שאנטי מחיקון: ירושלים היא לא גן נר
הוא הגיע למלחה עם אישיות כובשת ותואר אליפות, אז מדוע עונה שנייה ברציפות החיבור בין קטש לירושלים חורק? אורנן טוען כי גם אם המאמן יישר קו עם הציפיות, המועדון לא יכול להשתנות בשבילו
עודד קטש צילום: דני מרון
עפר שלח סבור שהגיע זמנו של קטש להתבגר
מאז שהגיע למלחה, קטש לא מחמיץ אימונים. הוא לא מאחר, לא מחפף, לא מסתחבק במיוחד ולא מרקיד שחקנים במסיבות אל תוך הלילה. כלפי חוץ הוא יישר קו עם הציפיות המקובעות ממאמן בכיר, אבל בעצם מדובר בשינויים באריזה, ולא באיש ובתפיסת עולמו. והמכלול הזה מתאים לסיר הלחץ של מלחה בערך כמו שיוסי ביילין (או דן מרידור) מתאימים לעמוד בראשות לה פמיליה.
דני קליין השתדל. החתימה לשלוש שנים וההערצה הגלויה למאמן היו הבסיס הכי קרוב לייצור חממה מדומה במרכז ירושלים. רק שבעולם האמיתי, הרעיון מקביל להקמת אתר סקי באמצע מדבר סיני. הפערים מהשאנטי של גן-נר גדולים מדי, ולא רק בתפיסת הציפיות.
ברור שיותר נוח לעבוד כשאפשר לפתוח עונה עם ארבעה הפסדים שלא יגררו ועדות חקירה, אבל זו רק השורה התחתונה. כל הקסם בגלבוע, הרבה לפני טקטיקה ולימוד כדורסל, נבנה מהמעמד המיוחד. מעין מאמן קולג', עם כיסא יצוק, מערכת שמקבלת אותו בלי שאלות ושחקנים צעירים, זולים יחסית, נטולי אגו וברי
החלפה, שסגדו לו. את וויל סולומון, מה לעשות, פחות מעניין שקטש היה פעם כוכב יורוליג.
זה נתון שמחמיר כשבירושלים אם הזרים מטנפים אותך, זה קורה תחת זכוכיות מגדלת של התקשורת; הקהל מאבד סבלנות וההנהלה נלחצת יותר מכל הנהלה אחרת כשהקהל מאבד סבלנות. בניהול משברים מהסוג הזה, בהתמודדות בסביבה כזו, קטש זז הצידה. שם הוא לא טוב. ולא משנה אם ילבש חליפות, יגיע לפני כולם וילמד לצעוק. לריב עם סולומונים למיניהם לא יעניין אותו, כנראה, גם כשיפנים שאלה החיים בקבוצות גדולות ושמאמן בכדורסל מקצועני לא עובד רק בכדורסל.
קליים עם קטש. עשה הרבה בשביל ליצור חממה מתאימה.
צילום: אלן שיבר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם