קבוצה ביום, לייקרס: שיגעון בהיגיון
הלייקרס ייבאו שחקן מטורף לתוך נוסחה שלקחה גביע ביוני האחרון, ואם רון ארטסט יתפוצץ על היריבות, ולא על החברים שלו, ייתכן שגם תהיה לו טבעת ראשונה. פרויקט פתיחת העונה, 2009/10, כתבה אחרונה בסדרה
> לכל כתבות קבוצה ביום
בעונה שעברה: 17:65, אלופת הבית הפסיפי, גירשה 1:4 את יוטה, התגברה 3:4 על יוסטון, הרשימה ב-2:4 מול דנבר בגמר המערב וקינחה ב-1:4 על אורלנדו בגמר בדרך לאליפות. אולם: כבר עשר שנים שהסטייפלס סנטר פתוח, על 18,997 מושביו המאכלסים את מיטב כוכבי הוליווד וסתם הרבה אנשים שאינם מרוויחים, ככל הנראה, שכר מינימום.
ממוצע צופים: 18,997 לערב, כמובן. מקום שמיני בליגה. שווי ע"פ פורבס: 584 מיליון דולר, מקום שני בליגה. אליפויות: 15. 1949-50, 1952-4, 1972, 1980, 1982, 1985, 1987-8, 2000-2002 והאחרונה והטרייה שבהן ב-2009. מלך הסלים בעשור האחרון: 21,605 נקודות יש לקובי בראיינט.
ברוכים הבאים: רון ארטסט (שחקן חופשי מיוסטון).
ארזתם לבד? טרבור אריזה (שחקן חופשי ליוסטון), סון יו (שחקן חופשי לניקס).
על הקווים: פיל ג'קסון כבר בן 64, ומתחיל עונה 19 בליגה ועשירית באל.איי. המאמן המעוטר בכל הזמנים מחזיק בעשר אליפויות ובמאזן עונה רגילה סביר בהחלט של 976 ניצחונות ו-418 הפסדים, או במלים אחרות, 70 אחוזי הצלחה.
מה הסיכוי לנחיתת לברון/ווייד בקיץ הבא: יכול להיות מגניב, תיאורטית. אבל לא. אין כסף פנוי, וללייקרס יש העונה את סך המשכורות הגבוה ביותר בליגה, כ-91 מיליון דולר.
אם היית סרט קולנוע/תכנית טלוויזיה, מי היית? כוכב נולד: המון מעריצים ולא פחות שונאים, הביקורות טוענות שאי אפשר להתבסס כל הזמן על חיקויים (אפילו לא הקאבר הבלתי נשכח של קובי למייקל), אבל בסוף הקיץ הקרוב, יש סיכוי טוב ששוב תיאלצו לראות אותם.
מה עשיתם בקיץ האחרון: לקייל סלאבין יש בלוג בשם "דה סקנד קאמינג". לא משהו מיוחד מבחינת הפופולריות: אתר "אלקסה" דירג אותו בשבוע שעבר במקום ה-229,076 בארה"ב מבחינת כניסות לאתר. אבל סלאבין הוא אוהד לייקרס אכפתי, שהחליט בתחילת אוקטובר לפרסם מכתב פתוח לרון ארטסט.
"זוהי קריאה פומבית לרון ארטסט האמיתי. השחקן החכם, הקשוח ומלא התשוקה, שמחזיק ידיים, בונה בתים למשפחות במצוקה, אומר את כל הדברים הנכונים לתקשורת. אתה מקשיב? ועכשיו, הנה קריאה גם לרון ארטסט האחר. מרוקן הספסלים, מבצע העבירות המכוונות, הטרל אואנס של ה-NBA, כופה הזריקות ומחסל המאמנים. שניכם מקשיבים? אנחנו זקוקים לכם הפעם יחד בשביל הדברים הבאים...".
והוא המשיך וסיפר לארטסט כי אוהדי הלייקרס יעריכו אותו אם יחליט להתיישר ולעזור לקבוצה, או יחסלו אותו אם יחליט לחזור לטבעו הרע.
סלאבין המשיך, המום מהתגובה: "לא, לא, רון, אני אמרתי שאני רוצה שתצליח, בנאדם! מה לעזאזל... אל תגיד לי... אני רוצה לעודד אותך! אני רוצה שתצליח! שתביא לנו אליפות! אלה דברים שטובים עבורך! לא ביקשתי ממך לנשק לאף אחד את התחת. אתה לייקר עכשיו. תתנהג בהתאם! ג'יזס, קראת את המכתב בכלל?". ארטסט הגיב: "אוקיי, סליחה". וכך זה נמשך. והנה דרך אחרת לומר שרון ארטסט הוא התוספת הכי מגניבה, משוגעת, מדהימה ומסוכנת שביצעה הקיץ איזושהי קבוצת NBA לסגל.
כשארטסט עזב את יוסטון, התחילו לצאת משם הלכלוכים, כולל סיפורים על איחור לאוטובוסים והסתובבות בלבוש מאוד מינימלי (תחתונים). בלייקרס הוא הגיע למקום בו יהיה תמיד באור הזרקורים, לטוב ולרע. הוא עובר טיפולים אצל פסיכולוג ספורט, דבר שנמשך מאז העונה שעברה ביוסטון, אבל בכל הקשור לפרקטיקה, ארטסט הוא עדיין לא ממש חלק אינטגרלי מההתקפה של הלייקרס, עם אחוזים נמוכים ומעט נקודות.
ייקח לו זמן להתאקלם, וכשהוא יעבור לשלב הבא ויחזור לשחק כמו עצמו – דיר באלאק. רק שלא ברור אם ה"דיר באלאק" הזה מופנה יותר ללייקרס או ליריבות: ארטסט הוא שחקן משוגע, אגרסיבי, שלא מפחד לזרוק ולקחת יוזמה. אם הוא ישתלב בהתקפת המשולש של הלייקרס, יוותר על האגו לטובת אליפות ויתחיל למסור, פיל ג'קסון יצא ענק. אם לא, ואם הילד הרע שוב ייכנס בו פתאום, מישהי אחרת הולכת להניף תואר, אולי כבר בגמר המערב.
חוץ מההחתמה של רון-רון והעזיבה של אריזה, לא קרה הרבה בלה-לה לנד. למאר אודום התלבט, למאר אודום נשאר, למאר אודום התחתן עם כוכבת הריאליטי קלואי קרדשיאן. קובי בראיינט קיבל את הקיץ השקט ביותר שלו מזה שנים. פאו גאסול נפצע, פאו גאסול חזר, פאו גאסול פירק את אירופה ביורובאסקט. הסנטר אנדרו ביינום נראה בכושר טוב, והלייקרס מקווים שהפעם שתי ברכיו יישארו שלמות. כך שרוב סימני השאלה יתמקדו בבחור ההוא, שבחר בגופיה מספר 37 כדי לתת כבוד למייקל ג'קסון ששירו, Thriller, עמד 37 שבועות בראש המצעד. האם גם ארטסט יעמוד בראש המצעד?
איש המפתח: נדמה שלפיל ג'קסון לעולם לא נמאס מאתגרים. הוא כבר בן 64, הבריאות לא מה שהיתה פעם אבל אחרי שהוריד מהגב את רד אאורבך ולקח את התואר העשירי, נדמה שהוקל לו, שעכשיו הוא באמת יכול לאמן בשביל הכיף – עד כמה שלאמן את בראיינט וארטסט, שתי פרסונות מהיותר מורכבות ב-NBA, יכול להיות כיף.
על ההשוואה בין ארטסט לדניס רודמן בשיקאגו כבר נשפך דיו שיכול לצבוע שלוש פעמים את הסטייפלס סנטר. ועדיין, היא בלתי נמנעת. עם בראיינט וג'קסון, ללייקרס יש את אחד מחדרי ההלבשה החזקים בליגה במונחים של מנהיגות וניסיון. אנשים שעברו הרבה בחיים, ביחד ולחוד, ויודעים בדיוק מה תפקידם. לתוך כל זה ג'קסון יצטרך למזג את הטאלנט החדש, שנותן לו מגוון אפשרויות בהתקפה ובהגנה, ושיכול להיות הגו-טו גאי בדקות בהן קובי נח (ובגיל 31, יהיו כבר קצת יותר כאלה).
ההצלחה של הזן-מאסטר בשילוב של ארטסט בהתקפה, ביצירת הרמוניה עד כמה שאפשר בין הבחור החדש לבין קובי, ובדאגה לכך שכולם יישארו מרוצים ומנצחים, היא מפתח גדול לעונה של הלייקרס. בכל מקרה, הספר שג'קסון יוציא בסוף העונה הזו, אם יחליט לכתוב משהו בנוסח "The Last Season" האדיר מ-2004, עומד להיות מסמך מרתק.
שימו לב: באמצע העונה שעברה ויתרו הלייקרס על הידית של ולאד רדמאנוביץ' לטובת שני שחקנים משארלוט. אדם מוריסון קיבל את הכותרות, אבל שאנון בראון היה השחקן המשמעותי יותר מבין השניים. בקבוצה עם סימן שאלה בעמדת הרכז – דרק פישר מזדקן, ג'ורדן פארמר לא בנוי להנהיג קבוצה לאליפות – הניצוץ שמספק בראון האתלטי מהספסל הוא דבר חשוב. פעולות הגנה טובות בצד אחד ודאנקים כאלה בצד השני, עושים אותו לאחד מחביבי הקהל, ואולי גם לפייבוריט, במהלך השנה, להיכנס לחמישייה של ג'קסון.
גם מוריסון, אגב, עד כמה שזה יישמע מופרך בהתחשב בכמות הפורוורדים שיש ללייקרס, רואה בעונה הנוכחית הזדמנות לשקם את עצמו, וכך גם ג'קסון מתייחס אליו. הלייקרס קיבלו מנייה בשפל שיכולה רק לעלות, וייתכן שהיא באמת עולה. אחרי 20.8 נקודות לערב בליגת הקיץ בה הזכיר את ימיו בגונזאגה, וביטחון עצמי מוגבר בתקופת ההכנה, Ammo יכול לקבל לא מעט דקות במשחקים של 20 ו-30 הפרש, לצבור עוד אמונה בעצמו, ואולי אפילו לתת כתף במאבקי האליפות בהמשך הדרך.
אופטימי: ארטסט וקובי מבצעים יחד את ריקוד ה"Thriller" על אוטובוס האליפות בשדרות פיגרואה.
פסימי: ארטסט מתחיל את העונה בשירת "Stop pressuring me, stop pressuring me, stop pressuring me, make me wanna scream", הולך ומאבד את עצמו ככל שהזמן עובר, ולאחר שחירב ללייקרס את האפשרות לריפיט, הוא מסיים בחודש מאי בשירת "Because I’m bad, I’m bad, you know it".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם