בשבת האחרונה הצהרת כוונות חד משמעית מנבחרת האנדרדוג.
החבורה של אלן ז'ירס הביסה 0:3 בבית את טוגו, ועלתה לראשות הבית עם 6 נק'. גאבון גם זכתה ל"מחווה יוצאת דופן" של קמרון ומרוקו, שסיימו ב-1:1 את המפגש ביניהן, והגדילו עוד יותר את סיכוייה לנסוע למדינה הנחמדה מקצה היבשת ביוני 2010.
בדרך כלל בשלב הזה, קם חכם תורן שצועק: "אז למה הם יכולים ואנחנו לא? למה מדינה שכוחת אל באפריקה עם 1.5 מיליון תושבים יכולה להצליח במשימה, שמדינה אחרת די מצליחה בת 6 מיליון נפשות נכשלת בה?" על השאלה הזו שווה להתעכב.
אז מי זאת גאבון? מדובר בנבחרת ללא מסורת. היא מעולם לא העפילה למונדיאל ואפילו פרשה כמה פעמים לאורך השנים מהמוקדמות. ההישג הגדול ביותר שלה עד היום היה העפלה לרבע גמר גביע
אבל אז הגיעה תקופה רעה במיוחד והנבחרת האפריקאית הידרדרה תוך שש שנים לדירוג השפל שלה - 125. רק בשנתיים האחרונות היא הצליחה לצאת מהבור העמוק ולטפס חזרה למקום ה-48 בעולם, שם היא נמצאת גם כיום. מה הסיבות לקאמבק? יש כמה, אבל אם צריך לגעת בראשית שבהן, אז קוראים לה אלן ז'ירס.
באמצע שנות ה-80 ז'ירס היה שייך לקוורטט המופלא של הטריקולור בראשותו של מישל פלאטיני ולצידם של לואיס פרננדס וז'אן טיגאנה. הוא רשם 519 הופעות כקשר במדי בורדו וסיים את הקריירה במארסיי ב-88'. ב-95' הוא התחיל את הקריירה כמאמן ראשי על הקווים של טולוז ועבר בדרך גם את פריס סן ז'רמן וקבוצה ממרוקו, לפני שקיבל על עצמו את תפקיד מאמן נבחרת גאורגיה. במרץ 2006 הוא עבר לאמן את גאבון.

עד אז הנבחרת המקומית החליפה מאמנים כמו גרביים, כשכמעט בכל ספטמבר מגיעה אישיות כדורגל אחרת למדינה ושנה לאחר מכן עוזבת או מועזבת על ידי המערכת. בספטמבר 2002 הגיע מישל דה וולף הבלגי והלך כבר בקיץ 2003. אחריו בא כריסטיאן סראמניה הצרפתי ושנה לאחר מכן ז'איריניו.
12 חודשים נוספים הספיקו להתאחדות, כדי לפטר גם את הברזילאי ועוד חצי שנה נוספת כדי להתקבע על ז'ירס. לזכותו של האחרון, אפשר לתת את הקרדיט שהוא החזיק ועדיין מחזיק הרבה מעבר לקודמיו.
הפילוסופיה שהכניס ז'ירס בשחקנים היתה של אמונה ואהבת המשחק. הוא רצה שהם ייהנו על כר הדשא. "צריך לשחק עם חיוך על הפנים", אמר פעם בראיון, ולמרות שכבר שמענו את הסיסמא הזו בעבר, במקרה של גאבון זה גם עבד. שלב המוקדמות הראשוני דווקא לא התחיל בצורה טובה וז'ירס וחניכיו הפסידו 1:0 ללוב בחוץ. בחמשת המשחקים הבאים, לעומת זאת, הם רשמו רק הפסד אחד והשתחלו בסופו של דבר למקום השני אחרי גאנה בדרך לסיבוב האחרון.

"זו הגרלה די קשה. למזלנו מה שקורה על המגרש קובע וחשוב. אנחנו הולכים להתכונן היטב ולתת לעצמנו סיכוי", עם המסר האופטימי הזה יצא ז'ירס לבית המוות בשלב האחרון. והנה לכם עוד מתאבן ממשנתו של הצרפתי חדור האמונה: "מה שאנחנו צריכים לעשות זה להתכונן לכל משחק בפרטי פרטים ולהראות תשוקה. העובדה שעלינו לסיבוב השלישי אומרת שאנחנו לא צריכים לפחד".
ואולי ההצלחה נובעת בעצם מהנמכת הציפיות שהגדיר מראש לחניכיו: "אנחנו לא מכוונים גבוה מדי. לסיים במקום השלישי יהיה הישג מצוין עבורנו". המקום השלישי, דרך אגב, מוביל לאליפות אפריקה.
אבל נראה שסוד הקסם של ז'ירס טמון בעיקר בצניעות, ביכולת שלו להישאר על הקרקע. גם אחרי הניצחון על מרוקו, הוא בחר להישאר בפרופורציות: "המטרה העיקרית שלנו נשארה המקום השלישי. אני לא רוצה לשמוע דבר אחר כרגע. אנחנו לא יכולים להגיע לשום דבר על ידי זה שנשכח להיות צנועים ומבלי שנשים את עצמנו תמיד בסימן שאלה".
ז'ירס, כמו שנוהגים להגיד בכדורגל, לא טיפס לבדו מהמקום ה-125 ל-48. הוא עשה זאת בזכות סגל לא נוצץ במיוחד. אם משווים את שחקני גאבון לאלו של ישראל, אז בעוד הכחולים-לבנים מתהדרים בנציגויות באנגליה, גרמניה, ספרד ובלגיה, אחד השחקנים המובילים בנבחרת המערב אפריקאית שיחק העונה דווקא בארץ הקודש.

פול יולריץ' קסאני, קשר הנבחרת (וגם הקפטן לפעמים), היה אמור להגיע לעירוני קרית שמונה עוד בתקופתו של מישל דיין, אבל נחת לבסוף רק בינואר במהלך הקדנציה של אלי כהן. הוא לא הרשים יותר מדי וחילק את זמנו בין הספסל למגרש עם 13 הופעות בלבד ברזומה. "כשיש לחץ ורוצים לסגור סגל אז נעשות טעויות. בקרית שמונה קסאני היה חתום עוד לפניי ואני מודה שלא היה ברמה", אמר עליו השריף.
את רוב השחקנים האחרים של נבחרת גאבון תצליחו ללקט בפינצטה בליגות המשניות של אירופה, רובם בליגה השנייה והשלישית בצרפת, אבל יש גם ייצוג לליגה השנייה באיטליה (ווילי אובאמאינג באבלינו), גאורגיה, בלארוס, קונגו וטורקיה.

השחקן הבכיר בשורות הגאבונים הוא החלוץ דניאל קוזין, ששיחק העונה בהאל סיטי, אך סבל ממספר פציעות ולכן גם נעדר מהמשחקים מול מרוקו וטוגו. מי שמככב בינתיים בקמפיין הוא רוגוי מאייה, שמשחק באנקרהספור ועד כה כבש ארבעה שערים בשבעה משחקים בקמפיין. שחקנים מקומיים? במפגש מול טוגו ז'ירס פתח רק עם שחקן אחד מהליגה. גם בגאבון מעדיפים ליגיונרים.
עוד נתון מעניין לגבי הנבחרת היא העובדה שהמגרש בליברוויל הפך עבורה למבצר. גאבון רשמה רצף של שש נצחונות ועדיין לא הפסידה בבית בקמפיין מוקדמות המונדיאל. עובדה מדאיגה במיוחד לסמואל אטו וחבורתו, שעתידים לבוא לביקור. לז'ירס אין זמן לנוח על זרי הדפנה אחרי הניצחון על טוגו (לא שהוא עושה את זה בכל מקרה), אבל שני המשחקים הקרובים (בית ולאחר מכן חוץ) מזמנים לו מפגש מול האריות של קמרון.

הראשון ביניהם היה אמור לקרות כבר ב-20 לחודש, אבל ביום שני האחרון הלך לעולמו נשיא גאבון עומאר בונגו (על שמו קרוי גם האיצטדיון הלאומי בליברוויל), שאחרי פרישתו של פידל קסטרו בשנה שעברה, הפך למנהיג המכהן הזמן הארוך ביותר - 42 שנה. בגאבון הוכרזה תקופת אבל בת חודש שעתידה להיגמר ב-8 ביולי. בעקבות זאת, ייתכן שבפיפ"א ייענו לבקשה של ההתאחדות המקומית וידחו את ההתמודדות.
כך או כך, השורה התחתונה די ברורה: ניצחון נוסף על קמרון וכדאי שתתחילו לסמן את הפייבוריטית שלכם לגביע העולם בדרום אפריקה. הכל בהנחה כמובן שישראל לא תעלה.