נתתי בראש: עמרי כספי מתדפק על דלתות ה-NBA
עמרי כספי יראה את הדראפט מחר בלילה עם משפחה וחברים בארץ. אחרי טיול "מטורף, הכי כיף שיש" בארה"ב ולפני שיחכה לשמוע את שמו בסיבוב הראשון, הוא מתרגל למעמד של רכוש ציבורי, מתכונן לפעולות ההסברה כשגריר ישראלי ומספר ששבועיים כאלה לא היו לו גם בימים הגדולים במכבי
לפני הדראפט של דורון שפר, עמדה מדינה שלמה בדום מתוח. נדב הנפלד פלירטט עם בוסטון סלטיקס, יותם הלפרין וליאור אליהו נבחרו וזה לא עזר להם, ובכל זאת, הפעם יש תחושה אחרת. הפעם זו כבר לא התקשורת הפרובינציאלית שלנו שעושה מארבים לכל סקאוט עם מבטא אמריקאי ומנסה לחלץ ממנו ציטוט, ולשמוע ש"אם משה יעבוד קשה, הוא יוכל להגיע ל-."NBA
מספיק להריץ "עמרי כספי" בגוגל כדי להבין שעכשיו זה רציני. לגלות שבכל יום כותבים עליו בתקשורת האמריקאית, החל מאתרים שמתמחים בספקולציות דראפט, דרך עיתונים מרכזיים מלוס אנג'לס עד לקליבלנד, וכלה בראיון ב-.USA TODAY
הכל יתחיל בלילה שבין חמישי לשישי. דייויד סטרן יעמוד על במה בניו-יורק ויקריא שמות. אם להתבסס על העניין העצום שגילו בתקופה האחרונה לא מעט קבוצות ,NBA מאוד סביר שעמרי כספי יהיה אחד מהם. הישראלי הראשון שייבחר בסיבוב הראשון של הדראפט. הראשון שבאמת יגיע לליגה הטובה בעולם. גם אם בסוף הבכורה תידחה, וכספי יחזור לשנת טיפוח נוספת במכבי ת"א.
בתחילת השבוע הוא חזר לארץ. את הדראפט הוא יראה בטלוויזיה, עם משפחה וחברים. בינתיים, בתוך המתח העצום, הוא מתרגל את המהפך לרכוש ציבורי. ספק אם ראש הממשלה מוזמן ביום העצמאות לדלג בין כל כך הרבה ערוצים ושיחות עם עיתונאים.
"חבל על הזמן, אתם לא מאמינים. זה מטורף, הכי כיף שיש. המון פרגון וכולם רוצים לדעת מה קורה. בכל מקום אנשים מפרגנים, אומרים בהצלחה, שאלוהים יהיה איתך".
נשאל את זה אחרת: כמה אנשים ברחוב לא מדברים איתך?
"מעט. המון התעניינות, זה כיף, זה מה שמיוחד אצלנו ומפריד אותנו מארה"ב. האמריקאים, בחלקת אלוהים הקטנה שלהם, מכירים אותם, אבל זה לא שכל אחד מהם יסתובב בשיקאגו ויזהו אותו. יודעים מה, זה אפילו לא כמו התגובות שמקבל שחקן במכבי. הייתי בהלם. היו לי משחקים טובים במכבי, אבל הפעם זה משהו אחר לגמרי, הרבה יותר גדול".
אז לא במקרה אתה מספר בראיונות בארה"ב שאתה מייצג משהו.
"כן, אתה טס לשם ויש כל כך הרבה יהודים שמסתכלים עליך, וזה כבר לא רק אני והמשפחה שלי. זו מדינה אחרת, בוחנים אותך וצריך לשים לב לכל הדברים שאתה עושה."
יגידו שאנחנו פרובינציאליים, אבל גם בארה"ב כותבים עליך. מתייחסים לסיפור של הילד מהמקום שאיש לא הגיע ממנו?
"יש המון יהודים בארה"ב, עיתונאים ונשיאי קבוצות ומאמנים ועוזרי מאמנים, וקודם כל מדברים על המדינה. שואלים מה קורה, מתעניינים איך בת"א, שואלים מאיפה באתי, מה עשיתי בצבא. הם לא מכירים את המצב. מבחינתם בגיל 18 בוחרים אוניברסיטה. אני חושב שאחרי הדראפט אצטרך קורס יחסי ציבור מזורז במשרד החוץ".
ברור לך שכבר היה מי שכתב, בהקשר של הקשיחות שהפגנת, שאתה "וטרן אוף דה יזראלי ארמי."
"אמנם אני לא יכול להגיד שהייתי לוחם בצבא, אבל יש משהו בישראליות שמנחילים לך כבר בגיל צעיר, הלחימה והאינטנסיביות. תמיד חינכו אותי לבוא ולהילחם, ואני שמח שראו את זה. כי במחנות כולם טובים, כולם קולעים, מוסרים, לוקחים ריבאונד, כמעט כולם שומרים.
"הייתי יכול להיות
שלושת השבועות האלה שינו אותך?
"למדתי על עצמי הרבה דברים, והמסע הזה הוסיף המון לביטחון שלי. למדתי שאני יכול להתמודד ברמה הכי גבוהה, עם השחקנים הכי טובים בדראפט. זה אפילו הרגיע אותי. בהתחלה אתה מגיע, לא יודע מה אתה הולך לראות. שחקן אחד מדורג 8 בתחזיות ואחד ,12 והם אמורים להיות בין הכי טובים בדראפט, ואני אומר לעצמי, 'נתתי להם בראש.' החלטתי שלא משנה מה יקרה, אוכל להגיד לעצמי שבמצבי עשיתי את הכל.
"הסתיימה העונה, החלטתי לא לצאת לחופש, לא להסתפק במועט, כדי שלא אגיד לעצמי בדיעבד 'נבחרתי ,25 אבל הייתי יכול יותר טוב.' אני מרוצה ממה שעשיתי. הסוכנים, סטיבן היומן וליאון רוז, אמרו לי 'עשית את המקסימום.' עכשיו אני יכול לחזור לארץ בשקט וליהנות. החלטתי גם להראות את עצמי לכל הקבוצות, כדי שלא יקרה מצב שאבנה על קבוצה או שתיים ואז יקרה משהו".
בזמן הראיון, אגב, סן אנטוניו, מהמתעניינות הנלהבות בכספי, השיגה לעצמה סמול פורוורד מצוין, ריצ'רד ג'פרסון, בטרייד עם מילווקי. לכך כספי התכוון.
הצלחת ליהנות בין אימון לאימון?
"כן, מאוד, ובכל מקום בו הייתי. תיכננו את הטיול שונה מבפעם שעברה. היה לי יותר זמן לנוח, להסתובב בערים, לנקות את הראש. חוויה לכל החיים. אני תמיד מסתכל על הכדורסל בצורה חיובית, וגם הפעם הנסיעה היתה קשה ואינטנסיבית, אבל עם המון כיף".
היו דברים שהדהימו אותך?
"וואו, הכל נראה אחרת. שונה לגמרי מכאן. הכל יותר גדול ויותר מפואר. הגעתי לקליבלנד, כשהייתי פצוע קצת ביד, יום לפני אימון והיתה שאלה האם אשתתף בו. בארבע אחר הצהריים בא פיזיותרפיסט ולקח אותי לאולם. בחמש באו ולקחו אותי בחזרה לבית המלון. בשש, שוב לאולם. בשבע, שוב בא הפיזיותרפיסט לעשות עוד טיפול. פתחו את אולם האימונים של קליבלנד, במיוחד בשבילי, זה עניין שלבדו עולה 30-40 אלף שקל. אחרי הכל אתה חושב לעצמך 'וואו, אין סיכוי בעולם שאפספס את האימון למחרת'".
בקליבלנד, אגב, תוכננה לו ארוחת ערב עם לברון ג'יימס, החולק עמו את אותו סוכן, ליאון רוז. רק שהכוכב של הקאבס נאלץ לבטל בסופו של דבר, מכיוון שנקבעה לו באותו ערב פגישה עם אחד, ברק אובמה.
מגיל צעיר כספי סומן על ידי אבא שלו כתקווה גדולה. בערך בגיל נערים הוא סומן גם על ידי הכדורסל הישראלי כולו. את הרגע המכונן הוא זוכר היטב: טורניר הנוער של 2004 לפני הפיינל פור. בעיקר משחק מצוין מול סיינה, וגג אחד שעשה לנמאניה אלכסנדרוב, אז כוכב צעיר עם פוטנציאל לטופ של הדראפט שמאז נעלמו עקבותיו.
"הגג ההוא היה משהו מיוחד. אותו טורניר היה הקפיצה הגדולה שלי, ומשם הכל התגלגל כמו שרציתי. שם נכנסתי לפנקסים של הסקאוטים, שאותם אני רואה מאז גיל ,14 כשהייתי בטורניר עם הקדטים, שתי נקודות למשחק, הכי גרוע בעולם".
לאבא היו תכניות ממוקדות עוד קודם, והדרייב שהכניס בעמרי ליווה אותו גם בהמשך. "עוד מהקט-סל, כשהייתי מרחף על המגרש, הוא ראה את הדברים קורים. תמיד חייתי את זה שאין דבר שאני לא יכול לעשות. ואין מישהו שיגיד לי שאני לא מסוגל. אם אומרים שאני לא יכול לטפס לירח, אני אטפס לירח, ואם אומרים שלא אצליח ב-,NBA אז אני אצליח ב-.NBA אני אוכיח לכולם. אני לא מפחד מאף אחד, לא מאף אמריקאי ולא מאף אירופי.
"הדרך הזו הוכיחה את עצמה, ואנחנו על סף כניסה ל-,NBA דרך הדלת הראשית. לי ברור שיום אחד אהיה שם, ואחרי שראיתי את כולם ושיחקתי נגד כולם, אפשר להסתכל בראש מורם על הדרך שעשיתי. גם אישית, וגם עם מכבי, השחקנים והצוות המקצועי שלה. אם משהו לא יקרה עכשיו, זה כבר לא תלוי בי".
אבל כספי יודע שבסיטואציה מסוימת, לא מאוד נדירה, יכול להיות שהקבוצה שתבחר בו בסיבוב הראשון תבקש ממנו להישאר באירופה, ואז הוא ממשיך לעונה נוספת במכבי. או שהוא ייבחר רק בסיבוב השני, ואז אין חוזה מובטח.
"מבחינתי, אני נמצא בווין-ווין סיטואיישן," הוא אומר, "ג'ינובילי נבחר מקום ,57 נשאר באירופה כמה שנים והפך לכוכב. אם זו תהיה ההחלטה, לא אכנס לדיכאון. אעמוד בראש מורם. ואם לא יבחרו בי? ניפגש בסיבוב, כל הקבוצות שוויתרו עליי. הרי עוד חמש שנים לא יזכרו את החוזה הראשון שקיבלתי. מרכוס פייזר לא הגיע ממקום רביעי בדראפט לאירופה, ורשארד לואיס מסיבוב שני לחוזה של 19 מיליון דולר לעונה?".
בשלב הזה, כמו על המגרש, כבר קשה לעצור אותו. "אני מקווה להגיע ל-NBA גם כדי להוריד את התווית שמדביקים כאן לכל ילד בן .15 כי אין בזה כלום, בשאיפה הזו שסוף סוף יהיה ישראלי ב-.NBA אנחנו מעצמת כדורסל, עם תארים אירופים ועושים לנו כבוד ביבשת. אז מה אם אין לנו שחקן שם ולאיראן וללבנון יש? יש הרבה שחקני NBA שיותם הלפרין וליאור אליהו ומאיר טפירו יותר טובים מהם. זה רק שער שצריך לפרוץ.
"לישראלי השני כבר יהיה הרבה יותר קל, ואני, מבחינתי, אעשה את המקסימום כדי שהשם של ישראל שם יהיה הכי טוב שיכול להיות. שיידעו שכל ישראלי שיגיע יהיה קשוח וייתן מכות, כי זה מה שמלמדים אותנו מאז צביקה ובוסאני בגיל .14 כמו שלא פחדתי ממכבי, אני לא מפחד גם מהאתגר הזה".
הוא לא פחד גם מדברים אחרים. למשל, אחרי עונה בה ברובה יובש על הספסל, עם סעיף בחוזה המחייב להעניק לו דקות בכמות מסוימת, הוא הציב אולטימטום למכבי ת"א, דבר שגם ותיקים וגדולים ממנו לא עשו.
"זה לא מדויק. שמעון מזרחי נתן לי כל כך הרבה, הרי אני במכבי מגיל נערים, ורציתי להתקדם הכי הרבה כשחקן מכבי. לפעמים דברים לא הולכים באותו ראש, אבל אני שמח שמצאנו את הדרך שאהיה בקבוצה. אני אוהב את המועדון, גור עשה עבודה מדהימה השנה, ופיני ושרון ואבי קובלסקי וכמה אני חייב לשמעון ולפדרמן, כשאני עומד על הדלת הכי גדולה בעולם. גם אם אבחר חמישי וגם אם ,59 זה הדבר הכי גדול בקריירה שלי".
להגיד שבמכבי רוצים שתישאר זה האנדרסטייטמנט של המאה.
"מכבי תמיד רוצה את השחקנים הכי טובים, ויש להם יופי של ישראלים. לימונד ופניני וגרין, ואני מתפלל שגם בורשטיין יישאר, כי הוא בורג חשוב, ודריק, המניאק הקטנצ'יק שנתן לנו בגמר שתי שלשות. אני יכול לעזור למכבי לרוץ קדימה, אבל נתתי את החיים שלי למכבי ויש לי אופציה לעשות משהו שחלמתי עליו. גם מהאוהדים אני שומע, 'לך תגשים חלומות. נתת הרבה לקבוצה, המון בהצלחה'".
גם לנבחרת הוא נתן המון. ועדיין, כפי שפורסם במעריב, ליגות הקיץ עלולות למנוע ממנו השתתפות באליפות אירופה. בהכנות, ואולי גם בטורניר עצמו. "יש פה בעיה. שלא יחשבו שאני לא רוצה, אבל יש בעיה. אנחנו מקווים למצוא את הדרך שאהיה בנבחרת, אני וצביקה אוהבים אחד את השני, אבל יכול להיות שהשנה הנבחרת תצטרך לוותר עליי. אני יכול להבטיח שאהיה בין אוהדי הנבחרת הכי גדולים, ואני מבטיח שתמיד אהיה שם בשביל הנבחרת. אין סיכוי שאתפוס תחת".
קחו קצת רוורס לעניין האבא. זו נקודה חשובה אצלו. כספי בחר להישאר בארץ ולראות את הדראפט במקום לנסוע למדיסון סקוור גארדן, וכך הוא יחמיץ פוטנציאל ללחיצת יד עם דייויד סטרן. "זו תהיה היסטוריה, אבל גם המשחק הראשון יהיה היסטוריה, והפוסטר הקבוצתי הראשון, והכל יהיה היסטוריה. הסיבה שהחלטתי לא לנסוע נבעה מהסיבה שאני רוצה להיות עם המשפחה שלי ועם החברים הקרובים ועם כולם, כי אני לא מגיע לשם לבד. זו המשפחה. זה אני ואבא שלי.
"אפשר להגיד על אבא שלי המון דברים, אבל אלמלא הוא, לא הייתי מגיע לאן שהגעתי היום. הוא נתן לי את הכל בחיים, הוא תמיד הראה לי את הדרך והיא היתה יד ביד. היו ויכוחים, קיבלנו ביקורות מכל הסוגים, אבל בלי שמעון כספי אין עמרי כספי, לא בחיים ולא בכדורסל. מרגש אותי רק לדבר על זה. הוא לקח אותי לאימונים והפך אותי לשחקן, ואני יכול לספר לו הכל, והוא תמיד יהיה שם בשבילי.
"אבא שלי יעמוד מול כל העולם כדי שיהיה לי טוב. היו הרבה ויכוחים על הדרך ודברים שהוא עשה לא בידיעתי, אבל הוא שם את עצמו על הגדר בשבילי. אני מודה לו על הכל ואודה לו גם על דברים גדולים יותר".
מצד שני, גם עמרי יודע ששמעון כספי כנראה לא יתראיין לעיתון מקומי בארה"ב וימתח ביקורת על המאמן, כמו שקרה עם עודד קטש במכבי: "זה מקום אחר ומנטליות אחרת, הכל שונה לגמרי." זה לא אומר שאבא לא יהיה שם לידו ברגעים הראשונים. או אמא. ושאר המשפחה. "לכל מקום שאתה הולך, האמריקאים מדברים אליך 'גוד מורנינג' ו'גוד ברקפסט' וכל הדברים האלה. תן לי לאכול את האוכל של אמא בחודשיים הראשונים. לפחות בהתחלה, המשפחה כנראה תהיה איתי".
ואז הקבוצה יוצאת למסע של חודש משחקי חוץ.
"תן לי לדאוג לזה אחר כך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם