לא רוצה, לא יכולה: אשדוד התרפסה
מכבי אשדוד לא נראתה כמו קבוצה שמאמינה כי היא יכולה לנצח ואיפשרה לדייויד בלאט להתעסק בשיתוף השחקנים המקופחים בדקות. המהלך הזה, ביחד עם האנרגיות שלו, יביאו לו את התמורה ברגעים החשובים של העונה
גיא פניני משתעשע, אתמול צילום: אלן שיבר
כבר ברבע הראשון, שבו מכבי נראתה ממש כמו בשני משחקי הליגה הקודמים ודייויד בלאט היה עסוק פחות במשחק עצמו ויותר בדקות למקופחים, מכבי אשדוד לא נראתה כמו קבוצה שבאה לנצח או מאמינה שהיא יכולה.
אין שום תירוץ לזה שרוב הריבאונדים מתחת לסל של אשדוד נפלו לידיים של האורחים, גם לא לאיבודים שלא היה להם שום קשר ללחץ של מכבי. בכלל, מכבי משחקת השנה לחץ בתקווה לעכב יותר מאשר כדי לחטוף; רוב האיבודים של אשדוד היו בנסיונות משונים לעשות עם הכדור דברים שאף אחד לא הבין.
ג'וש קרטר, בעונה שעברה סקורר קטלני, הסתובב על המגרש 19 דקות במחצית הראשונה וזרק שלוש פעמים, בערך כמו קרני ושוטבין. ככה לא מנצחים את מכבי, עייפות או לא.
בצד הצהוב הרוח טובה. ההצלחות מחפות על העייפות, הבעיות המבניות לא באות למבחן של ממש. בליגה אפשר אפילו לפספס תשע מעשר השלשות הראשונות ולנצח ב-30 הפרש.
הדבר הכי מעניין שנשאר
לעשות הוא לצפות בהשתאות באנרגיה הלא נגמרת של בלאט, שלא מפסיק להעיר ולשבח על דברים קטנים, לעבוד על משהו שיבוא לידי ביטוי (אולי) ביום חמישי, ובאופן כללי להחזיק את הקבוצה שלו ברמת דריכות מקסימלית.
מי כמוהו יודע שהוא יצטרך כל גרם של ההשקעה הזו, כשיבואו ימי הדשדוש של המשחקים הלא חשובים והמסעות הלא נגמרים באמצע העונה.
אלון שטיין. גם הוא שותף
צילום: אלן שיבר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם