הפטריוטיות מזוייפת, הדרכון לא
בכל הרעש סביב פרשת מליקסון לא עלה הנושא המטריד באמת - קדחת השגת אזרחות נוספת, שהפכה למקלט האטומי של ימינו
דהאן על ברקוביץ': "איש טיפש"
תשכחו מזה שבא לו להיות פולני, הוא יישאר ישראלי גם אם לא יחזור לארץ לעולם, אבל מוטב שאנחנו - הישראלים הגדולים - נפשפש קצת ב"ציונות שלנו" לפני שנעביר ביקורת על אחרים.
הספורט הישראלי והחברה הישראלית מתעלמים מטרנד גורף שסוחף אחריו עשרות אם לא מאות אלפי ישראלים למעלה מעשור, מאז כונן האיחוד האירופי: השגת אזרחות נוספת.
אנשים שהם שרידים של ניצול בודד מתוך משפחה שנספתה כולה בשואה, לוחמים מעוטרים, כאלה שלא שמו מעולם פתק אחר בקלפי מלבד "מחל", ציונים ופוסט ציונים, וכאלה שבשביל עוד חוזה בליגה שנייה באנגליה נתקעו עד סוף הקריירה בחו"ל - הם רק חלק מאלה המשתמשים בעשרות מאכערים ועורכי דין סטארט-אפיסטים בתחומם, שנוסעים עם טונות של מסמכים לבירות האיחוד האירופי ומעבירים את לקוחותיהם בחרבה
דרכון זר הוא המקלט האטומי של אזרחי ישראל בעת הזו, כרטיס טיסה לכיוון אחד בעת חורבן. הציונות היא מנת חלקם של הרבה פחות אזרחים היום. היתר, ברובם, הם אזרחי העולם הגדול. תנו להם עבודה בעמק הסיליקון והם כבר לא פה. לא מילואים, לא חינוך ישראלי, גם לא אזרחות. תשכחו ממצדה מודרנית. טוב למות למען חשבוננו.
פעם, כדי לשחק בנבחרת היית צריך להיות פטריוט עשוי היטב משני הצדדים, שרוף בקצוות. שחקן שפספס חודש אחד של שירות בצה"ל היה מסתובב בכדורגל הישראלי עם אות קלון.
היום, בעבודות שירות קהילתיות, משיגים סרטיפיקט לנבחרת. היום משחקים בנבחרת הצעירה שחקנים שבחיים לא ישרתו גם בצה"ל כי הם לא גרים פה, ויש גם כזה ששיחק בנבחרת ישראל הבוגרת במשך שנים, כשכולם יודעים שהוא לארץ יחזור רק לחופשות מולדת.
שיובן היטב, כל זה בסדר מבחינתי, אנחנו מדינה דמוקרטית. הבעיה היא שחלקנו גם צבועים, והצביעות הזו היא שהופכת את ניסיונו של מאור מליקסון להשתכר יותר, לסוג של בגידה. כדאי שכל אחד יסתכל במראה וישאל את עצמו מה הוא היה עושה למען עתיד ילדיו. והכי חשוב, כדאי שכולנו נשאל את עצמנו למה ישראל הפכה להיות ברירת מחדל בשביל חלקנו. זו שאלה הרבה יותר ערכית מהזכות או החובה לשחק בנבחרת.
* הטור הזה מתאים באותה מידה לביקורת שהוטחה בעומרי כספי על אי התייצבותו לשחק ביורובאסקט עם הנבחרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם