אנדי רם: המפתח היה הלב, בקצב הזה אנחנו נעבור לשחק באיצטדיון ר"ג
המחבט הישראלי הודה לקהל אחרי ההעפלה לחצי גמר גביע דייויס עם דמעות בעיניים: "אנחנו שותפים להיסטוריה, זה לא נקלט". ארליך התייחס לשותפו: "אנדי צדק ואני לא כועס, בשנה הבאה אנחנו נשתף פעולה בוודאות". הקפטן אייל רן היה נרגש: "ידעתי שנעשה את הסוויץ' ונתפוצץ עליהם". דודי סלע: "סאפין עיצבן אותי". הראל לוי: "קראתי תהילים"

אנדיוני ניצחו את סאפין וקוניצין וסגרו עניין עם 0:3
השחקנים יבקשו בונוס מהאיגוד
"אין לי טיפה אחת בגוף", אמר יוני ארליך בסיום, "רק בגלל הקהל הזה הצלחנו, הם מדהימים. כבר אמרתי לפני שבוע, כשאנדי ויוני באים דברים טובים קורים. ניפחו את כל מה שהיה בינינו יותר ממה שזה היה. מגיע כל הכבוד להראל ולדודי שעשו את העבודה. אין מה להגיד, צריך להודות לקהל ולנבחרת, כולם היו מדהימים".
הרוסים הרוסים. סאפין: "שיחקתם מושלם"
עוד סיפר המחבט המותש: "לא חגגתי את היום הולדת של אשתי בגלל שהייתי פה ואני מקווה שאני לא אצטרך אינפוזיה אחרי היום הזה. לנצח 0:3 את רוסיה זה דבר שאתה לא חולם בכלל, אבל מסתבר שחלומות כן מתגשמים. הוכחנו לכולם שכל מכשול ניתן לעבור וכל משימה היא אפשרית, אם רק מאמינים".

"זה כל כך משמח לחזור לרגעים כאלה אחרי התקופה שעברה עלי. אחרי שבדיה אמרתי לעצמי שאין מצב שאני מחמיץ את המפגש הזה, אבל היתה לי הרבה תמיכה והאושר הזה שווה את כל הרגעים העצובים".
ארליך דיבר לראשונה עליו ועל רם:"אני לא כועס על אנדי. הוא עשה את ההחלטה הנכונה כשהחליט לשחק עם מירני. השנה לא נחזור, אבל שנה הבאה נחזור לשתף פעולה בוודאות, ולא רק בגלל הדיוויס האחרון, שהיה התשובה הסופית שלנו לכולם, אלא בגלל שזה היה ברור לשנינו כל הזמן".

"כל כך נהנינו בהתחלה שנשארנו פה שעות בשבילכם", סיכם אנדי רם בדמעות, "בנבחרת הזו מגיע לכל אחד מחמאות. הגדולה של הנבחרת זו האחדות והביחד שלה. אני לא נושם, אנחנו שותפים להיסטוריה, לעלות לחצי גמר נגד רוסיה זה פשוט לא נקלט".
"המפתח לניצחון היה הלב", הסביר בפשטות, "תמיד אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לנצח כל נבחרת ושום דבר לא גמור. אנחנו נבחרת במלוא מובן המילה, אני לא אשקר ואגיד שאנחנו נבחרת של חצי גמר, אבל בגלל זה ההישג אפילו גדול
"מתנצלים שפיקפקנו בהחלטה לעבור לנוקיה, האיגוד האמין באירוע הזה ובנבחרת הזאת וזה הוכיח את עצמו. אין הרבה אירועים בעולם עם קהל כזה חם ותומך, מגיע כל הכבוד לאיגוד. אין לי בעיה שנמשיך לשחק בנוקיה, אבל אולי בקצב הזה והתמיכה הזאת שאנחנו מקבלים נצטרך לעבור לאיצטדיון ר"ג או לטדי שזה המגרש הביתי שלי".
ארליך אוהד מכבי חיפה צחק ואמר: "אני לטדי אני לא עולה".
הקפטן אייל רן לא ידע את נפשו מרוב אושר ואמר: "לפני שנה שאלו אותי אם יש לנו נבחרת של בית עליון, אז יש לנו קהל של בית עליון ומדינה של בית עליון. הנבחרת הזו היא נבחרת של בית עליון".

"זה מגיע לנו לקהל ולמדינה שלנו", סיכם רן, "אני והשחקנים היינו נרגשים עם דמעות על הספסל. הרגשתי די מוקדם במשחק שאנחנו יותר טובים. אמנם קצת איבדנו את המומנטום והם באמת התעלו על עצמם והראו הרבה אופי. אנדי ויוני איכשהו נשארו שם והחזיקו את עצמם. המשחק נטה לטובת הרוסים ואז אנדי ויוני דחפו את עצמם יחד עם הקהל והנה לכם התוצאה".
"הרגשתי כל הזמן שאנחנו יותר טובים, ידעתי שבכל רגע נתון נעשה את הסוויץ' ונתפוצץ עליהם".
"זה לא נתפס, קשה לי לעכל את זה. הרבה אנשים עבדו קשה בשביל להגיע לרגע הזה. נבחרת זה לא משהו שקורה בין לילה, זו עבודה קשה לאורך שנים וגם לצוות שעובד עם השחקנים מגיע קרדיט. השחקנים היו מוכנים טקטית לכל המשחקים".

"המשחק היה רכבת הרים, אבל ידענו לכל אורך הדרך שאנחנו נשארים על הקרון ולא מסתכלים למטה. הראשי תיבות של מזל, זה מקום, זמן ולעבוד, אז היינו במקום הנכון ובזמן הנכון ועבדנו קשה מאוד. אף אחד לא נתן לנו להיות בבית העליון כי אנחנו נחמדים, השגנו את המקום שלנו בזכות ולא בחסד".
"התחלנו איזושהי מסורת כאן. צריך לראות מול מי נשחק ואיפה. איפה שלא נשחק אנחנו נבחרת חזקה. ההיכל האווירה תורמת. זה מתקן ברמה הכי גבוהה שאפשר לבקשה וזה סידר לנו דברים אופטימלי".
"נועם אוקון עזר מאד מהספסל הוא לקח את ההחלטה לא לשחק כמו גבר. אני אשמח שהראל גם אוקון גם חדד גם אנדיוני ימשיכו. הםיכולים לשחק עוד הרבה שנים. הרווחנו את אנדיוני בגדול מגיע להם. אני לא יודע עוד מי ישחק".

הראל לוי: "לא מעכלים עדיין. יקח לנו יום יומיים לעכל. אין לי קול הלכה לי הבטן. לא יכולתי להסתכל על המשחק. קראתי תהילים. אני לא יודע אם זה יחלחל. חגיגות? נסגור את העיר נראה לי".
דודי סלע: "זה לא יאומן, אני עדיין לא מעכל את זה. זו הרגשה מדהימה, מקווה שגרמניה ינצחו את הספרדים כי אני מת לשחק פה שוב. לא יוצא לנו הרבה לשחק בארץ".
"סאפין עיצבן אותי במסיבת עיתונאים אז הראנו לו מזה. מחר יש לנו שני משחקים ואני לא יודע אם הם יתקיימו, אבל נחגוג. לא יודע אם היום או מחר אבל נחגוג".