חיים במיתוס: למה בארץ כולם אוהבים את הולנד
למרות שהוכח אחרת, הציבור הישראלי עדיין מאמין שהולנד עזרה ליהודים ובהתאם לכך תומך בנבחרתה הלאומית בכל טורניר ושומר מקום בלב לאייאקס אמסטרדם. סופר הכדורגל סיימון קופר הגיע ארצה, נפגש עם אנשי כדורגל כדי לבחון את התופעה מקרוב ויצא עם כמה תובנות
במשחק שהתקיים בחיפה ניצחה אייאקס 0:3. לקראת משחק הגומלין שהיה אמור להיות לפרוטוקול בלבד, קושט איצטדיון ה"ארנה" באמסטרדם כרגיל בדגלי אייאקס עם סמלי מגן דוד ובשמות של ערים הולנדיות. (ישראלי אחד סיפר שכשהוא ראה את מגרשה הביתי של אייאקס הוא חשב שהוא חולם).
באותו ערב שיחקה אייאקס בצורה איומה. במחצית השנייה כבשה הפועל שער בפנדל והחטיאה פנדל נוסף, וקרה עוד משהו שאינני זוכר שראיתי כמותו במגרשי כדורגל: הקהל הביתי החל לעודד את קבוצה האורחת. "אוֹלֶה!" שאג האיצטדיון כששחקני הפועל העבירו את הכדור מרגל לרגל, וכאשר האוהדים השרופים צעקו "יהודים! יהודים!" לראשונה בחייהם הם לא התכוונו לאייאקס. בסוף המשחק זכו הישראלים למחיאות כפיים סוערות.
שלושה חודשים לאחר מכן, ביום כה גשום שיכולתי לחשוב שאני באמסטרדם, מצאתי את עצמי יושב במזנון של קבוצת הפועל חיפה ואוכל חומוס וסלט ירקות. אחר כך ירדתי לפגוש את המאמן אלי גוטמן שבשׂערו הקצוץ ובפניו המרובעים נראה כמו אלוף משנה בצה"ל.
הוא אומר ברצינות: "היינו מרוצים מאד מתוצאות המשחק: ראשית, כי ניצחנו, שנית, כי ידענו שאייאקס עלתה לסיבוב השני". אני אומר לו שזו הייתה, כנראה, הפעם הראשונה שהפועל זכו למחיאות כפיים בחוץ לארץ. "לא, זה קרה גם עם בשיקטאש". רק בוולנסיה ראה גוטמן צלבי קרס.
גוטמן אוהב כדורגל הולנדי. בשנת 1994 הוא היה בהשתלמות בת שבוע בברצלונה שם התאפשר לו לשוחח חמש-עשרה דקות בכל יום עם יוהאן קרויף, אז מאמנה של ברצלונה. "הוא שאל אותי שאלות על ישראל, על הדת, על ירושלים ורצה לדעת האם יש עדיין מלחמה בישראל. חשתי באהדה רבה מצדו".
כאשר אני חוזר למזנון השחקנים אוכלים צהריים ושוב מאכילים אותי. בשולחן אחד משחקים שחמט וליד שולחן אחר יושב השחקן הקרואטי ג'ובאני רוסו לבדו וקורא עיתון, קרוב לוודאי כדי לגלות מה מצפה לו. אליל הנשים בישראל מדבר עברית ובהתאם למה שהישראלים אומרים, אין לו כל כוונה לחזור הביתה.
אני מצטרף לשולחנם של השחקנים הבין-לאומיים של ישראל, רן בן שמעון ועופר טלקר. בן שמעון צמחוני – אין עוף על הצלחת שלו. מסתבר שהוא מבקר קבוע באמסטרדם. "אני נוסע לשם בשביל הרחובות של אמסטרדם ובשביל הדברים שאפשר למצוא שם כתייר". הוא מחייך. כמו הרבה ישראלים, הוא היה מאושר שבסיום שני משחקיה של הפועל מול אייאקס זכתה כל קבוצה בניצחון אחד.
טלקר, יהודי ממוצא הודי, מוסיף: "פעם זה היה מועדון יהודי.
"נכון שיושב הראש הוא יהודי?" שואל עמית מזוקן.
"יהודי למחצה", אני עונה.
"יהודי למחצה, זה מספיק".
בן שמעון אומר שהמשחק בארנה היה החוויה הגדולה של חייו. "עשיתי משהו שלא עשיתי מעולם: פשטתי את החולצה וזרקתי אותה לקהל של אייאקס".
למה הם כל כך "משוגעים" על אייאקס? "מן ההיסטוריה שלנו אנחנו יודעים שהעם ההולנדי עזר לנו בזמן השואה", אומר בן שמעון. "במשחק הגמר של גביע העולם ב-1978 ממש בכיתי כשהם הפסידו. זאת ההיסטוריה".
"היסטוריה שמיסטוריה!", צועק עמיתם המזוקן. "ביקרתם בביתה של אנה פרנק כשהייתם באמסטרדם"?
"היא הייתה שם?", שואל טלקר.
בן שמעון אומר, "הייתי שם כתייר. אבל לא עם הקבוצה. אם מדברים על כדורגלנים: אתה יודע שכדורגלנים אוהבים קניות".
בעת שהותי בישראל שמעתי כל יום שבזמן המלחמה ההולנדים היו טובים. המיתוס ההולנדי, שבהולנד כבר עבר מן העולם, עדיין חי וקיים כאן בצורתו המוחלטת. ידידי אורן, אנתרופולוג בוגר הרווארד, אומר לי בת"א כי הולנדים רבים ענדו בעת המלחמה טלאי צהוב על חזם לאות הזדהות עם היהודים.
ת"א היא עיר של צעירים, אמסטרדם של ישראל. בבית קפה מול הכיכר שבו נרצח יצחק רבין בשנת 1995, אני שותה קפה טורקי עם העיתונאי איתי אנגל. זה מסוג בתי הקפה שיכול היה להימצא בסוהו או בגריניץ' ויליג', ואף שהיום יום שישי והשעה 17:00, הלקוחות הצעירים והיפים אינם מתכוונים לעשות דבר עד עלות השחר.
גם אנגל הוא איש העולם הגדול. הכתב לענייני חוץ בן השלושים וכמה שעל ברכו מונחת קסדת אופנוען, אפילו הכין כתבה על הפן היהודי של אייאקס. אולי אנגל יוכל לספר לי למה הישראלים מאמינים כי ההולנדים היו טובים בזמן המלחמה. אנגל מסתכל עליי כאילו אני משוגע. זה כיוון שההולנדים אכן היו טובים בעת המלחמה. הוא מודה שבתחילת הכיבוש הגרמני הם הפקירו את היהודים, אבל מאוחר יותר הם השתנו. הוא למד את זה בבית הספר.
"מתי בדיוק הם השתנו?" אני שואל. אנגל לא ממש יודע. "אולי ב'שביתה של חודש פברואר'?", אני זורק.
הוא פשוט יודע שההולנדים היו טובים. אנגל אומר שעליי להבין כי הישראלים לא מצפים ליותר מדי ממדינות אחרות. מרבית מדינות אירופה עזרו לגרמנים בהתלהבות רבה. בקוסובו שבה ביקר עברה יחידת אס. אס. אלבנית עם הגרמנים מבית לבית והצביעה על המשפחות היהודיות. אני אומר שגם ההולנדים עזרו לגרמנים לאסוף את היהודים. זה לא עושה עליו כל רושם.
במובן מסוים הישראלים צודקים: ההולנדים באמת היו טובים בזמן המלחמה. לא במלחמת העולם השנייה אלא במלחמת יום כיפור, כאשר הערבים פלשו לישראל והמדינה לחמה על חייה. אז היא באמת זכתה לתמיכה גורפת רק מארה"ב ומהולנד.
הערבים נקמו בעזרת חרם הנפט וגרמו להחלטה שכל המכוניות בהולנד יושבתו בימי ראשון. ראש הממשלה ההולנדי צולם מדווש על אופניו לעבודה. זה עשה רושם גדול על הישראלים שלא ידעו כי ראשי הממשלה ההולנדים נוהגים ממילא להגיע לעבודה רכובים על אופניים.
אחרי 1973 הגיעה שנת 1974 עם משחקי גביע העולם שהותירו רושם בל יימחה על ישראל. שנת 1975 הביאה בכנפיה את המערכון הבלתי נשכח על השופט פנדלוביץ, שתבע אוהד חוליגן למשפט משום שבזמן המשחק צעק לעברו מילים מגונות.
בבית המשפט מסתבר לאט לאט כי השופט עצמו הוא חוליגן שצועק על השופט מילים דומות. הדיון המשפטי מתפתח לדיון על ההרכב של הנבחרת ההולנדית הגדולה של 1974. "רפ, רפ! לא, דה יונג, דה יונג!" הוא משפט שישראלים רבים חוזרים עליו עד היום.
בבית קפה תל-אביבי אחר קבעתי להיפגש עם שגיא כהן, אבל בהתחלה אינני מצליח למצוא אותו. כהן הוא פרשן כדורגל בטלוויזיה הישראלית אז אני מחפש אדם עשיר לבוש בקפידה, מעין אלן האנסן ישראלי. ואז ממהר לעברי אדם קטן, שמנמן וקירח, מעין וינסטון צ'רצ'יל ישראלי שמתבטא בבהירות לא פחותה מזו של המקורי.
כהן, ד"ר להיסטוריה של המדעים, אומר שבהולנד הכל מתחבר. אנה פרנק (הפרט ההולנדי היחיד שהישראלים לומדים בבתי הספר), ראש הממשלה הרוכב על אופניו, יוהאן קרויף – מבחינת הישראלים כולם מתאחדים לאדם אחד.
"נבחרתו של קרויף חטפה על הראש עם ההפסד למערב גרמניה במשחק הגמר", אומר כהן. "גם במקרה של אנה פרנק הפסידו ההולנדים לגרמנים, וגם אז הם עלו עליהם מבחינה מוסרית. בכדורגל, יחידת העילית ההולנדית עושה את העבודה שלנו נגד הגרמנים".
האהבה להולנד קשורה לכל דבר, הוא אומר, לבלונדיניות שבשנות השבעים התנדבו בקיבוצים, ולאמסטרדם. "לכם יש מים, לנו לא; לכם יש זכויות אזרח, לנו לא; לכם יש בניינים יפים יותר מן הבניינים שלנו. הולנד הייתה המדינה הראשונה באירופה שבשנות השבעים, כאשר התחלנו לצאת לחוץ לארץ בצורה רצינית, שזכתה לביקור של ישראלים רבים. ההולנדי הראשון שפגשנו באופן אישי הוא יוהאן קרויף. איש אינו שוכח את אהבתו הראשונה".
כהן מצביע על כך שבעיני מרבית הישראלים ההיסטוריה מורכבת ממעט מאוד תקופות: תקופת התנ"ך (אין בה הולנדים), תקופת השואה (אנה פרנק), הקמת מדינת ישראל (ההולנדים הצביעו בעד), מלחמות 1967 ו-1973 (האופניים של ראש הממשלה) ובהיסטוריה החברתית העולמית, גביע העולם בכדורגל (קרויף).
אבל הסיפור החשוב ביותר הוא השואה. באותה תקופה כמעט הכול היו נגד היהודים, אבל אי אפשר לחיות עם האמונה שליהודים לא היו חברים כלל. אוקיי, דנמרק ובמידה פחותה בולגריה היו ידידותיות כלפיהם, אבל מי הן דנמרק ובולגריה? ארצות שמעולם לא שמעת עליהן. הולנד הרבה יותר מפורסמת (אנה פרנק, יוהאן קרויף, רמברנדט, וכו') ובשטחה הקטן היא דומה לישראל.
בשנים האחרונות החלו ישראלים לשפוט מדינות אחרות על סמך עמדתן בסכסוך הישראלי-פלסטיני (או כפי שכהן אומר, "אמריקה ומיקרונזיה מצד אחד, וכל השאר נגד"). לעומת זאת הדרך הישראלית המסורתית היא לשפוט מדינות אחרות בהתבסס אך ורק על עמדתן בין השנים 1939 עד 1945. הדבר היחיד שנחשב הוא יחסיהם עם היהודים.
אוסטריה וגרמניה היו רעות במלחמה, מכאן שהן תמיד היו רעות. הולנד הצילה את אנה פרנק, או כמעט הצילה, לכן היא תמיד חייבת להיות טובה. כפי שישראל הייתה מדינת היהודים לפני חמשת אלפים שנה ולפני מאה שנה וגם השנה, כך הייתה הולנד תמיד ידידה של ישראל.
כמו שנער מתבגר בודד ממציא לעצמו חבר דמיוני, כך המדינה החליטה שהולנד היא ידידתה. ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר, אמר שהיחסים ה"ייחודיים" בין ההולנדים לבין היהודים תחילתם במאה השש-עשרה או השבע-עשרה. שמעון פרס אמר על הולנד "כמו תמיד, ידידה אמיתית".
השגרירות ההולנדית בת"א ערה לכך, עד כמה שזה לא נעים, שהישראלים בלעו מיתוס. אבל השגרירות כבולה, שכן היא איננה יכולה להכריז כי בזמן המלחמה הולנד הייתה קודרת ופחדנית.
כשהייתי בישראל בינואר 2000 פתחו העיתונים הנחשבים בוויכוח אודות תפקידה של הולנד במלחמה. דיווחים הולנדיים רשמיים שנמסרו לאחרונה על החרמת הרכוש היהודי במהלך המלחמה ואחריה מרמזים על זה שככלות הכול המדינה לא הייתה כל כך טובה כלפי אזרחיה היהודים.
"נראה שהולנד עדיין מנסה להימנע מעימות מוסרי עם עברה, אשר אינו תואם את המוניטין שיצאו להתנגדות לברבריות הנאצית", נכתב במאמר מערכת בג'רוזלם פוסט. אבל הישראלי הממוצע יודע כי זה לא יכול להיות נכון.
איש אס.אס. גרמני אשר נואם לפני מאה גלוחי ראש באסם בבראונשוויג מהווה בעיני ישראלים רבים הוכחה לרשעותם של הגרמנים שאין לה כפרה, ובאותו אופן יש תמיד הוכחה לעובדה שההולנדים טובים.
במלחמת המפרץ העניקה הולנד לישראל טילי פטריוט, שאוישו בידי חיילים הולנדים. אמנם לא נעשה כל שימוש בטילים אלה, אבל בכל זאת. כשפרנק רייקארד שיחק בקבוצת אייאקס, הוא נהג לצאת לחופשות באילת. בציטטה מפיו של רונלד דה בור שהופיעה פעם לרוחב כל העמוד בעיתון ידיעות אחרונות נאמר: "חותני נקרא כהן והחותן שלו נקרא פולק, אז איך לא יהיה לי קשר עם ישראל והיהודים"? הישראלים אוהבים לשמוע את זה.
ביום הגשום שביליתי בחיפה נפגשתי עם שמואל הכהן, יהודי יוצא אמסטרדם אשר שרד את מחנה ברגן בלזן בעוד בני משפחתו "נשחטו זה אחר זה". הכהן מנהל עתה מסע שנועד לשכנע את הישראלים כי ההולנדים לא היו כל כך "goed" בזמן המלחמה."אח," מושך הכהן בכתפיו, ומדבר בהולנדית שנשארה רהוטה למרות חמישים וארבע שנותיו בישראל, "מה האנשים יודעים על מדינה אחרת? רק כמה עובדות".
פעם הוא שאל נהג מונית ישראלי, "אדוני, מה אתה יודע על הולנד, או על יהודי הולנד?". הנהג השיב, "לומר את האמת, כל מה שאני מכיר בהולנד זה את שחקני הכדורגל השחורים שלה".
כשאני מתקשר לאברהם קליין הוא אומר שיש לי מזל שמצאתי אותו בבית. הוא נמצא שם רק משום שמשדרים משחק טניס עם פיט סמפרַאס. מאז מותה של אישתו כמה שנים קודם לכן, קליין כמעט שלא נמצא בבית.
באותו ערב בחיפה הוא פותח את דלתו ומציל אותי מן הגשם הסוחף. שערו של קליין האפיר אבל באימונית של פיפ"א הוא נראה בכושר טוב. בחדר הכניסה שלו נערמות עשרת מזכרות: כדור המשחק אנגליה-ברזיל משנת 1970, דגל של קבוצת ויטֶסה ארנהיים, הכדור מאיטליה-ברזיל שנערך בשנת 1982.
קליין מושיט לי כמה כרטיסי ביקור שבכל אחד מהם הוא נראה עם שחקן אחר: קארל היינץ רומניגה, דינו זוף, קרלוס אלברטו, בובי מור. מסתבר שהישראלים מחשיבים את קליין לשופט בינוני, אפילו לא הטוב בדורו, כזה שמזלו התמזל לו לדבר אנגלית שוטפת. ובכל זאת, במשחקי גביע העולם של 1978 הוא נעשה לשופט המוערך ביותר בעולם.
אבל עדיין נמנע ממנו לנהל את משחק הגמר בין ארגנטינה והולנד. השמועה שרווחה הייתה שהארגנטינים התנגדו לו על רקע הקִרבה הפוליטית בין ישראל והולנד. במקום זאת קיבל קליין את המשחק על המקום השלישי והשופט ששפט במשחק הגמר, האיטלקי גונֶלה, הידוע בשיפוט חסר בושה לטובת הקבוצות הביתיות, הרשה לארגנטינים לבעוט בהולנדים יותר פעמים ויותר חזק משהרשה להולנדים לבעוט בארגנטינים. לאחר מכן אמרו השחקנים ההולנדים שארגנטינה יכלה לזכות בגביע העולם רק בביתה.
זה כלל אינו מטריד את קליין. הוא שפט בכל כך הרבה משחקים גדולים, ואת משחק הגמר יכול לנהל רק אדם אחד. "כשאני מביט לאחור – תיזהר ותכתוב בדיוק את מה שאני אומר - אני לא חושב שיש בעולם שופטים רבים שהייתה להם קריירה נפלאה כזאת". יתר על כן, הוא היה הקוון במשחק הגמר של 1982, אבל אילו הסתיים המשחק בתיקו הוא היה השופט במשחק החוזר.
"נניח שהיית מקבל את משחק הגמר," אני אומר. "ידעת שבאותו זמן הייתה ארגנטינה רעה ליהודים. וקרוב לוודאי שהיה לך רושם טוב מהולנד".
"לא רק לי. מבחינת כל הישראלים, הולנד היא מדינה מיוחדת במינה. הם תמיד עזרו ליהודים".
"אז בוודאי לא היית יכול לשפוט במשחק בצורה הוגנת", אני שואל. "בתת-ההכרה שלך היית מעדיף את הולנד".
"אני יכול לומר לך שכשאני על המגרש עומדים למול עיניי רק שני דברים: להיות הוגן כלפי שני הצדדים ולקבל את כל ההחלטות באומץ לב. אני מאמין שכל השופטים הוגנים, אבל אולי לא כולם אמיצים. במשחקי גביע העולם של 1978 שפטתי גם במשחק בין גרמניה ואוסטריה. מבחינת כל יהודי, גרמניה ואוסטריה הן אותו הדבר. אבל מבחינתי הן היו כמו הולנד וברזיל".
אני חושב שקליין הוא יתום מלחמה אף שהוא אינו אומר זאת. "אם אחרי המלחמה אתה גר במדינה מסוימת במשך שנה והם מתייחסים אליך בצורה טובה, אתה מפתח רגשות מיוחדים כלפי אותה מדינה. אני לא חושב שכשהייתי בארגנטינה למשחקי גביע העולם האנשים שמעו את הסיפור הזה. איש אינו יודע זאת. אפילו לא ההולנדים".
"למה לא?"
"אף אחד לא שאל אותי".
יש לקליין גוש בגרון. "בכל פעם שאני מגיע להולנד אני מבקר באפלדורן. אפלדורן הייתה המקום בשבילי – ולא רק בשבילי אלא לעוד חמש-מאות ילדים – אם אתה מורעב ומגיע למדינה חופשית, בלי גרמנים, והאנשים נחמדים אליך... אני יכול לזכור את הארוחה הראשונה שלנו, הגענו לאפלדורן בערך בצהריים, אני לא זוכר מתי אכלנו לאחרונה מרק ובשר. הם נתנו לנו לחם, אכלנו את הכול והם אמרו, 'אל תאכלו את כל הלחם כי אתם מקבלים גם תפוחי אדמה ובשר.' מובן שלמדתי גם קצת הולנדית".
הקפטן של נבחרת הולנד במשחקי גביע העולם של 1978 היה רוד קרול. האם קליין יודע שאביו של קרול החביא יהודים בזמן המלחמה? "ליאו הורן היה ידיד גדול שלי. שנה לפני מותו הוא היה עם רעייתו בביתי. הודות לליאו ידעתי הכול על קרול. אבל על המגרש קרול היה בשבילי כמו כל אחד אחר".
"לא הייתה לך כל בעיה לשפוט במשחק בין ארגנטינה והולנד?"
"כמו כל המשחקים האחרים. שום בעיה. Nussing".
החומר נלקח מתוך ספרו של סיימון קופר "אייאקס, הולנד והמלחמה - אנטישמיות, יהודים וכדורגל במלחמת העולם השנייה ואחריה", שיצא לאור בהוצאת מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם