לדייגו חוקים משלו: לאן יוביל מראדונה את נבחרת ארגנטינה?
לפני שש שנים הוא קם מהקבר, עבר גמילה מסמים, הוריד 50 קילוגרם, התמכר לאלכוהול ולסיגרים, עבר עוד גמילה ואז קיבל לידיו את הנבחרת הכי סקסית במונדיאל. והוא אפילו לא מאמן מוסמך. אם ארגנטינה תזכה בגביע העולם, מראדונה עשוי להפוך למיתוס הכדורגל הגדול בכל הזמנים. אבל זה כנראה לא יקרה
אבל, איכשהו, דייגו מצליח לחולל עוד נס. בדיוק כפי שעשה פעמים רבות מול יריבים על המגרש, הוא מתעתע במוות וחולף על פניו בלי שום הסבר הגיוני נראה לעין. אבל עדיין עליו לעבור גמילה קיצונית, אחרת ימשיך להיות גבר מת מהלך.
למרות, ואולי מפני ששמו הולך לפניו, אף בית חולים לא רוצה אותו, עד שקליניקה נוירו-פסיכיאטרית בבואנוס איירס מסכימה, סוף סוף, לקבלו. חייו נמצאים עתה בידי שופט פדרלי, שקובע שיכולותיו "חלשות מהרגיל," ולכן אינו מסוגל לקבל החלטות לגבי עצמו.
דייגו, גאון הכדורגל, השליך את חייו לפח. וברגע שיחלים - ירצה אותם בחזרה. "במקום הזה כולם משוגעים. יש אחד שאומר שהוא נפוליאון, אחד שאומר שהוא סן מרטין, אבל אף אחד לא מאמין לי שאני מראדונה," הוא אומר לקרוב משפחה. דייגו הישן חזר.
אחרי תוכנית גמילה בקובה וניתוח קיבה שעזר לו להוריד 50 קילוגרם ממשקלו, חוזר מראדונה למשקל שבו היה ב,1986- השנה שבה הביא לארגנטינה את גביע העולם השני בתולדותיה - במו ידו .(!) לפי דבריו, הוא החל להשתמש בסמים בנסיבות חברתיות ארבע שנים מוקדם יותר, בברצלונה, בעת שהחלים מפציעה ברגלו. "איזה מין שחקן הייתי אילו לא הייתי עושה את זה," התוודה פעם.
ב2005- החלמתו של מראדונה נראתה פלאית ממש. הוא מקבל תוכנית טלוויזיה משלו, שהופכת ללהיט באמריקה הלטינית, והופך לידידם הקרוב של נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס, ושל נשיא בוליביה, אוו מוראלס. יחד מתאחדים השלושה נגד ג'ורג' בוש, שמראדונה לא היסס לכנותו "רוצח המונים."
מדובר באיש שאין לו אלוהים. שהתלונן בפני האפיפיור, יוחנן פאולוס השני, לאחר שקיבל ממנו מחרוזת תפילה פשוטה, כמו שמקבלים כולם, ולא מיוחדת, כפי שהאפיפיור הבטיח. "אבי, היא בדיוק כמו אלה שאתה מחלק לכולם,"
"עצם נוכחותו של מראדונה גדולה מזו של נשיאים רבים," אומר קרלוס בילארדו, מאמן ארגנטינה בין השנים 1983 ל.1990- "כשאתה נוסע עם מראדונה, מגיעים למדינה כלשהי, והדבר הראשון שאתה שומע כשאתה מגיע למלון זה 'מר מראדונה, הנשיא רוצה לפגוש אותך.' ובזמן שמנהיגים אחרים מקבלים 15 דקות, מראדונה מוזמן לארוחת צהריים, ארוחת ערב או לבלות את כל אחר הצהריים עם הנשיא. המקרה שלו הוא ייחודי," מוסיף בילארדו.
ב2005- מראדונה מאשש את התיאוריה הזאת לאחר פגישה עם חברו פידל קסטרו בקובה. "אחרי שעתיים שבהן אכלנו ודיברנו על פנדלים, כי פידל התעניין בטכניקה של פנדלים, מישהו נכנס ולחש באוזנו. ואז פידל אמר לי, 'או, דייגו, אני מצטער, נמשיך את זה מאוחר יותר, אתה זוכר את האיש שחיכה כשנכנסת למשרד שלי לפני שעתיים? טוב, זה היה נשיא סיירה ליאון. נתתי לו לחכות."'
בחייו החדשים מראדונה התגרש ומצא חברה חדשה, וחי בנוחות בשכונת העוני שבה גדל. אבל אז נפל שוב לזרועות ההתמכרות. הפעם היו אלה סיגרים ואלכוהול שגרמו לו לצהבת ולפגיעה חמורה בכבד, והוא התאשפז שוב לגמילה בבית חולים, למשך חודש.
אלא שאז התמנה ליועץ בהתנדבות של קבוצת הכדורגל של בוקה ג'וניורס, מינוי שבמסגרתו מתפקידו לייעץ איזה מאמן ואילו שחקנים יש להביא. הוא גם הפך לשגריר הקבוצה, ועד מהרה הוא מסדר לה סיבוב משחקים בארבע יבשות. מראדונה מתחיל להתבדח על הפיכתו למאמן הלאומי של ארגנטינה. "נשיא ההתאחדות כל הזמן אומר לי שהשערים לנבחרת פתוחים בפניי. הבעיה היא שהוא שוכח לומר לי איפה המפתחות."
עם זאת, כשאלפיו בסילה עזב את המשרה הנחשקת של מאמן הנבחרת, הבדיחה על המפתחות הפכה למציאות, וכך הגענו למצב הקיים. האם מראדונה מסוגל לנהל חדר הלבשה של 23 שחקנים? האם הוא מסוגל להנהיג קבוצת כוכבים? האם הוא מסוגל להיות מאמן כדורגל?
מהרגע הראשון שמראדונה מונה למאמן הנבחרת הלאומית של ארגנטינה, העיתונים לא הפסיקו לעסוק במינוי המוזר. במידה מסוימת, ניתן היה לקרוא בהם את אותם דיונים, ציטוטים, ביקורת ושבחים שליוו את מרבית הקריירה של מראדונה כשחקן, אבל הפעם בצבא מתוגבר של מטילי ספק. או שאתה אוהב את מראדונה או שאתה שונא אותו. ככה זה בארגנטינה, ומן הסתם, בעולם כולו. אתה לא יכול להגיד שאתה "לא יודע" לגבי מראדונה או שאין לך מספיק מידע כדי לחוות עליו דעה. אם אוהבים אותו, נותנים לו גיבוי, לא משנה מה יעשה. אם שונאים אותו, מעבירים עליו ביקורת, לא משנה מה יעשה.
"הוא היחיד שיכול להחזיר את הרוח האמיתית של האלביסלסטה", אמר יו"ר ההתאחדות, חוליו גרונדונה, כשהחליט על מינויו של מראדונה. רבים מהשחקנים ספגו ביקורת על חוסר המרץ שלהם במדי הנבחרת, לעומת ביצועיהם במדי המועדונים באירופה.
על דבר אחד אין ויכוח. במשך שני עשורים רק מעטים הצליחו להתעלות על האיכות של מראדונה השחקן והמחויבות שהוא מפגין על כר הדשא. אין שאלה בדבר כוח הרצון שלו, ההשפעה והנכונות לתת את הכל.
"ראיתי את מראדונה משחק עם קרסול נפוח בגודל של אבטיח," נזכר רוד חוליט ההולנדי, אז שחקן מילאן. "במשחק של מילאן-נאפולי, שמנו לב שאנחנו משחקים נגד חבורה של שחקנים סבירים, שמונהגים על ידי גנרל שלא מהעולם הזה. אני זוכר שחקן של נאפולי שנפל לדשא אחרי תיקול ואמר שהקרסול שלו כואב מדי. מראדונה צעק אליו: 'קום וחזור לשחק.' הוא קם מיד."
המחויבות של מראדונה מדבקת. "בתור אוהד של הולנד, אני חושש ממה שהוא יכול להעביר לשחקנים כמו מסי, טבס ושות' במונדיאל," מסכם חוליט.
ברגע שמראדונה חזר לנבחרת התכלת-לבן, הכל חזר לשנות השמונים. שוב הוא משך תשומת לב מכל העולם, נשם ודיבר ללא הרף על כדורגל, חי את המשחק, נקלע למריבות, נהם וקילל. רק בשבוע שעבר, לפני שפרסם את הסגל למונדיאל, דרס מראדונה צלם עיתונות וקילל אותו. במסגרת הדרישות במלון בדרום אפריקה שבו ישהה עם נבחרתו, נדרש הצוות להתקין בידה מפואר בתא השירותים שלו. בקיצור, השחקנים הפכו לזניחים, ומראדונה קיבל את מרבית תשומת הלב.
אבל כל זה לא עונה על שאלת השאלות: האם הוא אכן האיש הנכון בתפקיד? התשובה האינסטינקטיבית שנתנו אנשים הייתה חד משמעית: לא.
כמה ימים לפני המינוי, הצביעו 241,821 בני אדם בסקר של "דיאריו אולה" על העדפות הקהל. קרלוס ביאנצ'י קיבל 34 אחוז, סרחיו בטיסטה הגיע שני עם 18 אחוז. מראדונה הגיע רק למקום השלישי עם 15 אחוזי תמיכה. תוצאות דומות התקבלו בסקרים בעיתונים קלארין, לה נאסיון ופרפיל. מראדונה לא מונה לתפקיד בשל היותו חביב הקהל, אבל הציפייה הייתה שיוכל להחזיר חלק מהרוח שאבדה לנבחרת, וזה איפשר לו התחלה מבטיחה בסקוטלנד.
הקרדיט הזה בוזבז עד מהרה על ידי החלטות שנויות במחלוקת שקיבל, נאומי מוטיבציה ילדותיים ומריבות פנימיות עם הצוות שלו, כשבתוך כל זה מתקבלות תוצאות עלובות כמו ששת הגולים שארגנטינה ספגה בבוליביה, תוצאת ה,6:0- הגרועה שספגה הנבחרת אי פעם ושמשתווה רק לתבוסה נגד צ'כוסלובקיה ב,1958- אשר נודעה בשמה "הקטסטרופה של שוודיה."
"הוא אינו מאמן," היא הביקורת הנפוצה ביותר. ומה שנכון נכון. מראדונה אף פעם לא למד להיות מאמן, ורק קיבל תואר של כבוד מאיגוד המאמנים הארצי לפני כחודש.
תהליך קבלת ההחלטות שלו הפוך לחלוטין מזה שנקט בהיותו שחקן. הוא לא מגיב מהר לחילופים ונראה מבולבל, טובע במילותיו שלו. המגזין "אל גרפיקו" תיאר זאת כך: "אם לארגנטינה היה חסר קצת הפלפל הדרוש כדי לרתק את האוהדים, הגעתו של מראדונה הייתה קפיצה רצינית, כמו גפרור קטן אחד לעומת זיקוקים של יום העצמאות. בנבחרת החדשה, שמקבלת כל כך הרבה תשומת לב עוד לפני ששיחקה אפילו משחק אחד, יש אבקת שרפה. אם אפשר לחזות משהו, זה שהיא לא תהיה גרסת לייט של ארגנטינה. האתגר של מראדונה הוא לגרום לארגנטינה להתפוצץ על המגרש ולא מחוצה לו."
בשבועיים הראשונים שלו כמאמן הזכיר מראדונה 14 שמות שונים בצירוף למשפט "הוא חלק מהקבוצה שלי." הוא לא אמר "נבחרת," אלא "קבוצה." קבוצה של 14 שחקנים? רק מראדונה יכול להגיד דבר כזה ולצאת מזה בשלום.
הוא אף פעם לא היה דיפלומטי במיוחד בהתנהלותו מול התקשורת. למשל, כמו במקרה שבו חואן רומן ריקלמה, אחד השחקנים המוכשרים בארגנטינה בעשור האחרון, פרש מהנבחרת בכעס על מה שמראדונה אמר בטלוויזיה על הסגנון שלו.
העובדה שמראדונה זימן במהלך הקדנציה שלו 108 שחקנים לסגל ארגנטינה לא התקבלה כסימן אופטימי בקרב אוהדיה, אלא כהוכחה לכך שאינו מקצועי. מסיבה שאינה ברורה הוא גם לא כלל בסגל את השחקנים הבולטים של אינטר מילאנו בעונת הטראבל ההיסטורית שלה (אליפות איטליה, גביע איטלקי ואליפות אירופה - ( חבייר סנטי ואסטבן קמביאסו. כמו כן, הוא לא היה רחוק מלהשאיר בחוץ את דייגו מיליטו, גיבור הגמר האירופי, שהביא לאינטר את הגביע האיטלקי וגביע האלופות.
כשמראדונה מינה את חבייר מסצ'ראנו מליברפול לקפטן ואמר "מעתה והלאה זה מצ'ה ועוד עשרה," אף אחד לא ערער על זה. מאוחר יותר, באופן טבעי, הוסיף את מסי. אבל כשאמר "זה מצ'ה וליאו, ועוד תשעה" והתכוון בין השאר לגוטיירס שמשחק בניוקאסל, החלו האוהדים להתבונן בו בתדהמה. לפני משחק במוקדמות המונדיאל מול ברזיל הוא אמר: "אני מרגיש שהנבחרת למונדיאל כאן." אחרי ברזיל הוא פיזר את הנבחרת וקרא לדגל את ותיקי הליגה הארגנטינית, כמו מרטין פלרמו ורולנדו צ'יאבי בני ה.36-
עם מראדונה על ההגה ארגנטינה לא הצליחה לייצר סגנון משלה, על אף שהכי התקרבה לזה במשחק החוץ מול אורוגוואי ובמינכן מול גרמניה. אבל בשני המשחקים ארגנטינה ניצחה רק 0:1 ומראדונה, סמל של משחק אטרקטיבי ותוקף, התאהב ברעיון של קבוצה שנשענת לאחור, לא יוזמת, ומשחקת על מתקפות נגד מתפרצות ומהירות. וישנה גם חגיגת העלייה למונדיאל כשבמסגרת מסיבת עיתונאים הוא אמר לאחד העיתונאים, "אתה יכול ל--- לי."
הוא עמד בפני שני חודשי השעיה מטעם פיפ"א ומעולם לא התנצל על התקרית. בפייסבוק וברשתות חברתיות אחרות נוצרו פורומים וקבוצות שיח שקראו לו להתפטר מיד. העלייה למונדיאל כבר לא נראתה חשובה. בחודש שעבר ערך מגזין "אל גרפיקו" סקר נוסף לגבי סיכויי הצלחתה של ארגנטינה במונדיאל .2010 יותר ממחצית המשתתפים צפו שהנבחרת תודח בשלב מוקדם: בסיבוב הראשון 32) אחוז ,( בשמינית הגמר 18) אחוז ,( או ברבע הגמר 17) אחוז .( רק 28 אחוז מאמינים שארגנטינה תזכה בגביע. לשם השוואה, ב2002- וב60 2006- אחוז האמינו שהנבחרת תיקח את הגביע.
"לא אכפת לי מהמבקרים. אנחנו לא הפייבוריטים, אבל אנחנו ניהרג בשביל החולצה הזאת," אמר מראדונה בעל המראה המזוקן, שאימץ לאחר שכלבו תקף אותו ונשך אותו בפניו. ככל שהוא נראה בוגר יותר, כך הוא מפתיע יותר.
למשל, החלטתו השנויה במחלוקת לזמן לסגל את אריאל גארסה,, מגן ימני בן ,30 שהושעה לפני ארבע שנים לאחר שכשל בבדיקת סמים (מריחואנה,( ולהשאיר את חבייר סנטי מחוץ לסגל המונדיאל.
יותר מ50- אחוז מהאנשים מאמינים שליונל מסי לא מבריק במדי הנבחרת מפני שאינו חש בנוח עם תכנית המשחק של מראדונה. וגרוע מכך, אין לו אפילו עוזרי מאמן בעלי ניסיון.
אם ארגנטינה תזכה בטורניר בדרום אפריקה, מראדונה עש י להפוך למיתוס הכדורגל הגדול בכל הזמנים. אבל, ברצינות - האם יש סיכוי שארגנטינה תניף את הגביע עם מראדונה על הספסל? נראה שלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם