"הערנו את הדובים, והם רצים אחרינו": ראיון עם אריק אלפסי
מחוץ למגרש, אריק אלפסי הוא הבעלים של שני הוסטלים לשיקום פגועי נפש. על הקווים, אריק אלפסי המאמן הוא אחד שלא פוחד מכלום, גם ממכבי ת"א, אותה ניצח בחודש שעבר. הערב (21.30) בהיכל נוקיה, בחצי גמר הגביע, הוא ינסה להוכיח שברק נתניה יכולה לפגוע פעמיים. ראיון מיוחד ל"שם המשחק"
אריק אלפסי. לא חי מהכדורסל צילום: דני מרון
בשבוע שעבר, במבחן הכוח האחרון לפני ערב חצאי הגמר, נתניה חטפה מכת ברק נוספת, ומהכיוון הכי לא צפוי בליגת ווינר: עירוני ר"ג. אלפסי לא מודאג מהחזרה הגנרלית הכושלת: "קרו שם שני דברים. הראשון הוא שזלזלנו, וזה לא צריך לקרות. השני - הם התחילו מדהים, וכשנזכרנו לחזור כבר היה מאוחר מדי. לפחות החלק הראשון לא יכול לחזור היום. אני מתרגש, השחקנים מתרגשים, אבל הם מוכנים."
בימים שלפני המשחק נגד מכבי אתה והשחקנים דיברתם על ניצחון כאופציה ריאלית. מאיפה הביטחון?
"ראיתי הרבה משחקים של מכבי השנה, הסתכלתי על היריבות, וראיתי שהן הפסידו בגלל שהן נכנעו עוד לפני הג'אמפ. אח"כ אתה שומע את כל התירוצים הידועים שמכבי גדולה על הליגה וכל הסטיגמות והסיסמאות שאני ממש לא אוהב לשמוע. אנשים מפסידים, ובמקום לדבר על עצמם הם מדברים על מכבי. זה צורם לי. בהכנה למשחק שלנו נגדם, ועל הלוח בחדר ההלבשה, המוטו היה 'לא נותנים ריספקט.' זה בא גם מהזרים שלנו, שאמרו 'אנחנו לא רואים שם את שאראס ופארקר.' הגישה היתה שעולים אגרסיבי, בלי למצמץ."
ועכשיו אתה צריך לפגוש אותם בחצי הגמר, ועוד ביד־אליהו. זה מריח כמו נקמה.
"אומרים שאסור להעיר את הדב, אז עכשיו הדובים התעוררו והם רצים אחרינו. נצטרך לרוץ עוד יותר מהר. האם אני חושש שהמשחק ייגמר אחרי חמש דקות? לא, אני לא חושב שזה יקרה."
"אני מקבל פרופורציות ונשאר עם רגליים על הקרקע"
במהלך המשחקים אלפסי אחוז תזזית, אבל מחוץ לארבעים הדקות הוא מקפיד לשמור על פאסון. הוא מתייצב מול מצלמות הטלוויזיה כאילו יש לו ותק של עשור בליגת העל, לא יוצא מגידרו אחרי ניצחונות או הפסדים. אולי כי במקביל לקריירה הנוסקת שלו כמאמן כדורסל, אלפסי מתנהל בתוך עולם נוסף, שונה לגמרי, כזה שמלמד אותך משהו על החיים ומזכיר לך כל הזמן שכדורסל הוא אולי חשוב - אבל בניגוד לאימרה המפורסמת, הוא בהחלט לא הדבר היחיד.
אלפסי חוגג. הבין שבכדורסל אין פרנסה בטוחה צילום: עודד קרני
מאמנה של ברק נתניה ינצח כנראה בהליכה בכל תחרות על תואר "איש הספורט בעל העיסוק הכי מקורי:" הוא מכהן כבעלים של שני הוסטלים לשיקום פגועי נפש. בסוף שנות ה-90 משרד הבריאות הפריט את השירותים הללו, והזמין יזמים מהמגזר הפרטי לפתוח מוסדות בהם יתגוררו חולי נפש שמשתקמים אחרי אשפוזים ממושכים בבתי-חולים
פסיכיאטריים.
אלפסי, שאביו שימש כמנהל אדמיניסטרטיבי של בית חולים, זיהה הזדמנות, מכר את ביתו ברמת פולג כדי לממן את ההשקעה הראשונית והפך לבעליו הגאה של הוסטל בראשל"צ. מאוחר יותר פתח הוסטל נוסף ברמלה. הוא מעסיק מנהלת מקצועית שאחראית על התפעול השוטף, וצוות של שלושים פסיכיאטרים, אחים ואחיות.
מה לך ולחולי נפש?
"בשלב מוקדם הבנתי שבכדורסל אין פרנסה בטוחה. הבנתי שיש כאן הזדמנות, וכיום אני לא צריך את הכדורסל בשביל לחיות, אבל מה שיותר חשוב זה שאני מקבל פרופורציות שגורמות לי להישאר עם הרגליים על הקרקע. לפחות פעם בשבוע אני עושה סיבוב בהוסטלים. הדיירים באים ומחבקים, אני גם מגיע לשם לחגים ולפעמים יוצא איתם לטיולים.
"אני חי בשני עולמות קיצוניים. מצד אחד החלק האפל של החברה הישראלית, של אנשים בתחתית שהחברה מתייגת אותם עם סטיגמות, אין מקום שבו פתחתי הוסטל שלא נתקלתי בבעיות עם שכנים או עם העירייה. מצד שני הכדורסל, עם הפרסום וההישגים, שהוא תמצית הבריאות הפיזית והנפשית."
המאמן עם החולצה בחוץ ניצח את המאמן עם החליפה
הוא נולד בנתניה לפני 38 שנים - שמו בתעודת הזהות, אגב, הוא אריק (לנקד את ה-א' בסגול) - וחי בה את רוב חייו. בשנה וחצי האחרונות הוא מתגורר עם אשתו, שגית, ושני ילדיהם הקטנים במושב אביחיל, שלמעשה מהווה שכונה צפונית של נתניה. הדרך מביתו צמוד הקרקע לאולם הביתי אורכת לא יותר מחמש דקות.
פיני גרשון בהפסד מול נתניה. פרגן על המסך הקטן צילום: דני מרון
למרות שגדל בעיר של כדורגל, כבר בגיל 5 החליט שכדורסל זה הייעוד שלו והתחיל לכדרר בקבוצת הילדים של מכבי נתניה. הוא היה רכז לא רע, אבל את הכישרונות הגדולים בשנתון אפילו לא דגדג. מעודד קטש, למשל, רכז הנוער הכחוש של מכבי ת"א, הוא חטף שבע שלשות על הפרצוף במשחק גביע. בגיל 22 שבר את היד והחליט שהגיע הזמן לפרוש ולהתרכז באימון.
אל קריירת האימון אלפסי לקח זכרונות מכמה מאמנים שליוו אותו בגילאים הצעירים, ובראשם רובי בלינקו, האיש והאנרגיה המתפרצת: "למדתי ממנו לתת הכל בשביל הקבוצה. חוץ מלהחטיף לי מכות הוא עשה כמעט הכל. באחת השבתות שברתי אצבע, ולמחרת היה לנו משחק גביע. ביום ראשון בבוקר הוא בא אליי הביתה, ואמר 'תקשיב, לא כואב לך שום דבר, זה הכל בראש.' הוא לקח אותי לאמבטיה, הזרים מים חמים על הגבס עד שהיא נמסה, שם לי טייפ על שתי אצבעות ואמר 'אתה משחק היום.' באותו ערב שיחקתי, הפסדנו 30 הפרש."
את מסלול האימון בנתניה הוא התחיל מלמטה, מהילדים. מחצית מהסגל הנוכחי של ברק נתניה מאויש על-ידי שחקנים מקומיים ששיחקו אצל אלפסי הרבה לפני שהתחילו להתגלח. את רביב לימונד הוא העלה מהנערים לנוער, והיה מת להחזיר אותו לנתניה, רק שהטאלנט מיד-אליהו "עולה היום כמו כל הקבוצה שלי."
עמרי כספי. הוביל את הנוער של נתניה לניצחון על כספי וחבריו צילום: אם-סי-טי
העבודה היסודית עם גילאי העתיד התבטאה גם בתארים: אלפסי הוביל את נתניה לזכייה בגביע המדינה לנוער ושלוש שנים לאחר מכן גם באליפות. בגמר הפלייאוף הם פגשו את מכבי ת"א, בכיכובו של אחד, עמרי כספי. אלפסי זוכר היטב את הפעם הראשונה שבה אימן את האפרוחים שלו מול מצלמות הטלוויזיה: "זה היה בגמר הגביע, ופיני גרשון היה הפרשן. המאמן של מכבי הגיע עם ז'קט ועניבה, ואני באתי לעבודה, כמו תמיד, עם חולצה. בסוף המשחק, כשניצחנו, גרשון אמר 'המאמן עם החולצה בחוץ ניצח את המאמן עם החליפה."
שבע שנים חלפו מאז, והמאמן עם החולצה בחוץ חולם עכשיו על גביע המדינה לבוגרים, אבל מתברר שבנתניה יש גם כאלה שמודאגים מהאפשרות של סנסציה הערב. אלפסי: "כשעלינו לחצי גמר הגביע צביקה (בלנקיטני, היו"ר. א"ל) לא רצה לדבר איתי בגלל המענקים שהוא צריך לשלם. הוא אמר 'זוז ממני, לקחת לי מהכיס 50 אלף דולר.' מעניין מה הוא יגיד אם נעלה היום לגמר הגביע."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם