חבוט: סיפורו העצוב של טייגר וודס
הספורטאי העשיר בכל הזמנים איבד את מגע הקסם. החברים נטשו אותו, הצופים בזים לו, הוא איבד חוזי עתק, ואת אשתו. כל מה שיש לו זה הגולף, אבל את הטורניר האחרון הוא סיים רק שני. מהסוף. הטרגדיה של טייגר וודס
ההתרסקות של וודס, כפי שהתברר בשבועות האחרונים, היא כבר הרבה מעבר לזו הקשורה באורחות חייו המיניים. האיש שדרך בפסגות הכי גבוהות בעולם הספורט והבידור העולמי צנח לתחתית הבור, וכמו שאפשר לצפות במקרים כאלו, הנפילה הייתה כואבת. הוא היה המפורסם שבספורטאים האמריקאים במאה הנוכחית.
שחקן הגולף הגדול בכל הזמנים, העשיר ביותר, והספורטאי הראשון בהיסטוריה שחצה את רף מיליארד הדולר מהכנסות. את מרבית הכסף גרף מהסכמי חסות עם חברות שהיו מוכנות לשלם עשרות מיליוני דולרים בשנה כדי לעטר את פרסומותיהן בדמותו של הספורטאי הנקי ששנה אחר שנה נבחר לספורטאי הנערץ באמריקה. ביוני .2009 דורג וודס במקום החמישי ברשימת מאה המפורסמים החזקים בעולם של מגזין העסקים היוקרתי "פורבס."
עוד לא היה ספורטאי בעידן המודרני שהפער בין תדמיתו הציבורית לחייו האישיים היה גדול כל כך. מה שגם יכול אולי להסביר את האובססיה הציבורית לפרשייה שזכתה לסיקור תקשורתי חסר תקדים. 26 ימים ברציפות כיכבה פרשיית המין של וודס על עמוד השער של ה"ניו יורק פוסט." שיא חדש בתולדות העיתונות האמריקאית.
בשיא הקודם החזיק אותו עיתון עצמו, כשהקדיש 19 עמודי שער לפיגוע במגדלי התאומים. 3,000 ההרוגים בפיגוע הגדול ביותר שהיה על אדמת ארצות הברית אי פעם זכו לסיקור משני לעומת סיפורן של הדוגמניות, המלצריות, כוכבניות הפורנו והשחקניות בראשית דרכן שחלקו את גופן עם הטייגר. אף אחת, כך נראה, לא סירבה לו.
וודס, כפי שהיה ברור כבר אז, בימים הראשונים שלאחר חשיפת הפרשה,
אלא שגם באותם ימים סוערים התרחשה הפרדה כמעט מוחלטת בין מבקריו בציבור לאוהדיו על המגרש, שנותרו גם אז שבויים בהערצתם לאיש שהסעיר את חייהם במשך שנים רבות. היו אפילו מי שראו בפרשייה הוכחה ראשונה לאנושיותו, שהזדהו עם כאבו. היו מי שפירשו את חזרתו למגרשים כסיפור הקאמבק האולטימטיבי. האפשרות כי יצליח להתרומם מתהומות חייו ויזכה מיד עם חזרתו בתואר יוקרתי הרטיטה את לבבותיהם של לא מעט אוהדי ספורט ופרשנים כאחד.
בשבועות האחרונים גם זה השתנה. טייגר, וזה כבר ברור לכולם, לא פוגע. ההופעות שלו על המסלול מביכות. התוצאות שלו בלתי נתפסות וגם הקסם האישי והכריזמה פינו את מקומם להבעות ייאוש וחוסר אונים. וכך, אנשים שקיבלו בהשלמה את אורח חייו הפרוץ מתחילים לפתע לגלות סימני עצבנות ראשונים נוכח הישגיו על המגרש. מי שהגנו עליו במשך חודשים ארוכים נעים לפתע בחוסר נחת בשעה שהם צופים בו. פעם הוא מפספס ברשלנות חבטה שעד לא מזמן הייתה נכנסת בסבירות של כמעט מאה אחוז, פעם אחרת חובט את הכדור היישר למרכזו של האדם המלאכותי.
"טייגר וודס מעולם לא נראה רע יותר," כתב אלן הנרי בטור פרשנות מיוחד עבור סוכנות הידיעות אי-פי עם סיום עוד טורניר יוקרתי, שנערך באוהיו. "שחקן הגולף מספר אחת בעולם נראה חבוט באופן אנוש, והוא באמת היה כזה," כתב בהמשך. וודס, שב11- השנים שבהן השתתף בטורניר אוהיו מעולם לא סיים מתחת למקום החמישי, סיים את הטורניר בסוף השבוע האחרון במקום ה,78- הכמעט בלתי נתפס, מתוך .80 מתחרה אחד סיים באותה תוצאה כמוהו ושחקן גולף אחד בלבד סיים עם תוצאה גרועה יותר.
בסך הכל סיים וודס את ארבעת ימי הטורניר בתוצאה מביכה של 18 חבטות מעל התקן, 30 חבטות בסך הכל מאחורי המנצח. 298 החבטות שנדרשו לו להכניע את 72 הגומות בארבעת ימי הטורניר הוא מספר החבטות הגבוה ביותר שנדרש לו אי פעם באחד מטורנירי ה,PGA- והפעם הראשונה מאז שנת 2003 שעבר את התקן בכל אחד מארבעת הסיבובים של הטורניר.
"לסיים בתוצאה של 18 מעל התקן זה לא כיף," אמר וודס בסיום. "הוא פשוט לא אותו טייגר שהיינו רגילים לראות," אמר בתום הטורניר אחד המתחרים, אנתוני קים. "אין ספק שעוברים עליו הרבה דברים שהוא נאלץ להתמודד איתם, וזה בלי ספק הרבה יותר חשוב מגולף," המשיך.
על המשפט האחרון ניתן לשער שוודס חולק. עבורו, כפי שהתברר כמה שבועות בלבד לאחר התפוצצות הפרשייה, שום דבר לא חשוב יותר מגולף. מה שיכול להסביר גם את הדיווחים על סירובו להיענות להפצרותיה של אשתו הנבגדת, אלין נורדגרן, שדרשה ממנו להישאר מחוץ למגרשי הגולף כתנאי הכרחי לשיקום הנישואים.
טייגר, כאמור, החליט לחזור. במלוא הכוח ולכל הטורנירים הגדולים. אלא שכעת, ארבעה חודשים לאחר שדרך על המגרשים לראשונה מאז התפוצצות הפרשה, אפשר לומר שמיליוני אמריקאים ממשיכים לחכות לחזרתו. הפרשנים, לעומת זאת, שהקפידו לשמור את חייו האישיים מחוץ לטורי הפרשנות שלהם, חותכים אותו כעת ללא רחם.
"וודס שיחק כמו נכה בן ,"22 קטל אותו פרשן הגולף של רשת אי-אס-פי-אן ג'ין ווג'סיצ'וסקי, ביום ראשון האחרון. "העובדה שהוא המשיך ללבוש את חולצת הניצחון האדומה המסורתית רק הוסיפה לרמת הגיחוך. וודס לא היה מסוגל לנצח כעת בטורניר גם אילו היה השחקן היחיד על המגרש," הוסיף.
"מה שראינו בטורניר האחרון הוא אדם בחיפוש אחר המשחק, וחשוב עוד יותר, אדם בחיפוש אחר עצמו. בתוך עשרה חודשים בלבד החיים שלו הושלכו מגג של גורד שחקים וחלקי הגופה פזורים כעת בכל עבר." "הוא נראה כמו כל שחקן אחר על המגרש," סיים אלן הנרי. "עומד ומביט בחבטות שהוא מכה, עד שאפשר היה לתהות מה הוא עושה בטורניר."
וזו אולי הבעיה הגדולה ביותר של וודס, רק בן ,34 שנחשב עדיין ילד במונחי הספורט האלגנטי בעולם - העובדה שלראשונה בקריירה המקצוענית שלו הוא נראה כמו "כל שחקן אחר." וודס, "ילד הפלא" שכבר בגיל שלוש הפציע על מסך הטלוויזיה עם כישורי הגולף הנדירים לגילו, שבגיל שמונה ניצח באליפות העולם לנוער בגילאי ,10-9 שבגיל 15 היה לשחקן הגולף הצעיר ביותר שזכה באליפות ארצות הברית ושבהמשך היה לשחקן הגולף הצעיר ביותר שלזכותו נזקפו 50 זכיות בטורנירים שונים.
אותו וודס, שחקן הגולף שרשם הישגים בלתי נתפסים וששלט בענף יותר זמן מכל שחקן אחר, הפך לאויב הגדול ביותר של השחקן הנוכחי. שחקן שאשמתו הגדולה ביותר היא שנראה כמו "עוד שחקן במגרש."
מדהימים לא פחות הם נתוני הצפייה הנמוכים שנרשמו בסוף השבוע האחרון. מרד צופים, אם תרצו. במשך שנים נחשב וודס למי שנושא על כתפיו הצרות את ענף הספורט כולו. מי שהכניס את הספורט האליטיסטי הזה למיליוני בתי אב בארצות הברית. האיש שאחראי לגאות בנתוני הרייטינג של הענף החל משנות התשעים ושהיעדרותו מהמגרשים הסבה מכה אנושה למארגני הטורנירים, שסבלו מצניחה בכספי חסויות.
אלא שהמספרים שנרשמו בסוף השבוע האחרון, ובמיוחד בסיבוב הרביעי - אז כבר היה ברור כי וודס יסיים את הטורניר בין המקומות האחרונים - היו נמוכים ב51- אחוז בהשוואה לסיבוב המקביל באותו טורניר בשנה שעברה. את זה ניתן כמובן להסביר בירידת המתח עקב אובדן הסיכוי לניצחונו של וודס בטורניר.
מה שמדהים עוד יותר הוא שהמספרים היו נמוכים בלא פחות מ34- אחוז מנתוני הצפייה בטורניר לפני שנתיים, אז וודס כלל לא התחרה באותו טורניר. כלומר, מיליונים שהיו מוכנים לצפות בטורניר ללא קשר לוודס, החליטו לנטוש את המסך כאות מחאה על הופעתו המביכה. וכך, הפך מי שהיה הנכס הגדול ביותר של הענף לנטל בשבועות האחרונים.
כדי לרדת לשורשה של בעיית כושר המשחק של וודס מספיק לקרוא תקציר של האירועים שבמרכזם עמד לפני שמונה חודשים. ספורטאים, ולא משנה באיזה ענף, מושפעים לא מעט מהנעשה בחייהם האישיים. חלקם חזקים יותר, חלקם פחות.
גם המאמנים מודעים לכך היטב. פסיכולוגים הפכו את התחום לסוג של מדע. בארצות הברית נכתבו בשנים האחרונות עשרות ספרים בנושא. גם בארץ אפשר לראות יותר ויותר ספורטאים, בעיקר כדורגלנים, שעובדים באופן צמוד עם פסיכולוגים בניסיון לשפר את רמת הביצועים שלהם על המגרש.
אלא שבגולף הקשר בין היכולת על המגרש למצב הנפשי הדוק בהרבה, כמעט בלתי ניתן להפרדה. לא מעט סיבות תורמות לכך, בראשן אופיו של הספורט - שחקן גולף תלוי בעצמו בלבד. קיימים רק השחקן והכדור. כך במשך ארבעה ימי תחרות, שלוש או ארבע שעות כל יום. שום חבר לקבוצה שיפיג את המתח, שום שחקן שיחפה עליך ביום רע.
"משחק גולף נמשך זמן רב, כשלמעשה אתה חובט פחות מחמש דקות בממוצע בכל המשחק," מסביר ל"מוספשבת" אוהד נחום, פסיכולוג קליני המתמחה בעבודה עם ספורטאים. "כך שבעצם את רוב הזמן אתה מעביר בהמתנה לחבטה הבאה ובניסיונות לשכוח את החבטה הקודמת. יש לך המון זמן להתמודד עם השדים הפנימיים שלך, ונראה שלטייגר וודס השנה היו הרבה שדים להתמודד איתם."
נחום, מסביר עוד כי גם שיטת הניקוד בענף, שמבוססת על סיכום כולל של כל גומה, 18 גומות בסך הכל בכל משחק, מוסיפה אף היא למתח הנפשי שבו נתונים שחקני הגולף. "זה יוצר מצב שאם עברת את מספר החבטות המוקצות לגומה, אתה למעשה סופר מעכשיו את הטעויות שלך. הדבר מעודד חשיבה שלילית ועיסוק בטעויות, ולכן מאתגר במיוחד מבחינה מנטאלית. זהו גם ספורט יחידני. הלחץ לא מתחלק ואין מי שיחליף אותך אם אתה מרגיש לא מוכן לחבטה הבאה."
ווייד פירס, מומחה לעבודה מנטלית עם שחקני גולף, מרחיק לכת עוד יותר. בתשובה לשאלה לאיזה שיעור הצלחה במסלול הגולף אחראי הצד המנטלי הוא משיב כי מדובר בלא פחות מ80- אחוז. "צריך לזכור שלא מדובר בענף פיזי מובהק, ולכן בשלב מסוים, ברגע שאתה מגיע לרמה שאתה יודע לחבוט בכדור, מה שמבדיל את שחקני הגולף אלה מאלה הוא הצד הנפשי," הוא אומר ל"מוספשבת."
וודס, לדבריו, נהנה במשך שנים מעליונות ברורה בכל הנוגע לאותו אספקט מכריע. "כשהוא היה בפוקוס לא היה אפשר לנצח אותו. הוא שיחק ברמה רובוטית, כמעט לא אנושית. יכולת לראות בבירור איך הוא מתייחס לכל חבטה כאילו זו החבטה האחרונה. אף אחד לא הגיע לרמות ריכוז כאלו. הביטחון שלו היה כל כך גבוה, שהוא ידע שביכולתו להפחיד אחרים רק בעצם עמידתו שם. הוא ידע שאחרים ידעו כמה הוא טוב. הם ידעו שהם משחקים על מקום שני, שאין להם סיכוי לנצח אותו, והוא ידע את זה."
אז מה הוא צריך לעשות עכשיו? "אני חושב שהפסקה הייתה מועילה לו," משיב פירס, "אבל הוא לא יכול להתרחק מהמשחק. אין לו אבא שלו, החברים שלו, אנשים מתרחקים ממנו, הוא איבד את החוזים שלו, הוא חש מבודד, אשתו לא איתו. כל מה שיש לו זה הגולף."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם