בקיץ הזה תלבשו לבן? ניו זילנד מחכה לכולנו בסיבוב
הליגה במדינה שלה היא לא מקצוענית וחולצה של הנבחרת לא תצליחו למצוא בשום חנות ספורט, אבל למרות הכל ניו זילנד בונה על תואר "הפתעת המונדיאל". זה מה שקורה למי שמגיעה ממדינה שמנותקת לחלוטין מהעולם. נבחרת ביום עם ה"אול ווייטס"
למקום הזה קוראים ניו זילנד וכל מי שהיה שם יכול להישבע שגם אם מדובר באגדה, נראה כי רק משהו אלוהי יכול לעמוד מאחורי הנופים של המדינה הזו.
> רוצים לדעת עוד על ניו זילנד? היכנסו לעמוד של ה"אול ווייטס" באזור המונדיאל שלנו
אך אם נשים לרגע בצד את הנוף, ההרים המושלגים והאגמים וניקח בחשבון שהאגדה הזו נכונה, אפשר ללמוד משהו מדהים על אלוהים – האל הכל יכול ממש, אבל ממש, לא מתעניין בכדורגל. אחרת קשה להסביר את חוסר העניין המשווע הקיים בניו זילנד בכל הנוגע לענף הספורט הפופולארי בעולם.
חודשיים אחרי ההעפלה המדהימה אל גביע העולם של ה"אול ווייטס", הלא היא נבחרת ניו זילנד בכדורגל, מצא עצמו כותב שורות אלה במדינה הקטנה והרחוקה הזו ובליבו בקשה אחת – לשים את ידו על חולצה אוטנטית של נבחרת הכדורגל הלאומית.
ובכן, נראה כי גם איתן האנט, הסוכן הכל יכול בסרטי "משימה בלתי אפשרית", היה מוצא עצמו מתוסכל בניסיון להשיג פריט לבוש שכזה, כשהתשובות שסיפקו המוכרים בחנויות השונות ברחבי המדינה נעו בין "סליחה, אבל מעולם לא יוצרה חולצה כזו" ועד "מה זה לעזאזל כדורגל?". כי בסופו של דבר, כשמדינה שלמה מתעניינת ברוגבי, בעוד קצת רוגבי ולסיום במעט רוגבי, מי שמחפש חולצת כדורגל נתפס כתמהוני או אפילו סוטה.
בניו זילנד לא אוהבים כדורגל, נקודה. היחידים שמביעים מעט עניין באותם בחורים שרצים אחרי כדור ובועטים בו במקום לתפוס אותו בידיים ולפלס דרך אל שטח הטריי, הם מהגרים שהגיעו אל המדינה רק לאחרונה
הקבוצה המקצוענית היחידה במדינה היא וולינגטון פניקס, ששייכת לליגה האוסטרלית - גם היא לא מהמשובחות בעולם. כדי לנסות ולמשוך כמה שיותר אוהדים אחרי הענף, כל משחק בית של וולינגטון מתקיים בעיר אחרת. אלא שהקהל לא מגיע, האיצטדיונים לא מלאים והכדורגל נדחק לשוליים.
אין פלא, אם כן, שמעט מאד ניו זילנדים יודעים לספר על נבחרת הכדורגל שלהם. חלקם אפילו לא מודעים לכך שהם עלו לגביע העולם. מה שכן כולם יודעים שם הוא מתי בדיוק תיפתח אליפות העולם ברוגבי, שתתקיים במדינתם אי שם בקיץ 2011. לרגל האירוע אפילו הוצב קאונטר מרשים במרכזה של העיר כרייסטצ'רץ', שסופר את השבועות הרבים עד לאירוע הגדול. מונדיאל? הצחקתם אותם. ככה זה כשאתה חי במקום שהוא מנותק מהעולם אפילו יותר מהאי ב"אבודים".
בין יחידי הסגולה שזכו להשיג חולצה של הנבחרת נמצאים השחקנים עצמם. בשעה שאוהדי הכדורגל במדינה קיבלו את התשובה "חכו שפיפ"א תדפיס עבורנו חולצות", שחקני ה"אול ווייטס" לבשו את המדים שלהם בגאווה והשלימו קמפיין מוקדמות מרשים, כשהם מסיימים במקום הראשון באוקיאניה עם 5 ניצחונות והפסד בודד, במשחק האחרון מול פיג'י.
אל משחקי הפלייאוף מול בחריין הגיעה ניו זילנד עם רצון עז לשבור את המנחוס ולהעפיל לגביע העולם לראשונה מאז 1982. אחרי 0:0 במשחק הראשון, חזרו ה"אול ווייטס" אל וולינגטון הבירה למשחק על כל הקופה. 36,000 צופים, כנראה רוב אוהדי הכדורגל במדינה, מילאו ב-14 בנובמבר את ה"ווסט-פק סטדיום" וראו את רורי פאלון נוגח את היתרון של ניו זילנד בדקה ה-45.
בדיוק כשנראה היה שהכל מסתדר עבור החבורה בלבן, הגיעה הדקה ה-49 ועימה הכשלה מיותרת ברחבה על שחקן של בחריין. השופט שרק לפנדל ופינה את הבמה לשוער מרק פאסטון, שעצר את הבעיטה החלשה והפך לגיבור הלאומי. אין פלא שחודש וחצי מאוחר יותר בחרו בו עיתוני המדינה לאחד מספורטאי השנה הניו זילנדים, יחד עם אחד, קירק פני שמו. הקיוויס ניצחו 0:1 וקבעו היסטוריה – לראשונה בתולדות הגביע העולמי ישחקו אוסטרליה וניו זילנד באותו מונדיאל.
הנתון האחרון, לפיו שתי המדינות שנהגו להתחרות אחת בשנייה (ולעיתים גם בישראל) על ראשות הבית האוקיאני, ישחקו יחד בגביע העולם, הוא למעשה הגורם המרכזי לכך שניו זילנד הצליחה להגיע לדרא"פ. ההחלטה, המוזרה משהו, של פיפ"א להעביר את אוסטרליה אל המוקדמות באסיה פינתה את הדרך ל"אול ווייטס" להביס את יריבותיה האזוריות ולהגיע למפגש הכפול מול בחריין, שסופו כבר ידוע.
אך יהיה זה עוול גדול עבור ניו זילנד אם נסתכל רק על נתון זה כגורם המרכזי להעפלה. אחרי הכל, מגיע גם קרדיט לשחקנים עצמם, שמות לא גדולים אמנם, אך כאלה שהצליחו להתברג לאירוע הכי גדול שיש.
הבולט מבין כולם הוא שיין שמלץ, חלוצה בן ה-28 של גולד קוסט יונייטד מהליגה האוסטרלית. עם 8 שערים ב-7 משחקים, שמלץ דורג במקום הראשון בטבלת הכובשים של ניו זילנד במוקדמות מונדיאל 2010, ויחד עם 19 הכיבושים שלו במדי גולד קוסט הוא מגיע לגביע העולם כאחת התקוות הגדולות להוביל את ה"אול ווייטס" אל נקודה ראשונה בהיסטוריה בטורניר הגדול של עולם הכדורגל.
על כולם מנצח המאמן ריקי הרברט, גם הוא לא שם מוכר בכדורגל העולמי, אבל כזה שמגיע עם רעב להצליח ולהוכיח שלניו זילנד יש מה למכור ברמה הגבוהה ביותר. "השחקנים שלנו יהיה במונדיאל וזה יהיה חלום", אמר לאחרונה המאמן, ניו זילנדי בכל רמ"ח איבריו. "הם יהפכו למודל לחיקויי. הקהל יחבק אותם".
כמו כל אחת שנלחמת בסטיגמות, גם נבחרת ניו זילנד יודעת שכישלון בדרום אפריקה ישאיר את ענף הכדורגל בצל של כוכבי הרוגבי גדולי הקומה. החשש הגדול של הרברט וחניכיו הוא שיחזור של היכולת מגביע הקונפדרציות שנערך אשתקד והסתיים עבורם עם תיקו מאופס מול עיראק ועם שני הפסדים כואבים – אחד לדרום אפריקה (2:0) והשני לספרד (5:0).
היכולת שהם מציגים לאחרונה, שכללה ניצחון 0:1 על סרביה והפסד לאוסטרליה בדקה ה-94, יכולה להיות נקודת אור לקיוויס, שמקווים להמשיך ביכולת הטובה גם מול סלובקיה, במה שיהיה משחק הפתיחה שלהם במונדיאל.
עוד נתון שעומד לזכותם של הניו זילנדים (ולא רק בכדורגל), היא אותה קריאת האקה מפורסמת. עדיין לא ברור האם ה"אול ווייטס" יבצעו במונדיאל את הריטואל, שכולל דיקלום שיר מאורי עתיק (המאורים הם עם פולינזי ששכן בניו זילנד לפני הגעת האירופאים) ומדבר על יציאה לקרב, אך אם כן, מדובר ביתרון מוראלי אדיר. האדרנלין שעובר בגוף אחרי אותה "האקה" שווה לפחות שער אחד, אם לא יותר. גם ההשפעה שלו על הקהל היא אדירה, אך בעיקר הוא יוצר אחידות ולכידות, שמעוררת השראה ופחד אצל היריבות.
אם או בלי ה"האקה, נראה כי שחקני ניו זילנד משוועים להשיג הצלחה בכל מחיר ודוגמא לכך ניתן לשאוב מהסיפור הבא. כריס קילן, חלוצה של ה"אול ווייטס", התחתן לפני מספר ימים והחמיץ בשל כך את הניצחון הגדול על סרביה. אלא שלמרות רצונה של האישה, קילן לא הסכים לבלות רגע אחד נוסף הרחק ממחנה האימונים של נבחרתו לקראת המונדיאל. "אשתי אמנם לא אהבה את זה, אבל אמרתי לה שנאלץ לדחות את ירח הדבש", הוא אמר ל'ניו זילנד הארלד'. "היא יודעת כמה חשוב לי להתרכז בגביע העולם. ברגע שהכל יסתיים אנחנו ניסע".
השאלה הגדולה שעומדת כרגע על הפרק היא האם קילן ואשתו יצאו לירח הדבש כבר אחרי 3 משחקים, או שהכלה הטרייה תאלץ להמתין עוד כמה ימים. בסופו של דבר, נראה שגם היא מבינה שהצלחה במונדיאל תהיה דבר טוב לבן זוגה הטרי. כך לפחות היא תצליח למצוא ללא קושי חולצה שלו בחנויות הספורט בניו זילנד.
יתר כתבות נבחרת ביום:
> ניסיון, חיסול: היתרון של פראגוואי
> הגברת הזקנה: הוותיקים של איטליה ישמרו על התואר?
> ח"י בסרט: דנמרק רוצה להחזיר את ימי הזוהר
> מלך האריות: אטו חולם להצעיד את קמרון קדימה
> נשמע מצוין, נשמע אורנג': הולנד הולכת על כל הקופה
> סרב ראשון: הופעת בכורה שלישית לנבחרת סרביה
> בית השקעות: אוסטרליה רוצה להוכיח את עצמה
> לאב אמיץ: יואכים לאב ינסה להצעיד את גרמניה לתואר
> אחת בשביל כולן: אלג'יריה שומרת על הגחלת המוסלמית
> משבר זהות: הסיכזופרניה של נבחרת ארה"ב
> כאבי מיחזור: איך ייראה המונדיאל של סלובניה?
> הג'וב האיטלקי: קאפלו ואנגליה מוכנים להילחם בסטיגמה
> מקווים לעליית שערים: נבחרת יוון רוצה לתקן את הרושם
> עד הג'ונג האחרון: דרום קוריאה מחפשת מתנת פרידה למאמן
> ישראל בעלייה: נבחרת ניגריה רוצה לעשות היסטוריה
> בוכים עם כוכבים: מסי ודייגו הם היתרון והחיסרון של ארגנטינה
> עוד טלנובלה של סלסטה? מבט על נבחרת אורוגוואי
> כמה טוב בבית: דרא"פ הרוויחה מאירוח המונדיאל
> שומרי מסורת: הכירו את נבחרת מקסיקו
> דומאנק רע-לי? האיש ההזוי של נבחרת צרפת
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם