היא לא דומה: מכבי האחרת
התיקו המחמיא של מכבי ת"א מול דינמו קייב מוכיח כי אחרי שנים ארוכות של דימוי עצמי נמוך, לצהובים שוב יש סדר יום אירופי משלהם. וגם: תסמונת העונה שאחרי של האלופה ומה הקשר בין הקיץ הסוער במתחם חודרוב לחדר ההלבשה המתפורר של דרור קשטן?
בסופו של דבר הזוכה באליפות היא זו שמצליחה לנטרל יותר טוב מאחרות את ההפרעות מסביב, ומצליחה לייצר יציבות גדולה יותר ממשחק למשחק, משבוע לשבוע. כשזה קורה, מופרש אותו הורמון של התרוממות נפש, שעליו גדל כל ילד מהצעד הראשון שלו במועדון.
מכל שלוש הגדולות, היחידה שמייצרת עכשיו את רוח המועדון, היא מכבי ת"א. למכבי של רוב השנים האחרונות לא היה סדר יום אירופי. יותר מזה, ההדחות המוקדמות והמבוכות הגדולות (סנטה קולומה) ייצרו לה ואצלה דימוי עצמי נמוך, והיא התעסקה בעיקר במלחמת 100 שנים בעד ונגד אבי נמני, כשכל האנרגיות, הטובות ובעיקר הרעות, מתנקזות לשם.
ה-1:1 נגד דינמו קייב, קבוצת ליגת אלופות לגיטימית לגמרי, הוא עליית מדרגה באיסוף הבטחון של מכבי ת"א לקראת המשך העונה הזאת, במיוחד נוכח המשברים המבניים אצל יריבותיה.
ערב המשחק מול מכבי חיפה, כולם דיברו על כך שהליגה חשובה בהרבה וצריך לשמור את הכלים הכבדים למשחק מול האלופה, אבל גם אם למועדון גדול כמו מכבי ת"א יש קבוצה חדשה, זה לא אומר שצריך להזניח את בניית המורשת האירופית שחוץ מהבלחה אחת כמעט מקרית בליגת האלופות, הוזנחה לגמרי לטובת חיפה והפועל ת"א.
מוטי איוניר הצליח לייצר עומק ורוטציה שמאפשרים לו לפתוח במשחק כזה בלי אלירן עטר וברק יצחקי, בלי שמישהו באמת ירגיש בחסרונם. במועדון עם לחץ וסף רגישות נמוך כמו מכבי ת"א, זה טוב שאין שחקן אחד שמפר את שיווי המשקל. ההישג מול דינמו קייב, מכניס לפרופורציות את כל מי שחושב אי אפשר בלעדיו. אז הנה, אפשר.
הרגע של המשחק: דקה למחצית. השנייה שבה הפסקנו להסתכל על אנדריי שבצ'נקו, והתמקדנו בדור מיכה. אנחנו יודעים שהילד הזה מוכשר, אבל יש משהו במימדי הגוף האלה, שמסרב להאמין כשיוצאת לו בעיטה כזאת מהרגל. חג שמח.
2. מכבי חיפה הפסידה אתמול בגרמניה 3:1. גם הפועל ת"א הגדולה של אלי גוטמן הפסידה שם 3:1, והיא אפילו לא הישוותה כמו חיפה אתמול, אלא רק הקטינה בגול של הרגע האחרון (איתי שכטר).
חיפה הרימה את רמת המשחק שלה יחסית ליכולת הבינונית שלה בליגה והכשלון מול סכנין, אבל גם השער האדיר של עידן ורד שהישווה זמנית, לא נתן את ההרגשה שחיפה חוזרת באמת למשחק, וזו היתה שאלה של זמן, עד ששאלקה תפרק לגמרי את שני האגפים האיטיים של חיפה שלא יכלו לעמוד בעומס לאורך זמן.
חיפה נכנסת לתסמונת העונה שאחרי זכייה באליפות. ההרגשה היא שבכל פעם שמושגת הכתרה,
הסגל צעיר, לא בשל ולמרות עידן ורד הפנטסטי, חסרה מנהיגות משפיעה במרכז השדה. היא בינתיים לא מגיעה מגוסטבו בוקולי או יניב קטן שכבר הרבה מעבר לשיא, או מאייל גולסה שלא מייצר יציבות של שחקן על. המשחק הקרוב ביום שני בבלומפילד מול מכבי ת"א, הוא הזדמנות מצויינת לבטל את כל מה שנכתב כאן.
3. שימו לב להישג של המועדון הכי אירופי בישראל אחרי שני מחזורים. הפסד בית 1:0 לרפיד בוקרשט האפרורית, שחטפה אתמול בבית שלישייה מפ.ס.וו איינדהובן והפסד 3:2 ללגיה הפולנית, עוד יריב שהפועל ת"א של השנים האחרונות היתה עוברת בקלות בשנים קודמות.
הפערים בין המחצית הראשונה הטובה, למחצית השנייה המביכה, בה התרסקה כל המסגרת והתגלתה חוסר יכולתו של דרור קשטן להשפיע על מהלך המשחק, הולידו עוד עוגמת נפש מצטברת. אז נכון שאלי אוחנה לא מבין מה רוצים מחבריו קשטן וטביב, והוא מדבר על צבירת הנקודות הכי טובה בליגה בשנים האחרונות, אבל ממתי אוחנה יורד לפרטים הקטנים. אלה מעולם לא עניינו אותו.
את מימדי הפספוס של הפועל ת"א לבנות מועדון על בכדורגל הישראלי נבין רק בעוד כמה שנים. אילו רק היה להפועל בשנים האלה בוס כדורגל מסוגו של מיטש גולדהאר, ההצלחה האירופית שהכניסה הרבה כסף, יחד עם מאמן כמו גוטמן, היתה מאפשרת, כמו קבוצות צמרת באירופה, להתקדם ולבנות את המועדון הלאה, ולא לפרק את המגדל ולבנות אותו מחדש, ועוד עקום.
גוטמן היה היחיד שעוד הצליח לייצר חומה בין המקצוענות על הדשא לשכונה בהנהלה, אבל גם הוא נכנע בסופו של דבר והלך. כל דרך הבאתו של דרור קשטן, צורת ההתקשרות האינטרסנטית שלו עם טביב, ההתכתשות המכוערת עם יוסי אבוקסיס ולקיחת הצד של טביב במאבקים מול השחקנים, איבדו לקשטן את חדר ההלבשה.
את התוצאות רואים בכל דקה במגרש, דרך אותם שחקנים שקשטן איבד את נאמנותם בדרך.
הפועל ת"א תהיה בצמרת העונה כי אין מספיק קבוצות טובות אחרות בליגה, ויש לה מספיק שחקנים שהיכולת האישית שלהם תכריע משחקים. יהיו רגעי התעלות, אבל יהיו הרבה משחקים שיחזרו את המצב לנקודת האפס. בדיוק כמו אתמול בוורשה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם