ראשי » ספורט » דעות

יציע ארקדי: הגיבורים בפרשת בית"ר

גאידמק? האוהדים במזרחי צריכים להודות לו. אגייאר? נראה כמו הגירסה השפויה של הפילנתרופים. קורנפיין? הצליח בכל קנה מידה. לוזון? הראה שאפשר גם אחרת. ודוד אמסלם כעוזר מאמן? החלטה מצוינת

תתפלאו, אבל בסיפור של בית"ר ירושלים, כפי שנחשף בכל אתר ואתר בחודשים האחרונים, אין שום רוע או אנשים רעים. בהנחה, וכמובן באנחת רווחה, שאכן הכל בא אתמול על מקומו בשלום ובית"ר אכן תפתח את העונה במקום ובזמן, אחרת באמת ניתן היה להגיד קדיש דרבנן על הכדורגל הישראלי, אזי, זה הזמן, וכמובן המקום, להתרכז בגיבורים המרכזיים של הפרשה.
גאידמק. ראש וראשון למגיני ירושלים ושומר חומותיה. כמה תמימות, יהיו שיגידו טפשות או ילדותיות, יכולה להיות באדם אחד ששפך כחצי מיליארד שקל בשלוש שנים, זכה בשתי אליפויות ובעוד גביע, ונותר ללא כל אחיזה משמעותית בקבוצה.

שימו בצד גם את הסברה שכל רצונו של גאידמק היה לזכות בקולות בבחירות לעיריית ירושלים. היא איננה רלוונטית יותר. בדיוק כפי שלא רלוונטי לשאול למה ומדוע הוא לא חוזר לישראל ומי האנשים שהפילו אותו. כי לפחות בכל מה שקשור לבית"ר, גאידמק עשה רק טוב. כי אם הוא לא כאן איתנו, אם הוא תקוע במוסקבה מבלי יכולת להמשיך להזרים כספים לבית"ר, זה לא רק כי הוא לא רוצה, אלא כי הוא כבר לא יכול.

אוהדי בית"ר הם האחרונים שיכולים לבוא בטענות לגאידמק. בהיסטוריה של הכדורגל ברחבי העולם כבר היו מקרים מסוגו. נשיאים, אוליגרכים או סתם שרלטנים, ששפכו הרבה כסף על קבוצתם ומכל מיני סיבות נעלמו אחרי כמה שנים. גאידמק הוא מהזן החיובי והטוב שבהם. בכל מה שקשור לבית"ר, הוא בוודאי שאיננו יכול להיות מוגדר כשרלטן.

אם אני אוהד בית"ר, הייתי דואג ששמו של היציע שנקרא בטדי "מזרחי" יוסב וייקרא מעתה "ארקדי‭."‬ אחרי הבגידה בבחירות לעיריית ירושלים, זה המינימום שאוהדי בית"ר יכולים לעשות עבור מי שבמשך שלוש שנים פינק אותם כאילו הוא עצמו גדל בשכונת הבוכרים או בנחלאות.

נ.ב: אני בכל אופן אזכור לארקדי ואשלח לו את תודתי האישית על החתמתם של המאמן לואיס פרננדס וז'רום לרואה. את הראשון הייתי שמח לראות כמאמן נבחרת ישראל אחרי דרור קשטן, ואילו לרואה הוא גדול הכדורגלנים והאסתטיקנים הזרים שדרכו על משטח דשא בישראל.

אגייאר. למרות שכנראה מדובר באותו טיפוס, ברמה האישית, עושה רושם שלפחות בתחום הכלכלי, הפילנטרופ החדש של בית"ר לא רק הסיק את המסקנות הנכונות אלא כבר פועל לפיהן. ארבעה מיליון דולר לתקציב השוטף כספונסר בלבד, גם אם ברור ששליטתו בקבוצה תהיה הרבה יותר משמעותית.

בכל מקרה ולפחות על פי כמה מהופעותיו בתקשורת, כולל אתמול במסיבת העיתונאים, החבר'ה מהיציע המזרחי קיבלו חיזוק משמעותי. לא מן הנמנע שברגעי מצוקה, כאשר ייגמרו להם הססמאות השנונות, גומא יהיה שם כדי לחדד ולהבריק. אין ספק, יהיה מעניין. אוהד ובעלים של בית"ר שהוא גם גואל קרקעות בעיר קודשנו, הוא שילוב שעוד לא היה לנו. כי אנחנו כולנו מאמינים בני מאמינים.

קורנפיין. לא יודע איך לאכול את הטיפוס החלקלק הזה. כבחור אינטליגנטי, קורנפיין מתנהג ובעיקר מדבר כאילו הוא גדל בבית"ר ומשחר נעוריו ינק את משנתו של זאב ז'בוטינסקי, כאשר בפועל מדובר בכלל במפ"איניק שגדל ושיחק בהפועל ירושלים, ואשר המיר את דתו בגלל אינטרסים מכל הסוגים והצבעים.

במילאנו וברומא למשל, אבל אני בטוח שגם במדריד ובברצלונה ובאמסטרדם, אף פעם לא אהבו מומרים. כאלה שמנשקים את סמל המנורה אחרי ששנות דור הם עשו זאת לפטיש ולמגל. מצד שני, כבר אמרנו שקורנפיין אינטליגנטי והוא ניהל את העניינים בתקופת המשבר בצורה ראויה לציון. ברור שהוא דאג גם לעצמו בעיקר לחשבון הבנק שלו. אבל עושה רושם שזה לא היה על חשבון האינטרסים של בית"ר ושל השחקנים.

להחזיר את יצחק שום לתפקיד המאמן, למנות את דוד אמסלם כעוזרו, לשכנע את אגייאר להשקיע בבית"ר וכמובן למנוע את פרוק הקבוצה או את הליכתה לכינוס נכסים, זו הצלחה בכל קנה מידה. ועל כך ראוי היה שקורנפיין יקבל את ההזדמנות לנהל את בית"ר בתקופה הקשה והעדינה שצפויה לה.

אבי לוזון. לכל ילד ברור שאם לא היה מדובר בבית"ר ירושלים, ההתאחדות לכדורגל לא הייתה מעגלת את הריבוע בסוף יוני ומרבעת את המעגל באמצע יולי. כן ברור שבשום תחום אחר היועץ המשפטי של ההתאחדות, עו"ד משה אביבי, לא היה מעניק ייעוץ משפטי שכזה, כה ידידותי וחד צדדי.

 
ועדיין, מגיעה מילה טובה להתאחדות וליושב הראש שלה על ההתנהלות מול בית"ר לאורך כל התקופה. כי יכול להיות שאלמלא הביע לוזון את דעתו, לפיה הוא מוכן להמתין ולעזור עד שיימצא הפתרון המתאים, כל העסק היה נגמר בכינוס נכסים. לוזון גם לא פיטפט את עצמו לדעת בעניין בית"ר, מה שאומר שפה ושם הוא עוד מבין שתפקידו הוא לא רק להתלהם ולקשקש בכל תת-מקומון ואתר, אלא קודם כל להירגע ולהרגיע.

בית"ר היוותה מקרה קשה, אם לא מכונן, שעלול היה להסתיים גם אחרת. אף שהדבר הפך לקלישאה, כדאי לחזור ולשנן שללא בית"ר, החיים הספורטיביים שלנו היו הופכים לעוד יותר משעממים ואפורים ממה שהם ממילא. לוזון בלט הפעם לטובה כי הוא שמר על האינטרסים של הכדורגל הישראלי כולו, תוך שהוא מפגין סבלנות ושיקול דעת, שבדרך כלל אינם מאפיינים אותו. ועל כך מגיעה לו ברכת יישר כוח.

דוד אמסלם. אחת החרפות והבושות של יעקב שחר ואיתמר צ'יזיק היא הפקרתו של אלון חרזי לגחמות האוויליות של אלישע לוי. כאילו שמאמן כזה או אחר, שהיום הוא בחיפה ומחר הוא בסכנין או בכפ"ס, יכול לקבל החלטה אם אושייה כחרזי תמשיך עונה נוספת או תפרוש מיד. כי החלטות שכאלה חייבות להיות של שחר וצ'יזיק בשיתוף עם האושייה, וכמובן בהסכמתה.

לכן היה נעים לשמוע שאמסלם, אושייה בית"רית חביבה במיוחד, מונה לתפקיד עוזר המאמן בבית"ר. זו תעודת כבוד לא רק לאמסלם, שהוא וחרזי הם ללא צל ספק הכדורגלנים האהודים בישראל, אלא גם לקורנפיין וליצחק שום. אמסלם, שלא לאהוב אותו איך אפשר.

אבי רצון

פרשן וכתב ספורט, ממייסדי עיתון חדשות. שימש כעורך מדורי הספורט של חדשות, הארץ ומעריב ומגיש את תכנית הטלוויזיה בטריבונה

לכל הטורים של אבי רצון