שמעון לא ידע
כשיותרו החוטים האחרונים של פרשת פנאן, הכדורסל הישראלי ומכבי ת"א לא יחזרו להיות מה שהיו. התאבדותו של מוני היא גם מותה של "הקבוצה של המדינה." מיתוס שטופח על ידי האיש שלא ידע כלום, יושב הראש שמעון מזרחי
שמעון מזרחי, "לא היינו נותנים לזה יד אם היינו יודעים" צילום: דני מרון
באותו בוקר, יום רביעי, הגיב יו"ר מכבי שמעון מזרחי ברוגז לשאלה אם הנהלת מכבי ת"א לא ידעה שפנאן מהווה מעין בנק אלטרנטיבי לשחקנים בקבוצה, למאמנים ולמקורבים. "לו היינו יודעים על העיסוקים הללו," אמר מזרחי לניב רסקין בגלי צה"ל, "בשום פנים ואופן לא היינו נותנים לזה יד. הדבר היה נקטע באבו."
לאלה שדיברו בתנאי שלא יזוהו, שרק חלקם היו מוכנים להודות שהם עצמם העבירו לפנאן כסף, המשפט הזה נשמע כמו הגרסה העדכנית של "לא היו לי יחסי מין עם האישה הזו, מוניקה לוינסקי." "מי לא ידע,"? אמר אחד מהם. "איך לא ידע? העיסוק של מוני היה כסף. כולם דיברו על הסכומים שעוברים אצלו ואיזה עסק טוב זה. מי בדיוק לא ידע."?
מה ידע הנשיא ומתי הוא ידע את זה. זו הייתה השאלה של פרשת ווטרגייט, קצה החוט שאחריו עקבו כולם והסתיים בתמונתו של ריצ'רד ניקסון מנופף לשלום ועולה על מסוק, לאחר שהתפטר. מוסד הנשיאות, יחסי האזרח האמריקאי עם מדינתו, כל אלה לא חזרו להיות מה שהיו אחרי ווטרגייט.
פנאן, פיתח קשר אישי עם השחקנים צילום: עדי אבישי
כשיותרו החוטים האחרונים של פרשת פנאן, וזה ייקח הרבה פחות מהשנים שבהן נחשפה ווטרגייט, לא יחזרו הכדורסל הישראלי ומכבי ת"א, סמל הספורט מספר אחת שלנו, להיות מה שהיו. השבוע, שהחל בעוד טקס כבוד למכבי - משחק אימון נגד קבוצת אן-בי-איי על אדמת הכדורסל של המדיסון סקוויר גארדן בניו יורק - יירשם כנראה בדברי הימים כיום שבו מכבי ת"א אולי שרדה, אבל הקבוצה של המדינה מתה.
מגדל הקלפים התמוטט
מדריך נבוכים, לכל מי שאיבד את ידיו ורגליו במבולקה התקשורתית של הימים האחרונים. מוני פנאן היה מנהל הקבוצה של מכבי ת"א מ-1992 ועד ,2008 ועוד קודם לכן הבולט בקבוצת האוהדים "הכבדים," שישבו מאחורי ספסל הקבוצה ביד אליהו. מכבי היא ישות שהרבה מיתולוגיות נקשרו בשמה, וכך גם בעניין פנאן.
פדרמן וכץ, דרשו ניהול שקוף צילום: עדי אבישי
הוא היה האבא של השחקנים, האיש הדואג לכל מחסורם ושבגללו הם אוהבים את מכבי. מעבר לקישוטים התקשורתיים המופרזים, הגרעין של כל זה היה אמת. אי אפשר היה לטעות במסירות של פנאן, באנרגיה העצומה שלו, בקשר האישי שפיתח עם שחקני הקבוצה.
לפני שנה עזב פנאן את הקבוצה, אחרי תהליך שנמשך לפחות שנתיים. בפעם קודמת איים להתפטר לאחר שבעלי המניות העיקריים, דיוויד פדרמן ורענן כץ (שמכר בינתיים את חלקו) דרשו שניהול ענייניה השוטפים של מכבי יהיה שקוף ותקין יותר. עיקר תסכולם המוצהר יצא על "קופה קטנה" של כשני מיליון דולר בשנה, שאותה, לטענתם, ניהל פנאן ללא בקרה של ממש. הם דרשו שציון נתן, מנהל החשבונות
המקורב לפנאן, יוחלף באיש מטעמם.
פנאן איים להתפטר, האוהדים - שעבורם היה סמל צהוב, שני רק למזרחי - הגיבו בזעם, פדרמן וכץ התקפלו. אחרי שנתיים שבו, הפעם ביתר תוקף; נתן אכן הוחלף ברואה החשבון דורון לב, מאנשי פדרמן, ופנאן עזב את הקבוצה בדמעות. פדרמן, בדרך כלל האיש הגלוי והישיר ביותר במכבי, הסתפק במשפט החידתי "מוני יודע למה הוא עזב, וגם אנחנו."
ביום שני השבוע בבוקר איבד פנאן את עצמו לדעת, בדירתו ברמת אביב. אלמנתו שרון ייחסה את ההתאבדות לשברון הלב שלו לאחר עזיבת מכבי, ובעיקר לאחר שלא הוזמן למסיבת יום ההולדת הפומבית של מזרחי, בחמישי שעבר ביד אליהו.
שרון פנאן, ייחסה את ההתאבדות לשברון הלב מעזיבת מכבי צילום: אריק סולטן
אבל הסיפורים על קריסת עסקיו הפיננסיים - לפי אחת הגרסאות, הוא העביר את הכספים לניק לוין, הסוחר הבריטי שמעל בכספי לקוחותיו בעשרות מיליוני ליש"ט - מיהרו לצאת, והם מתגברים מיום ליום. כל הזמן הזה, והרבה שנים לפניו - שחקן העבר וילי סימס, שעזב את מכבי ב-,1992 היה היחיד השבוע שדיבר בגלוי ואמר שידע כבר מזמן ששחקנים נותנים לפנאן כסף להשקעות - עסק פנאן בענייני כסף שונים: חלפנות, ניכיון צ'קים, הלוואות חוץ-בנקאיות.
בפעמים המעטות שנשאל אם עשה פעולות כאלה גם עבור שחקני כדורסל, הכחיש בתוקף. אבל התגובה האחידה של שחקנים ומאמנים שדיברו השבוע, אלה שהודו שלהם עצמם היו כספים אצל פנאן ואלה שלא, אבל כולם בתנאי שלא יזוהו בשמם, הייתה "כולם ידעו שמוני נותן ריבית גבוהה במיוחד על כספים שנותנים לו, וכולם עשו את זה."
ווילי סימס, היחיד שדיבר בצורה גלויה צילום: אלכס רוזקובסקי
מי זה כולם? זו תהיה השאלה הראשונה במעלה. גם אם מדובר רק באנשי מכבי ת"א יש כאן שלל של עברות פוטנציאליות על החוק. אבל אם, כפי שרמזו שמועות חזקות מאוד השבוע, גם אנשים ששיחקו ואימנו בקבוצות אחרות - וגרוע מזה, שופטים פעילים - היו לקוחות מרוצים בבנק של מוני, אפשר וצריך לסגור את כל הכדורסל בישראל.
שום תוצאה של משחק, שום החלטת שיפוט או פעולה של מאמן לא יהיו נקיים מחשד רטרואקטיבי. זו תהיה המקבילה הישראלית של פרשת ה"קאלצ'יופולי" באיטליה, שהביאה להורדתה של יובנטוס, סמל איטלקי מובהק, לליגה השנייה. אם המועדון ידבוק במדיניות השתיקה וההסתרה שלו, ייוותר גם החשד המטריד הזה.
ההכחשה הזו הופכת מגוחכת ומזיקה משעה לשעה. היא נשענת על סירובם של רבים, שהודו באוזניי ובאוזני עיתונאים אחרים שהעבירו לפנאן כספים בעבר או אף היו להם סכומים ניכרים אצלו בעת שהתאבד, לדבר לפרוטוקול.
והנה, בבוקר יום חמישי קשר השתיקה נפרם. נסטור קומאטוס, שחקן הקבוצה ב-,2004/5 הודה שפנאן דאג לו גם ברמה הפיננסית. במוקדם או במאוחר, בכוונה או מתוך חוסר תשומת לב, יודו גם אחרים. ספורטאים אינם מורגלים לשקר. מגדל הקלפים של הטיוח יתמוטט אז באחת.
נייר לקמוס
מבחינת מכבי ת"א, פרשת פנאן היא קש גדול במיוחד על גבו של גמל קורס. עוד לפניה כבר החל להתברר שבעונה הזו יהיה קשה במיוחד לשמר את שרידי המיתוס של "הקבוצה של המדינה." בסגל של העונה השחקנים הישראלים הם חוטבי עצים ושואבי מים, והמאמן פיני גרשון נוהג בהם כבסרח עודף.
במשחק הפתיחה של היורוליג, בשבוע שעבר, שיתף אותם בסך כולל של 14 דקות, שיא שלילי של כל הזמנים. כשהוציא גרשון את יניב גרין, הגיב הקהל בשריקות בוז - בשעה שמכבי כבר הובילה בהפרש מבטיח.
12 שעות לפני התאבדותו של פנאן בא הביזיון בניו יורק: גרשון, שספג שתי עברות טכניות, סירב לרדת מהמגרש, כפי שנדרש על פי חוקי ה-אן-בי-איי. נדרשו רב, אנשי אבטחה, כל הנהלת מכבי וכמעט עשר דקות עד שהמאמן התרצה - וכל זה במשחק ידידות חסר חשיבות.
גרשון בגארדן, בזיון בניו יורק צילום: אי-פי
התגובה הרשמית של מכבי אחרי המשחק הייתה מדהימה עוד יותר: היא תקפה את השופט, האשימה אותו באיפה ואיפה על שלא שרק טכנית קודמת לשחקן ניו יורקי, ובכלל נראתה כמו תערובת מביכה במיוחד של אי הבנה, מה פה לא בסדר, עם הצדקה עצמית מהזן שעליו כבר לגלגה החמישייה הקאמרית.
מכבי ת"א הפכה לסמל שהיא כי נמזגו בה, בתהליך לא מכוון, כל התכונות הישראליות - דורסנות, פטריוטיות במובנה המיידי ביותר, חוסר כבוד לכללי המשחק וקידוש התוצאה בלבד - בנוסף לגוון מובהק של הצלחה. עם הזמן הפכה לנייר לקמוס ישראלי.
היחס שלך למכבי אמר הרבה על השקפתך על החיים פה בכלל. המונח "הקבוצה של המדינה," שוודאי מתאים לשיעור האוהדים העצום שלה, הפך במובן הזה גם לאירוני. אנשי העסקים שנקבצו סביבה עם השנים ועוצמתם בקבוצה הולכת וגדלה - ובמיוחד פדרמן ומשפחת רקנאטי - שאפו תמיד למכבי חילונית וארצית יותר, המתנהלת לפי הדפוסים של מועדון ספורט ולא של סמל קדושה.
כבר שני עשורים שהמאבק הפנימי הזה על זהותה הוא הכוח המניע מאחורי רוב המהלכים, הגלויים לעין ואלה שפחות. ייתכן שהשבוע הוכרע סופית, בדרך שלא תנעם לאיש. כשישקע האבק מעל פרשת פנאן, וההיסטוריה מלמדת שזה לא יקרה עד שיתגלה אחרון הפרטים, מכבי ואוהדיה עוד עלולים להתגעגע לתמימות היחסית שהייתה מנת חלקם עד יום שני האחרון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם