ראשי » ספורט » כדורגל עולמי » כדורגל ישראלי

שחר: כזה אני, לא יכול לסבול טעויות

יעקב שחר עבר 10 שנים מלאות תהפוכות במכבי חיפה. לרגל בחירתו לאיש העשור של "זמן חיפה" הוא העניק לעיתון ראיון מיוחד . על פרשת הפקס, הפציעה של אמיר רנד, התקופות של אברם גרנט ורוני לוי, הקאמבק של ברקוביץ' שלא צלח המוכנות לליגת האלופות וגם על מחשבות פרישה

"מהחשש שאשמע מגוחך, אומר שהמהפכן האמיתי מובל על ידי רגש עצום של אהבה" (צ'ה גווארה)


אז נכון, צ'ה גווארה הוא אולי לא האיש שאליו יענקל'ה שחר היה הכי רוצה שנשווה אותו, אבל דבר אחד משותף אי אפשר לקחת משניהם: מדובר במהפכנים שמובלים מרגש עצום של אהבה. איש העשור בספורט החיפאי עבר עשר שנים מלאות בתהפוכות, אבל בסופן, כאשר הוא מסתכל על דף הסטטיסטיקה של הקבוצה שבבעלותו, הוא מגלה שש אליפויות, שתי העפלות לשלב הבתים של ליגת האלופות ובעיקר ניהול שפוי שהתגלה כדבר הנכון בזמן הנכון, לפחות בכל מה שקשור לכדורגל הישראלי.

"סימן שלא קלקלנו", הוא אומר מיד בפתח ומנסה להכניס את התואר שניתן לו, איש העשור בספורט, לפסים צנועים יותר. "אי אפשר לזכות בתואר כזה מבלי לציין את כל אותם בעלי תפקידים במועדון ושחקנים בעשור האחרון, שבזכותם נבחרתי".

זה נכון, ובכל זאת מבלי להמעיט בערכם, בעלי תפקידים ושחקנים באים והולכים, אבל יענקל'ה שחר תמיד היה שם ונשאר שם, למרות שבמהלך הדרך נאלץ להתמודד עם אירועים לא קלים ולעיתים אף טראגיים.

את העשור הזה התחילה מכבי כקבוצה חבוטה שלא זכתה שבע שנים באליפות, והיא מסיימת אותו עם ההישגים הטובים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. דווקא העובדה שחיפה רשמה גם היסטוריה שלילית כשלא ניצחה ולא הבקיעה בקמפיין האלופות שזה עתה הסתיים, לא פוגעת באופטימיות ששחר מפגין.

"ברור שהייתה

אכזבה, אבל זה לא סוף העולם", הוא מסביר בקול שקט. "למכבי חיפה יש בכל עונה את השאיפות לנצח בכל המסגרות. זה לא משהו שצריך לחזור עליו משנה לשנה. זו המחויבות שלנו כלפי קהל האוהדים הרחב. עשינו את כל ההכנות שלנו כמו שצריך ולא הצלחנו, כך שברור שהייתה אכזבה. וזה לא חשוב מי היה המאמן".

יש כאלו שגורסים שאברם גרנט היה זה שבעצם עיצב את מכבי חיפה המצליחה של העשור.
"אני לא חושב שזה נכון. הוא הגיע אחרי תקופת יובש והעמדנו לרשותו את התנאים הטובים ביותר שיש. לא רק מבחינת השקט התעשייתי והפסיליטיס שלנו לאימונים, אלא גם ובעיקר השחקנים. בתקופה של אברם הבאנו את ננד פראליה וג'ובאני רוסו. עיבינו את הסגל. שחקנים ברמה הזו, שמצטרפים לגרעין קיים, זה כוח. הם נקלטים בצורה טובה, וההדדיות הזו הביאה למה שהביאה".

"זכינו בשתי אליפויות ובשנתיים האלה השחקנים השתפשפו. נכון שבסוף השנה עזב יוסי בניון, אבל הצלחנו לרתום לחצי עונה את יעקובו, שאת התרומה שלו לעלייה לליגת האלופות לא צריך להזכיר. ואז לליגת האלופות הייתה לנו קבוצה מאוד בשלה, וזה בא לידי ביטוי בהופעות שלנו בגביע אירופה".

על השמחה הזו עוד נדבר בהמשך הכתבה, אבל אי אפשר להתעלם מהדרך שבה נשברה בצורת האליפויות. הכוונה היא כמובן למשחק האליפות הטראגי בו איבד אמיר רנד את חייו האמיתיים והפך לצמח. ברגע ששמו של רנד עולה, החייכנות של שחר מיד נעלמת והופכת את פניו לכואבים.

"אני עזבתי את האצטדיון כשהתחילה ההתנהגות חסרת המחשבה הזו של האוהדים", הוא משחזר. "הרצון של כולם להיכנס למגרש ואז לרוץ כמו איזה עדר שאין לו מושג לאן, לא ברור לי. כשראיתי את זה, למרות כל הבקשות, הפניות והפלאיירים, הייתי עם אשתי ועזבנו את האצטדיון. באוטו שמענו ברדיו שאומרים שיש נפגעים. חזרתי לשם, ראיתי מה שראיתי, נסעתי לבית חולים והסוף לצערי ידוע".

מה זה עשה לך?

"כמובן שזו הייתה טראומה בשבילי. לא מצליחים לשלוט בהמונים והם מתנהגים בצורה שלא מובנת לי. אמרתי לעצמי שאם זה הפידבק שאני מקבל אז יוצא החשק. האסון עצמו היה מאוד כואב, בטח למשפחה הקרובה. עבורם זו הייתה טראומה ועד היום הם שינו את כל אורח החיים. למכבי חיפה זה כתם בהיסטוריה".

"אולי מזה למדו. חבל שלא הספקנו להוריד את הגדרות גם באזור ההוא. אנחנו הורדנו את הגדרות בתקופת הפיקוד של יעקב בורובסקי על המשטרה, ואז התחלף הפיקוד והמשטרה לא הסכימה להוריד את הגדרות".

בפרספקטיבה של עשר שנים, איך אתה רואה את האסון הזה?
"הצעירים של היום היו ילדים קטנים בתקופה של אסון אמיר רנד. הם לא חוו את זה והם לא זוכרים את זה. אנחנו מטיפים להם ומנסים לחנך אותם ודברים גם קרו אחרי, כמו החגיגות של בית"ר ירושלים. אני שמח מאוד שהצלחנו לקחת אחרי המקרה המצער ההוא עוד אליפויות, והקהל התנהג בריסון. הוכחנו שאפשר לשמוח גם בישיבה מסודרת ביציעים, לחגוג ביחד עם הקבוצה ולהשקיף על מה שקורה בדשא".

יש לך קשר עם משפחת רנד?
"היום אין לי קשר, למרות שמאוד הייתי רוצה לארח את אמיר באחד ממשחקי הבית. אולי החוויה הזו של הרעש מסביב תעזור ולו במעט בהחלמתו".

אם את העונה הזו סיים אסון אנושי, הרי שהעונה שלאחר מכן נפתחה בפאשלה ספורטיבית. מכבי חיפה עברה במסגרת מוקדמות ליגת האלופות קבוצה פינית ללא שום בעיות, ואז, כשהיא מוכנה לשחק נגד ליברפול, מגלים במשרדי אופ"א שהפקס ששלחו לגבי השיתוף של ואליד באדיר לא באמת שונן ויצא אל הפועל. "המקרה הזה הוא שילוב של טעויות שנבעו מכוונות טובות", אומר שחר בשפתיים קפוצות.

"ההתאחדות העבירה לנו את האינפורמציה לא בכוונה בצורה שגויה. היה מנכ"ל חדש להתאחדות, ובמקום להעביר את הידיעה כפי שהיא, הוא הסיק ממנה דברים ואמר שהמשתמע מכך הוא שהעונש נגמר. אנחנו אלה שהיינו צריכים לעמוד על המשמר ולהבין שוואליד באדיר קיבל שלושה משחקי הרחקה ורק שניים עברו".

 

"המנכ"ל שלנו דאז, חנן שפגט, ירד לבקר את אמיר רנד והלך לאכול ארוחת צהריים. בזמן הזה הפקס הגיע למשרדים והוא ביקש שישאירו לו את זה, והוא יטפל בזה אחר כך. האחר כך הזה הפך להיות אחרי המשחק. פה הייתה טעות חמורה".

בוודאי רצית להתפוצץ מכעס.
"אני כראש מערכת צריך לשקול האם אחרי דבר כזה אני שובר את הכלים ולא משחק יותר, או שלא. אם זה היה יכול להחזיר את רוע הגזירה אז הייתי עושה את זה, אבל בידיעה שאי אפשר לשנות המצב, אז היה צריך לחזק את המערכת וככה נהגתי. נסענו לאופ"א לנסות לשנות את רוע הגזרה, אבל זו הייתה מלחמה אבודה מראש. לפחות ניסינו בשביל עצמנו, כדי שנדע שעשינו את הכול. אבל למדנו מזה. אני חושב שהפנמנו שלא הכל פרפקט וצריך לתקן. עשינו שינויים מנהליים. התחלף מנכ"ל".

חנן שפגט הלך בגלל פרשת הפקס?
"גם".

האמנת שמתוך המגה-פאשלה הזו מכבי חיפה תוכל לשחק עונה אחרי בליגת האלופות?
"הייתה לנו קבוצה בשלה, ותיקה, עם הרבה ניסיון. בסופו של דבר ניסיון כזה עוזר להתקדם הלאה. זה ההבדל בין הקבוצה הזו לקודמת. ההיא הגיעה למעמד של ליגת האלופות עם הרבה ניסיון. הקבוצה של היום הגיעה תוך התארגנות לליגת האלופות. היא אוגרת עכשיו את הניסיון והתחילה את זה תוך כדי ליגת האלופות".

הקבוצה של השנה הגיעה מוקדם מדי לליגת האלופות?
"ללא ספק. הסגל הנוכחי הגיע מוקדם. בחילופי המאמנים, כאשר אלישע לוי קיבל את הפיקוד על הקבוצה, אמרתי שלא נוותר על שום משחק ונעלה בכל משחק כדי לנצח, אבל אני לא חושב שאנחנו קנדידטים לאליפות אלא בונים קבוצה ובעוד שנה-שנתיים נראה את הפירות. מה לעשות שהשנה הזו הסתיימה עם אליפות?".

אתה אומר את זה ממש בצער.
"לא, אני לא אומר את זה בצער, אבל להבדיל מכל העם, ששרים את השירים של ליגת האלופות, אני שאלתי את עצמי 'עם איזו קבוצה אנחנו מגיעים לשם'?. אין לנו קבוצה לליגת האלופות. להביא עוד שחקן זר או שניים לא משנה את העובדה שהבסיס, הגרעין, לא חווה משחקים בגביע אירופה והשחקנים צריכים להשתפשף קצת".

אתה לא יושב היום ואומר שאולי היית צריך לחזק את הקבוצה?
"בשום פנים ואופן לא. אז הייתי נותן שלושה גולים. אולי היינו אוספים נקודה פה או שם. שיחקנו נגד קבוצות הרבה יותר טובות מאיתנו בכל תחום. בכישרון, במהירות, בכוח, בחוכמת המשחק. בקמפיין הקודם העמדנו מול קבוצות ברמות האלו שחקנים הרבה יותר מנוסים. ז'וטאוטאס, יעקובו, החוכמה של פראליה, הערמומיות של ג'ובאני".

"הייתה לנו אז קבוצה הרבה יותר מנוסה. אין לי ספק בכלל שההתנסות של החבר'ה שלנו בקמפיין הנוכחי תבוא לידי ביטוי בהמשך. אם יגיעו איל גולסה, מוחא גדיר ובירם כיאל לשחק שוב בליגת האלופות, הם כבר לא יבואו וישאלו מה זה, הם יבואו למשחק נטו. ההתרגשות תהיה הרבה פחות גדולה".

ההתרגשות מהקבוצות הגדולות היא זו שהכריעה?
"אני יכול לומר לך שסגן נשיא בורדו סיפר לי שבשנה שעברה הם שיחקו נגד צ'לסי את המשחק הראשון שלהם בליגת האלופות. הוא מספר שלפני שהם עלו למגרש הוא שמע את השחקנים אומרים, 'תראה, הנה דרוגבה, הנה ההוא'. הם הפסידו את המשחק לפני שעלו לדשא. אני לא אהבתי את כל המשפטים האלה שנזרקו לאוויר כמו 'קיבלנו את באיירן בתקופה לא טובה'. איזה שטויות אלה".

אתה חושב שההעפלה בשנת 2002 לליגת האלופות הציבה את מכבי חיפה כמועדון מספר אחד בישראל?

"אנחנו עשינו המון דברים ראשונים. היינו ראשונים להיות מועדון בבעלות פרטית. היינו הראשונים להכניס סדר בכדורגל הישראלי. אני לא צריך להזכיר לך מה היה בעבר עם כל הדרכים לשלם, והפתקאות. היינו ראשונים לשים את הקהל בכיסאות מסומנים. אנחנו מאוד מסודרים בנושא של התשלומים לשחקנים".

"עשינו לא מעט דברים שהם מחוץ לכדורגל, ואנחנו מאוד גאים בהם. לארגן משחק של ליגת האלופות זה לא משהו פשוט. זה בא מעבודה קשה ומתמשכת, כשכל פעם אנחנו מנסים ללמוד משהו מאחרים. גם בקמפיין הזה למדנו לא מעט דברים. אני מאוד גאה בדרך שבה המועדון שלנו מתנהל. זה כולל את הכול, מחלקת הנוער, הדרג שאחראי על הארגון וכמובן השחקנים".

אתה חושב שהקבוצה של 2003/2002 היא הקבוצה הגדולה ביותר שהייתה בכדורגל הישראלי?
"כן. חד משמעית. אפילו יותר מזו של 1994/1993. לזו של 2002 הייתה הרבה יותר עוצמה".

אחרי העונה המפוארת של ליגת האלופות, נכנסה מכבי חיפה לתקופת עליונות ושליטה ללא עוררין בליגה הישראלית. אליפויות הוכרעו במחזור ה-15 ולא נראה היה שקיימת איזושהי אופציה אחרת מלבד אליפות ירוקה בתום העונה. לכן עלתה ההשוואה הבלתי נמנעת עם האימפריה הצהובה מהכדורסל, מכבי ת"א.

"ההשוואה למועדון מפואר בקנה המידה הזה היא כבר דבר חיובי", אומר שחר, "אבל אני לא חושב שאנחנו עושים דברים במטרה להידמות אליהם. אנחנו עושים דברים שכך נכון לעשות אותם. מבחינת ההישגים, אין קבוצה בכדורגל ישראלי שיכולה להידמות למכבי ת"א".

"לזכות בגביע אירופה זה לא דבר אפשרי לקבוצה ישראלית. אתה לא יכול להתחרות, אתה יכול לגנוב פה ושם הישג כזה או אחר, אבל אתה לא יכול להגיע לנקודה הזו כי מדובר ברמה של הישגיות מתמשכת. גם התחרות בכדורגל הרבה יותר גדולה מאשר בכדורסל".

בשנים של רוני לוי דיברו על כך שאתם מעל הליגה ואין תחרות. אתה חושב שזה בריא?
"אני אחראי על מכבי חיפה. אני צריך לדאוג שהקבוצה הזו תעמיד את הכלים הטובים ביותר כדי להגיע להישגים. ברור שאם עושים את זה כאשר התחרות יותר צמודה, אז להישג יש טעם מתוק יותר. מכיוון שאנחנו אחראים רק על עצמנו, אנחנו לא יכולים להיות אחראים על קבוצות אחרות. זו הבעיה שלהם".

איך אתה מגדיר את האווירה במועדון בחמש השנים של רוני לוי? מחד הקבוצה רצה, אבל מצד שני היא מלאה באינטריגות פנימיות, פיטורים, שחקנים שמועפים מהקבוצה לעיני כל ועוד כהנה וכהנה דברים.
"הבעיה לא הייתה כזו גדולה כמו שאתה מציג אותה. היו חריקות כאלה ואחרות כמו בכל גוף שעובד, אבל הסך הכול הוא זה שנמדד. ואותו סך הכול בתקופה של רוני הוא מאוד חיובי. היו הישגים יפים מאוד. נכון שרוני היה מאמן צעיר וניסיון רוכשים במהלך העבודה, אבל אני חושב שהוא עשה עבודה טובה".

"יש צדדים טובים אצלו ויש צדדים פחות טובים, כמו אצל כל אחד אחר, אבל מפה לבוא ולומר שאנשים עזבו בגללו את מכבי חיפה? עזבו כדי להיטיב את תנאיהם. זכותו של מאמן לבחור את האנשים איתם הוא רוצה לעבוד. אני לא אכתיב לו, אולי אביע את דעתי, אבל בטח לא אכתיב לו. זה לא אומר שההחלטות של רוני היו כולן נכונות, אבל ככה אני רואה את זה".

לקהל היה קשה להתחבר בתקופה ההיא למכבי חיפה. הוא לא הגיע למגרשים.

"והיום הוא מגיע למגרשים? יש לנו אצטדיון של 14 וחצי אלף מקומות ולעיתים רחוקות אנחנו זוכים למלא אותו. אף אחד לא מגיע למגרש בגלל מאמן או בעל תפקיד אחר. אוהדים באים למגרש בשביל מתח".

ואליד באדיר ואריק בנאדו לא עזבו בגלל רוני לוי?
"הם לא עזבו בגלל המאמן. אמרתי שעד כאן. אני לא מוכן לשלם יותר".

ואיל ברקוביץ'?
"מה איתו?".

הוא התחנן לחזור.
"זה היה בניגוד לתוכנית שלנו. כשאיל נסע לשחק באנגליה אנחנו נפרדנו ממנו יפה מאוד. כשהוא חזר הוא חשב שיעשה את הקאמבק אצלנו. סליחה, אבל אנחנו לא תוכנית כבקשתך. אנחנו רוצים להצעיר את הקבוצה. נלחמתי עם מאמנים כדי שיכניסו צעירים. עם יצחק שום נלחמתי שישלב צעירים, עם רוני לוי הכנסנו צעירים. זה היה הכיוון שלנו. אני לא אביא פתאום מישהו בגיל פרישה שיהיה על חשבון צעיר".

לא היה מקום לחרוג? הלו, זה איל ברקוביץ'. אלון חרזי קיבל יופי של פרישה והוא לא שחקן בית.

"אלון הוא חלק מהמערכת שלנו. הוא הפסיק לשחק וקיבל תפקיד שלא מתאים לכל אחד. איל רצה לחזור כשחקן וזה לא התאים לי. והסברתי את זה גם לאיל".

"כל הסיפור היה נמנע לו השיחות היו קורות לפני כן בינינו ולא שהוא יוצא במסיבת עיתונאים בלי לשאול אם זה בכלל בתוכניות שלנו. היו קולות של להחזיר את אריק בנאדו. כולם מתעלמים מזה שאריק ניהל משא ומתן תחת חוזה קיים. מה זה, כשרוצים עוזבים וכשרוצים חוזרים? אני לא חותמת גומי".

אותו בנאדו ניהל כזכור את המשא ומתן שלו עם ארקדי גאיידמק ובית"ר ירושלים. הכניסה של האוליגרך הרוסי שינתה לזמן קצר את כללי המשחק בכדורגל הישראלי. שחקן כמו מיכאל זנדברג, שהרוויח בסביבות 180 אלף דולר במכבי חיפה, זכה לשלש ואף לרבע את משכורתו בבית"ר. שחר החליט בתקופה ההיא שהוא משחרר לחץ ולא נכנס למשחק המטורף הזה של גאיידמק.

"לפני שארקדי הגיע כתבו בעיתונות על זה שעשינו בינינו, ראשי הקבוצות, קרטל והורדנו את המחירים", נזכר שחר. "לא דיברנו אף פעם על הדברים האלה, אבל הכיס שלנו התרוקן והגענו למסקנה, כל אחד בתחומו, שזה טירוף. והורדנו משמעותית בסכומים. ואז הגיע ארקדי, משום מקום, ונתן מכספו לכל מה שזז. אנחנו הרי לא יכולים להכתיב לו מה ייתן או לא ייתן, אז פשוט לא שיחקנו את המשחק הזה".

"ברור שגם כאשר אתה לא משחק את המשחק הזה עדיין יש לו השלכות, משום ששחקנים בחוזה פתאום רואים ששחקנים שם מקבלים ים של כסף. אז באו שחקנים ואמרו 'אני לא רוצה את הים של הכסף, אבל אני לא שווה חצי?'. החצי הזה גם היה הרבה. כשארקדי נכנס לעניינים לא שיתפנו פעולה ואמרנו שנחכה עד יעבור זעם".

לך היה ברור שזה יעבור?
"חד משמעית. הנעלם היה כמה זמן זה ייקח, אבל ידענו שזה מה שיהיה, שארקדי יעבור הלאה".

מכבי חיפה התחילה באותה תקופה לשלב צעירים. אתה יכול להגיד שאם לא ארקדי זה היה קורה בכל מקרה?
"הרצון שלנו לשלב צעירים היה תמיד. זה עניין של תזמון. קל מאוד לדבר על שילוב צעירים, אבל תחשוב שבקבוצה כמו שלנו בכל שנה יש מחזור שלם שמסיים נוער, ואם יש מישהו מוכשר קשה לו להיכנס למשבצת אותה תופס צעיר. בגלל זה אני אומר שזה עניין של תזמון וזה ממש לא קשור לארקדי".

איך לדעתך נראה הכדורגל הישראלי אחרי עידן גאיידמק?
"אני מאוד מקווה שהוא חוזר לשפיות".

למה לא נכנסים יותר אנשים לעסק הזה?
"משום שבכדורגל שלנו אין להם שום סיכוי להרוויח. אם הייתה טיפת סיכוי להרוויח, היו מתעניינים בו יותר מאשר כמה אנשים בודדים. דרך הכדורגל אתה יכול לקדם דברים אחרים, להתפרסם בפרק זמן קצר, לקדם עיסוקים אחרים שלך".

לך זה עוזר בעסקים האחרים שלך?
"אין לי צל של ספק שזה עוזר. השילוב בין קבוצה מנצחת ומצליחה לבין המוצרים המובילים שיש לנו, זה דבר חיובי. השאלה אם אתה לא מאבד את הפרופורציה בהשקעת הכסף. משום שבסופו של דבר אתה משקיע עוד ועוד והתמורה נשארת אותה תמורה".

כמה כסף השקעת בעשור הזה?
"אני לא יכול להגיד במדויק כמה, למרות שכולם עושים לי את החשבון. כולם נהיו רואי חשבון ומספרים לי כמה אני עושה בליגת האלופות, אבל אני מסבסד את הקבוצה במהלך השנים שאין את ליגת האלופות".

"צריך לזכור שיש יותר שנים של אין מאשר של יש, ואל תשכח שבפעם הקודמת שיחקנו בחוץ לארץ והיו לנו ים של הוצאות. השנה תודה לאל נראה קצת עדנה בעניין הזה. ועדיין אנחנו כל כך רחוקים מהכסף המושקע במכבי חיפה. מדובר בכיסוי של מיליוני דולרים בשנה".

אם דיברת על הטלוויזיה, מה בדיוק הבעיה שלך איתם?
"אנחנו מקבלים את אותם סכומים כמו שאר קבוצות הליגה, למעט הכסף שאנחנו מקבלים על הדירוג שלנו בסוף. זה אחד הדברים שמונעים ממשקיעים להגיע לכדורגל. יש אנשים שרוצים שתמורת ההשקעה שלהם וההישגיות שלהם, הפרופורציה ברמת ההכנסות תשתנה".

"למכבי חיפה יש מחלקת נוער מפוארת שמגדלת עשרות כישרונות וקבוצה ששולחת שחקנים על גבי שחקנים לנבחרת. אני חושב שלקבוצה כזו מגיע נתח יותר גדול, ועד שזה יתוקן הסיכוי שמישהו ירצה להשקיע בכדורגל הוא די קלוש".

מה דעתך על התנהלות ההתאחדות לכדורגל בכל מה שקשור לנושאים האלו?
"זו הייתה טעות חמורה להגדיל את הליגה. אני הייתי מקטין אותה לעשר קבוצות שמשחקות ארבעה סיבובים, משום שמשחק בין מכבי ת"א, הפועל ת"א, מכבי חיפה, בית"ר ירושלים ומכבי נתניה, הוא משחק אחר. אלו הן קבוצות שמגיעות במטרה לנצח, כשהמשחקים האחרים הם במטרה לגנוב תיקו".

"כשאתה רוצה לנצח והקבוצה השנייה רוצה לנצח, שתי הקבוצות רצות. כשאחת מהקבוצות משחקת כדי לא להפסיד, אז שתי הקבוצות משחקות בהליכה. ליגה של עשר קבוצות תשפר באופן חד משמעי את רמת הכדורגל".

לאן מועדים פניה של מכבי חיפה?
"מכבי חיפה צריכה לשפר את הטיפול בכל תחום שהוא ולא לקפוא על שמריה. אם יש לנו מחלקת נוער טובה, היא צריכה להיות טובה מאוד ואחר כך מצוינת. וזה כל מה שאנחנו צריכים לדאוג לו, כמו שאנחנו עושים עכשיו. המאמנים שלנו יוצאים להשתלמויות בחוץ לארץ והשחקנים הצעירים משחקים בטורנירים באופן קבוע".

איפה מכבי חיפה תהיה כשנסכם את העשור הבא?

"אני מקווה שנוכל, ביחד עם האצטדיון החדש, לעשות איזשהו צעד. ממה ששמענו, באיירן מינכן קיבלה מהאצטדיון החדש שלה עוד קפיצת מדרגה. אני מקווה שעם כזה אצטדיון יהיה לאנשים, למשפחות ולחברים כיף להגיע למגרש, ובכך נגדיל את כמות האוהדים שמגיעה למשחקי הקבוצה. העוצמה של המועדון נמדדת לא רק בשני פסים מדויקים, אלא גם במספר הצופים שמלווים אותה".

אתה בקרוב בן שבעים. שמת לעצמך נקודת זמן שבה אמרת ששם תפסיק להתעסק בכדורגל?
"שאלתי לא פעם את עצמי, 'מה אני ממשיך ומחפש פה?'. הרי הגעתי מבחינת הישגים לדברים די ברורים בכדורגל הישראלי. אין שבתות, אני רץ למגרשים, זה בא על חשבון ישיבה עם הנכדים שלי. אבל אין ספק שיש אחריות".

"כשאתה מונה את ההצלחות של המועדון, אז ברור שאתה גורר פנימה ציבור של אוהדים והקשר הזה, ההדדיות הזו, הם מאוד חשובים. להבדיל מאחרים, שעשו קדנציות כאלה ואחרות ונעלמו, אני כבר שנים רבות מלווה את הכדורגל ולא איבדתי עדיין מההתלהבות שלי ממשחק טוב ומהכעס שלי ממשחק רע, וזה בלי שום קשר לתוצאות. כל עוד יש את זה, אז זה בסדר".

כמה אתה אוהב את הכדורגל?

"אהבה לכדורגל קיימת אחרת לא הייתי שם, אבל מדובר באהבה לכל ספורט. אני יכול שעות לראות כל ספורט שהוא. אלה שיושבים בסביבתי יודעים שאני צועק בזמן המשחק ואני חי אותו. באותה מידה, אגב, אני יושב על הספה בבית וצועק. כזה אני, לא יכול לסבול טעויות".

כשתפרוש תעביר את הקבוצה לילדים שלך?
"אני לא יודע אם אני צריך להלביש עליהם את העול הזה. לא שהם לא מוכשרים, הם יקבלו דבר שנמצא בעמדה טובה ויצטרכו להצעיד אותו הלאה. אולי יהיה להם יותר קל להצעיד אותו הלאה, אבל יהיה להם קשה מאוד להתמודד עם מה שאני התמודדתי. כפיות טובה מאוהדים, משחקנים, מעיתונאים".

"ברגע שהולך אז הכול טוב ויפה, אבל ברגע שדברים קצת חורקים, לכולם כבר יש מה להגיד, כולל אלה שלא ניהלו בחיים שלהם תקציב של שניים וחצי גרוש. אם נקבל החלטה שההמשכיות תהיה משפחתית, אז נעזור להם כמה שאפשר. הם כבר עכשיו מעורבים. אם לא ונחליט לעזוב, נעשה את זה בדרך אחראית ביותר, כדי לא לפגוע".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...