לבלאט באהבה: קית' לנגפורד במכבי
"הייתי צריך להשגיח עליו כמו על תינוק. הוא צריך לשנות לחלוטין את הגישה. לא רק בכדורסל, בכלל. אם אני מזהה שחקן שפוגע לי באווירה בקבוצה, אני לא רוצה אותו. אולי דייויד מעדיף להתעלם מהדברים הקטנים". רימאס קורטניאיטיס, מאמן חימקי, מסביר מדוע ויתר על קית' לנגפורד
שוטינג גארד שסיים את שלב הבתים הראשון של היורוליג עם 18.7 נקודות לערב, ועוד
"לנגפורד שחקן חזק, מנהיג בקבוצה", הסביר ויקטור ביצ'קוב, מראשי המועדון. "אבל לפעמים מגיעה השאלה מה יותר חשוב. מפקד (מאמן) כוכב, או שחקן כוכב. וכשהאפשרויות הללו מגיעות לנקודת התנגשות, הבחירה היא בטובת הקבוצה".
ביצ'קוב המשיך לפרט, ואמר שבחפיסת הקלפים הנוכחית של רימאס קורטינאיטיס, המאמן החדש, לנגפורד "אינו האס או המלך, מקסימום מספר 8". עדיין, נדמה שהשאלה המרכזית לא עסקה בחזרתו מפציעה קשה או באתלטיות. לא בכושר הקליעה המשובח, גם לא במגבלות המוכרות בהגנה. במוסקבה מדברים בעיקר על קשיים בכימיה. על שחקן מצוין, אבל פחות פופולרי בחדר ההלבשה.
ההקבלות, ולא ברור אם זה אמור לעודד את דייויד בלאט, מגיעות עד אלן אנדרסון - שגם הוא עבר גירושין קצרים, לא נעימים, ומאוד מתוקשרים ברוסיה. עם זאת, בניגוד לאנדרסון, לנגפורד לא השאיר אחריו אדמה חרוכה בארבע מדינות שונות.
"היה לי קשה להתנהל מולו", נימק אתמול קורטינאיטיס בשיחת טלפון כנה במיוחד את נסיבות הפרידה. האגדה מליטא, שזכור בארץ בעיקר מהמפגשים ההיסטוריים בין ז'לגיריס קובנה למכבי, הצטרף לחימקי השנה כמחליפו של סרג'יו סקריולו. הפרידה מלנגפורד היתה אחת ההחלטות המשמעותיות הראשונות שלו, ויש גם הסבר מאוד מפורט.
"הרגשתי שאני צריך להשגיח עליו כמו על תינוק. אני חושב שהוא צריך לשנות לחלוטין את הגישה. לא רק בכדורסל, אלא בכלל בחיים. יש מאמנים שאומרים: 'מצדי, ששחקן מסוים לא יהיה טוב באימונים, העיקר שיופיע למשחקים'. אצלי זה לא עובד ככה. אני רוצה לראות מאמץ שווה באימונים ובמשחקים. אין חוקים שונים לשחקנים באותה קבוצה".
"מה הוא רצה? שאם יש שני אימונים ביום אז הוא יישב על הספסל וינוח בזמן ששחקן כמו קרסמיר לונצ'אר, שמרוויח כמוהו, יתאמן? זה נראה לך הגיוני? אני רוצה לזכות באליפות רוסיה ובליגה הצפון-אירופית (VTB) ואם אני מזהה שחקן שפוגע לי בכימיה ובאווירה בקבוצה, אני לא רוצה אותו אצלי. זו החלטה שלא קיבלתי לבד, אלא יחד עם ההנהלה, למרות שאלה אותם האנשים
הקצר הראשון בין השניים הגיע עוד לפני שנפגשו. קורטינאיטיס, מאמן קשוח וקפדן בהצהרה, קבע את תחילת האימונים ל-4 באוגוסט. לנגפורד ביקש דחיית שירות כדי לטפל בעניינים משפחתיים. חימקי התפשרה על 15 באוגוסט. האמריקאי הופיע ב-25, שלושה שבועות מהמועד המקורי. "מקצוען צריך להבין לאיזה מועדון הוא מגיע", אומר קורטינאיטיס, "ועליי הגישה הזו פשוט לא מקובלת".
יחסים מורכבים עם לא מעט עליות וירידות היו גם עם סקריולו. רק שהאיטלקי, שתחת שלטונו הוחלט להאריך את החוזה של לנגפורד, ניסה לחיות עם החבילה כולה. "הרבה פעמים אתה מתווכח עם האנשים שאתה הכי מחבב", אמר לנגפורד עצמו בעבר, כשלא נשאר מקום מתחת לשטיח והמתיחות עם סקריולו הגיעה לדיון תקשורתי.
"שנינו מאוד שאפתניים, שורוצים תמיד את הטוב ביותר לקבוצה", אמר בראיון לאתר הרוסיSPORTS.RU, "אז לפעמים, כשסגנון המחשבה שלך דומה, אתה מגיע לעימות חזיתי. שנינו מאוד ורבליים, ולמדנו שהכי חשוב שיש לנו מטרות משותפות, ושאנחנו מוכנים לתת הכל מעצמנו, כדי שדברים טובים יקרו".
לנגפורד גדל בפורט וורת,' טקסס, בשכונת עוני - לא נושא שהוא רץ לדבר עליו. או במילותיו: "אבא אמר לי פעם, שרק אנשים שגדלו בסלאמס חושבים שזה סיפור שאמורים להתגאות בו. אין שום דבר נפלא בילדות בעוני, בסביבה אלימה, ליד נשק ברחובות. הדבר החיובי היחיד הוא במקרה בו נולדת למצב כזה, ידעת לקבל החלטות נכונות, לעשות עם עצמך משהו ולהצליח. כמו להפוך לשחקן NBA או לצאת לאירופה ולהיות מסוגל לדאוג למשפחתך".
והוא הצליח. בתיכון נבחר לנגפורד לחמישיית המצטיינים של מדינת טקסס. את הקפיצה הגדולה הבאה עשה בשנה השנייה באוניברסיטה. קנזס הגיעה לפיינל-פור. הוא נבחר לרשימת מצטייני הטורניר. "שחקן של אירועים גדולים," קראו לו בקמפוס. בכלל, בניגוד לעדויות ממוסקבה, באוניברסיטה מאוד אהבו את לנגפורד.
ריק אנדרסון, עיתונאי שסיקר את הקבוצה עבור העיתון "קפיטל ג'ורנל" בקנזס, מספר על בחור חיובי, שמעולם לא הסתבך בבעיות משמעת כלשהן. על המגרש ומחוצה לו. הוא נחשב למנהיג בין השחקנים, והסתדר טוב עם שני מאמנים בכירים שעבדו איתו, רוי וויליאמס וביל סלף.
הבעיה היחידה שהטרידה לעיתים את וויליאמס, היתה הקושי של הגארד הדעתן להפסיק לדבר. "הוא היה כנה יותר מרוב השחקנים שפגשתי", משחזר אנדרסון (כיום ב"לאס וגאס סאן") שזוכר טיפוס צבעוני, מרואיין מבוקש, שלא מצנזר ציטוטים ומספק הרבה כותרות. אגב, לנגפורד היה סטודנט לעיתונות בעצמו.
את השדרוג ביכולת לנגפורד ייחס בעיקר לאגף המנטלי. סיפר שבשנה הראשונה בקולג' היה מהוסס בקליעה. "מאז הבנתי שאני צריך לתת הכל או לסתום את הפה. שאני שחקן הרכב, שחייב לעשות משהו על המגרש, אחרת מישהו אחר יקבל את הדקות שלי".
אכן, כנראה שמאז איש לא האשים את לנגפורד בחוסר ביטחון או בהיעדר יוזמה התקפית. הגארד מאוד אוהב לזרוק לסל. לזכותו ייאמר, לרוב הוא גם עושה זאת מצוין. כנראה שלא במקרה סיפרו עליו בימי הקולג' שלפני משחקים נהג לעשות מדיטציה, כשבאוזניים שירי ראפ של טופאק שאקור כמו "כל העיניים עליי", ו"אני נגד כל העולם". אם תרצו, חיבור של כל המסלול שעבר מילדות לא פשוטה, ועד למקום בחמישייה בגמר טורניר המכללות נגד כרמלו אנתוני וסירקיוז.
כאמור, יכולות התקפיות יש לאיש, ובשפע. הוא אינו רכז, אבל בהחלט מסוגל להוריד כדור לרצפה. אתלט, שיחסית לגובהו 1.93( מ') תורם לא מעט בריבאונד (4.1 ביורוליג, 4.3 בקולג'). עוד נתון שלנגפורד יכול לנופף בו בגאווה הוא דקות המשחק. גם מאמנים שהעבירו עליו ביקורת, תמיד העדיפו אותו על המגרש, וכמה שיותר.
מימיו במכללה, שם שיחק 32 דקות בערב החל מהעונה השנייה (שישי בכל הזמנים בקנזס בדקות), ועד ממוצע כמעט לא נתפס בכדורסל המודרני של כ-35 דקות לערב יורוליג ממוצע בעונה שעברה בחימקי.
מצד שני, שומר גדול הוא לא. גם קו ההתקדמות שלו בקולג' נעצר בשלב מסוים. "הכנות המדוברת שלו הפכה למעט יותר בעייתית, כשהוא הביע לא מעט חוסר שביעות רצון ממעמדו בפרט וממצבה של הקבוצה בכלל", מוסיף אנדרסון. בסופו של דבר, עונה פחות טובה, לצד הנחיתות היחסית בגובה וכישלון בטורניר המכללות, שיבשה את המסלול ל-NBA.
לנגפורד לא נבחר בדראפט, עבר מליגות משניות בארה"ב לסורנסינה מהליגה השנייה באיטליה, חזר לליגת ההתפתחות, קפץ ל-10 דקות וסל אחד בסן-אנטוניו וב-2008 חזר לאיטליה. את העונה סיים בביילה, ממנה עבר לוירטוס בולוניה. שוב, מספרים יפים, שהפעם הצטרפו לזכייה ביורוצ'אלנג' תואר ה-MVP של הפיינל-פור, בדרך לכסף הגדול של הליגה הרוסית.
במכבי אמור לנגפורד להשלים את העמדה החסרה יחסית של קלעי. כל עוד ג'ון שאייר לא יוכיח אחרת, חסר לבלאט שוטינג גארד, ומהבחינה הזו העובדה שלא מדובר ברכז לא אמורה להפריע. בלאט חיפש מראש שחקן לעמדה 2. בהנחה, כמובן, שג'ורדן פארמר יישאר, וגם בידיעה שדורון פרקינס עשוי לחזור מהפציעה ולהצטרף בהמשך.
כן, בלאט נוהג לדבר בכל הזדמנות על חשיבות האופי. הוא מחפש שחקן שיתנהג כמו מענטש, בשפתו. תכונות שאם מקבלים את העדויות מרוסיה, לא בהכרח בולטות בראש הרשימה של לנגפורד. מצד שני, בלאט הוא גם מאמן שיודע להסתדר עם שחקנים. עיין ערך סופוקליס שחורציאניטיס, שהגיע מיוון עם הרבה יותר סימני שאלה בקורות החיים והצליח להשתלב. מה גם שמכבי, במצבה הכלכלי מול עשירות היבשת, צריכה להמר מדי פעם כדי להחתים כוכבים. בטח בשלב זה של העונה.
אפילו קורטינאיטיס, שבין השורות לא נשמע מאוהב, נותן את ברכת הדרך, ומודה שבסיטואציה אחרת, ורחוק ממנו, הגארד יכול להיות מאוד יעיל. "הוא קלעי מצוין ושחקן אגרסיבי ששולט בכדור", מצליח לפרגן המאמן לשעבר. "יש לו משחק פיק'נ'רול מצוין והבנת משחק ברמה מאוד גבוהה. הוא לא רכז, אבל יכול לשחק כקומבו גארד.
"הבעיה העיקרית שלו היא שהוא מסוג השחקנים האמריקאים שאכפת להם רק מהתקפה, ולא מההגנה. דייויד מאמן מצוין, ואני מאמין שאם הוא לקח את לנגפורד הוא יודע מה הוא עושה. יכול להיות שהוא מעדיף להתעלם מהדברים הקטנים, שאני לא יכולתי לעבור עליהם לסדר היום, כדי לקבל כוכב בהתקפה. בכל מקרה, אני מאחל לו שבמכבי יהיה לו יותר טוב, ושהוא יצליח להוביל אותה להישגים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם