בית"ר מול מכבי, ליגה רומנית במיטבה
שתיים מאושיות הכדורגל הישראלי סיפקו משחק אלים ומדכא, שמזכיר את הליגה ממזרח אירופה. מזל שהצליחו לגרד מנעים את החולצה השחורה, היריבה כושלת בק"מ ה-15 של ריצת המרתון לאליפות
חוץ מחליפה ובמקום אימון טקטי, הגיע שלשום לבית וגן שלום עליכם, אח של מאיר הרוש האפסנאי. הוא שרף כמה סוגים של עשבים עם הסיגר שלו, ונתן לבן שושן, סיידוף, אייבינדר ופורטיז'ו להריח את העשן ולנשום אותו עמוק.
כנראה שזה עבד, כי עם פחם בריאות סוף סוף ראית את שחקני בית"ר רצים, מצופפים את מרכז המגרש ומחסלים את האיכויות הלא מבושלות של זיזוב, לוגסי ומיכה. מה לילדים האלה ולגרזנים מויאל וסטיבן כהן ששיחק כמו ערס, בעט להם ברגליים ולא נתן להם לחיות.
11 מחזורים הם כבר מספיק זמן כדי להתרחק מאופוריית פתיחת העונה שרבצה מעל קרית שלום. בן שושן גנב ארנק מול ברק לוי, ולמכבי היו 27 דקות להוכיח שיש לה שקט נפשי. נהפוך הוא.
המחזורים האלו עכשיו של שליש עונה, הם בערך כמו הקילומטר ה-15 בריצת מרתון - קשים, מייאשים ובעיקר נטולי תהילה. אתה לא יכול איתם, ובעיקר לא יכול בלעדיהם. אבל אם לא תשרוד אותם בשלום, לא תיקח אליפות ואולי גם תרד ליגה.
אתמול מכבי ירדה מהפסים. לא ברור לי למה איוניר הוציא את זיו לפני הדקה ה-40. זיו, לא טיפוס פרובלמטי, כנראה ענה לו על משהו, ומוטי, אחד שלא אוהב שעונים לו, הוציא אותו. חוסר השקט זלג לאלירן עטר. תאהבו את זה או לא, אבל כל עוד הוא שם, מכבי תלויה בהצלחתו. עטר בתקופה קשה, והצוות לא מצליח לצנן אותו. הטיפול בו בדחיפות עליונה.
שלשום הלכנו לישון עם חיוך אחרי ה-2:2 של בילבאו עם ברצלונה. אתמול הלכנו לישון עצובים, עם שתי אושיות בכדורגל כאן, ששיחקו כדורגל מדכא, אלים ועצוב כמו בליגה רומנית. רגע לפני כיבוי אורות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם