ג'ונגל בחוץ: היכן הגדולות של אפריקה?
איך נשרים ואריות אימתניים נשארים מחוץ לטורניר הגדול ביותר באפריקה? חפשו את התשובה בעומס על הכוכבים וביחס של ההתאחדויות המקומיות

ההסבר הפשוט ביותר לתופעה - חילופי משמרות ביבשת. חלק מהמדינות הקטנות חוו התפתחות טקטית וטכנית, ורבים מהשחקנים בהן מפארים כיום את הבמות המכובדות בעולם במדי קבוצותיהם. וגם אם הטיעון הזה נכון חלקית, קשה להסביר איך האלופה המכהנת מצרים, לא הגיעה.
גם הניגרים ירגישו שהמורשת ראויה ליותר. שתי האלופות לשעבר עדיין מחזיקות שחקנים מפורסמים, והיו צריכות לעלות. בקלות הייתי שולף לפחות עשרה שחקנים מניגריה, קמרון, מצרים ודרום אפריקה שמשחקים במועדונים הגדולים ושהיו צריכים להיות בהצגה המרכזית.
אבל דווקא זו יכולה להיות הסיבה לביצועים החלשים: השחקנים הללו הם אלה שסבלו יותר מכולם מלוח הזמנים לתחרות. הטורניר מתקיים פעם בשנתיים, מה שאומר - לוח משחקים שמעמיס מדי על השחקנים הבכירים ביבשת.
אם ההתאחדות האפריקאית תוכל לערוך את הטורניר פעם בארבע שנים, תראו הרבה יותר מחויבות מצד כל המשתתפים. כל טורניר יבשתי אחר משוחק בכזו תדירות, אז מדוע אפריקה צריכה להיות שונה?
אספקט אחר שתרם לנפילת המובילות הוא חוסר היכולת של ההתאחדויות המקומיות לתמוך בשחקנים שלהן. יותר מדי כוכבים אפריקאים סיפרו לי על נבחרות לאומיות שלא משתמשות במלון, ועל מתקני אימון עלובים. הסיפורים על הכנות גרועות, על התאחדויות ששוכחות
אם הטורניר רוצה להתפתח, הוא זקוק לסופרסטארים שלו מרוצים ושמחים. עכשיו נותר רק לקוות לעתיד שהשמות הגדולים בכדורגל האפריקאי לא יפסיקו להגיע לגביע היבשת. רק תחשבו על אליפות אירופה ללא גרמניה ואיטליה, או על קופה אמריקה ללא ארגנטינה וברזיל. נכון שזה לא יהיה אותו דבר?
את טוריו של פינטו ניתן לקרוא כאן