הדיקטטור המחייך: פרגוסון סוגר 25
הנס האמיתי הוא לא איך אלכס פרגוסון הצליח לשרוד 25 שנים במנצ'סטר יונייטד, אלא איך הפך מוולקנו אנושי שמשייף שחקנים בריטים לפסיכולוג מחוכם עם קבוצה קוסמופוליטית. ולא, זה עדיין לא אומר שמותר לכם לקרוא לו "אלכס"
"אני הולך למנצ'סטר יונייטד": חברים מספרים על סר אלכס
על החדר תרד אפלה פתאומית. בעוד הצעיר שלנו מתיישב, הוא יחוש בנוכחות מבשרת רעות המתקרבת אליו. מסר בדבר חוסר הכדאיות שבשימוש במילה "אלכס" כברכה, מעתה והלאה, יועבר בשטף חם של מלים. אבל מה יקרה לאחר מכן, לדעתכם? הנער המסכן יילקח על אלונקה לרוצ'דייל? הוא יהפוך למנודה, ושמו לא יישמע עוד לעולם?
לא. כעבור מספר ימים, סיר אלכס פרגוסון, בעוד חודש בן 70, יתרפק על המקרה בעונג, עליצות ואפילו הערצה. "אלכס" היא ודאי לא דרך עבור נער בן 16 לפנות אל מנג'ר שזכה בתריסר תארי פרמייר-ליג ובשני גביעי אירופה, ושרד 25 שנים של שינויים ססמיים - לא רק שרד, אלא גם עיצב את השינוי במו ידיו.
אבל פרגוסון תמיד יקושר להתנהגות שטנית, לענייני אופי, לחוצפה, וזו הסיבה שקבוצותיו עשירות כל-כך באישיות: הן תרכובת של אינדיבידואלים בעלי ראש חריף, שאיכשהו מתערבבים לקבלת יחידה בלתי ניתנת להפרדה.
אייל לוי על מה שמייחד את פרגי מהאחרים
פרגוסון השחקן, חלוץ מרכזי בסקוטלנד, היה בעצמו חתיכת טיפוס, והוא התקשה להמציא מחדש את עצמו, עם מזגו הקונדסי, כשנדרש לנהל כוח אדם. תדמית הדיקטטור הגדול, ברובה, מדויקת. פרגוסון תמיד שאב השראה מהאנשים החזקים בהיסטוריה. הוא יודע: או שהוא שולט בסיפורו שלו, או שהשחקנים ישלטו בכך. מעולם הוא לא העניק את הזכות הזו לאנשים במכנסיים קצרים ונעליים, כפי שיעידו דייויד בקהאם, רודי ואן ניסטלרוי ורוי קין.
חדר ההלבשה שלו אינו דמוקרטיה, אינו מקום להאדרה עצמית. ועדיין, מתוך כל המיתוסים שהפרגוסונים מאמינים שהם רואים בכיסוי התקשורתי, הגדול ביותר הוא שמנהיג היונייטד הוא וולקנו אנושי השולט באמצעות הטלת מורא. הם מצביעים על השמות הגדולים שעברו במאורתו ברבע המאה האחרונה, ושואלים: האם אתם באמת חושבים שאפשר היה לזכות בכל התארים הללו רק על ידי בריונות כלפי אנשים כה מחוננים ורבי עוצמה?
הנס האמיתי בעידן שלטונו הנצחי של פרגוסון היה העשור האחרון. ב-15 שנותיו הראשונות, הוא בנה על הצלחתו מאברדין, והתרכז בעיצוב וליטוש של בחורים מקומיים וטיפוסים משונים בהם נתקל ברחבי בריטניה, לתוך ווינרים נוקשים. היו שם נגיעות אקזוטיות, ואלה, אריק קנטונה ואנדריי
היה משהו בזכרונות שהעלה השבוע סטיב ברוס, שמעיד על מה שפרגוסון ניסה להשיג ב-15 שנותיו הראשונות. על הזעם הפרגוסוני אמר ברוס, שותפו של גארי פאליסטר לצוות במרכז ההגנה: "אם לא היית יכול לעמוד מול ההתקפים שלו, לא היה בך כל שימוש. בימים הראשונים ידענו שזה מגיע, מכיוון שלעוזרו, ארצ'י נוקס, היתה דרך לבשר לנו על הכניסה ללועו. הוא היה טופח לך על הכתף ואומר לך 'תתכונן, זה מגיע'.'
לפני עשור, פחות או יותר, כאשר הוא כמעט פרש ופינה את מקומו לסוון גוראן אריקסון, פרגוסון החל לסטות מהתבנית שהוא ידע, עמוק בתוכו, שהיתה מובילה אותו לאסון - וכתחליף, הכין את עצמו לעידן שבו הכוח נמצא אצל השחקן והסוכן. עם התקופה החדשה פרגוסון התמודד היטב באותה מידה, כאשר דמות האוטוקרט שצורח על ברוס ועל פאליסטר מפנה את מקומה לפסיכולוג ולפוליטיקאי.
כאשר הדרך היחידה לנצח בקרב היתה להגלות את הנבל, כך קרה - בעיקר אצל קין ובקהאם. כאשר כוחו של האינדיבידואל איים על סמכותו של המנג'ר - העיקרון המקודש ביותר שלו - פרגוסון לקח את יריבו לקרב הלקוח מרחובות גלזגו, ווידא שהוא בצד המנצח.
בכל ויכוח על זהותו של המנג'ר הגדול בתולדות הכדורגל הבריטי, המסך יורד לאור הראיות מעשר השנים האחרונות. במשך 15 עונות, הפך ביל שאנקלי את ליברפול ממועדון נטול מים זורמים במקלחות למועדון ששוטף את המגרש בכוח מלכותי.
סיר מאט באזבי בנה את יונייטד של בסט, לאו וצ'רלטון מהריסות מינכן. בדרבי ובנוטינגהאם
אבל אף אחת מדמויות האב הנפלאות הללו לא נאלצה להתמודד עם מכונת תהילתו של בקהאם; עם אמונתו של קין שהוא, לא פרגוסון, מכהן כמנג'ר בפועל; עם תשוקתו של כריסטיאנו רונאלדו לשוב לחצי האי האיברי; עם הדחף שהתעורר בוויין רוני לאסוף את הכסף הענק שהציעה לו מנצ'סטר סיטי; עם עליית צ'לסי של רומן אברמוביץ'; עם שינויי ההנהלה באולד טראפורד; ולבסוף, עם נסיקתה הדרמטית של סיטי משק איגרוף עירוני לטורפת מהצד השני של העיר.
כל אחד מהאתגרים הללו היה עלול להכשיל את פרגוסון בעידן ההוא, העתיק - עולמם של אברדין וסטיב ברוס. במקום להתקפל מולם, הוא זרם איתם, והתאים את עקרונות הניהול שלו כדי להאריך את שנות התהילה. הדיקטטור שהוא מציג כיום לעולם מסתיר בתוכו את דמות האב, את האיש שגוער בבחור שיקרא לו "אלכס", אבל עדיין מעריץ את רוחו שלו, ורואה את החיים כמלאי צחוק וקומדיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם