כמה טוב בבית: דרא"פ הרוויחה מאירוח המונדיאל
בין כל הדיונים סביב יכולתה של דרום אפריקה לארח את המונדיאל הקרוב, נעלמה השאלה הלא פחות חשובה: האם היא ראויה להיות בין 32 הנבחרות הטובות בעולם. התשובה היא חד משמעית לא. פרויקט נבחרת ביום של nrg מעריב יוצא לדרך עם הנבחרת המארחת
ההחלטה, המפתיעה יש לציין, הוציאה אלפים מתושבי המדינה אל הרחובות ונתנה את האור הירוק לחגיגות שנמשכות עד עכשיו. בין כל החוגגים היה זה נלסון מנדלה שאמר שהוא מרגיש "צעיר כמו נער".
האמת, לא בטוח שנלסון מנדלה ישמח להיות צעיר יותר במדינה כמו דרום אפריקה, שעד לפני כמה שנים נודעה בעיקר הודות למשטר האפרטהייד המצמרר - אולי השלטון המזעזע ביותר בתקופה שאחרי עידן גרמניה הנאצית.
אם זה לא מספיק, הרי שגם התקופה שאחרי החושך בדרום אפריקה לא הייתה כולה אור יקרות: מימדי העוני והפשיעה המפלצתיים איימו לגנוז את חלום אירוח המונדיאל, אך לבסוף ההחלטה נשארה על כנה.
גם הדיבורים סביב נגע השחיתות (אגב, עד היום רבים במדינה מוכנים להישבע כי אירוח המונדיאל נקנה למעשה בשוחד של מיליוני דולרים), בעיות עמידה בלוחות זמנים ודרישות בינלאומיות כמו היערכות לוגיסטית או סידורי אבטחה, יחד עם שביתות פועלים המוניות, לא תרמו להצדקת הבחירה במארחים.
השאלה היא איפוא האם דרום אפריקה - שחזרה לא מזמן לזירה הספורטיבית הבינלאומית לאחר הבידוד בתקופת האפרטהייד - בכלל ראויה לארח את הטורניר. השאלה המדויקת יותר היא האם היא בכלל ראויה להיכלל בין 32 הנבחרות הגדולות בעולם?
אם בכל זאת ננסה לחזור לנושא שלשמו התכנסנו - כדורגל - הרי שכאן אין עוררין: מדובר בנבחרת שאינה יכולה להתחרות בסטנדרטים של יריבותיה לטורניר הגדול בעולם.
דירוג פיפ"א, למשל, מציב את דרום אפריקה במקום ה-90, אולי המארחת הגרועה ביותר בכל הזמנים של הטורניר. גם קרלוס אלברטו פריירה, מאמנה הברזילאי
במצבה הנוכחי, הנבחרת הדרום אפריקנית תסתפק בהופעה מכובדת בבית הקשה אליו נקלעו - בית הכולל את צרפת, מקסיקו ואורוגוואי. אם לא יתרחש איזשהו קסם אפריקאי, קרוב לוודאי שהנבחרת החביבה והצבעונית תיכנס להיסטוריה כמארחת הראשונה שלא עברה את שלב הבתים ותיכשל במקום בו אפילו דרום קוריאה ויפן, החלשות יחסית, הצליחו בכבוד רב.
כינויה של הנבחרת הלאומית של דרום אפריקה, ה-Bafana Bafana ("הנערים"), לא יכול לתאר טוב יותר את מאזן הרצוי מול המצוי בכל הנוגע לכדורגל במדינה.
מצד אחד, מדובר בנבחרת צעירה בקנה מידה בינלאומי. רק 20 שנה אחרי הבחירות הדמוקרטיות הראשונות וקצת פחות מהרגע בו חזרו בעקבות כך לזירה הספורטיבית הבינלאומית, יתמודדו ה"נערים" מול הקשיים והלחצים הכרוכים באירוח המונדיאל, בעיקר כאשר מדובר באחת הנבחרות החלשות ביותר בטורניר.
מנגד, אל תטעו - הרצון להעפיל לשמינית הגמר ולהימנע מההכרה כנבחרת המארחת הראשונה בהיסטוריה שמודחת כבר בשלב הבתים לא יגרום לשחקנים של פריירה לוותר על חדוות המשחק שמאפיינת כל-כך את הנבחרת בפרט והקבוצות האפריקניות בכלל.
עושה רושם שחומר השחקנים המקומי, הכולל בין היתר את ארון מוקואנה מפורטסמות, סטיבן פינאר מאברטון, בני מקראתי מווסטהאם, ברנרד פארקר מהאלופה ההולנדית הטרייה טוונטה ואפילו פיטר מסיללה ממכבי חיפה, יתקל בלא מעט קשיים בניסיון לשלב בין משחק שוטף ויפה לעין ובין הרצון להימנע מהדחה מביכה.
ובכל זאת, האופטימיות הזהירה השוטפת את האוהדים המקומיים אינה מקרית. אם יש לדרום אפריקה סיבה לחשוב קצת יותר בגדול, היא מגיעה דווקא מטורניר ההכנה האחרון בו נטלה חלק הנבחרת - גביע הקונפדרציות.
הפתיחה אמנם לא הייתה טובה, עם 0:0 מול עיראק, אבל הניצחון 0:2 על ניו זילנד סידר למארחת מקום בשלב הבא, כשגם היכולת הלא משכנעת וההפסד לספרד במחזור הסיום של שלב הבתים לא מצליחים להרוס את החוויה של הקהל המקומי. עם ההצלחה הגיע גם הביטחון ובשלב חצי הגמר מול ברזיל הייתה נבחרת דרום אפריקה לא רחוקה מהפתעה אדירה, כשרק שער של דני אלבס בדקה ה-88 משאיר אותה מחוץ למשחק הגמר.
סיבה נוספת לאופטימיות עשויה להגיע מכיוונו של האיש על הקווים. פריירה, על אף הכישלונות בנבחרות השונות, כבר הוכיח את עצמו בעבר כאשר הצעיד ב-94 את נבחרת ברזיל לזכייה דרמטית בגביע העולם. מיליוני אוהדים מקומיים מאמינים כי הוא האיש הנכון שיכול להביא את דרום אפריקה לשלב שמינית הגמר.
ובכלל, יש גם עניין של מסורת. בשנת 1995, בסך-הכל 3 שנים לאחר שחזרה לזירה הבינלאומית, אירחה דרום אפריקה את אליפות העולם ברוגבי כאשר היא נמצאת עם הגב אל הקיר. מה קרה בסוף? ניחשתם נכון. המארחים עשו את הבלתי יאמן וזכו בגביע. עם מורשת קרב שכזו, מישהו יכול לזלזל ברוח המקומית?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם