על שבח עצמי: מדוע אוחנה חוגג?
אלי אוחנה חוגג את ה"הישג" שבעלייה של נבחרת הנוער ל"שלב העילית," אבי נמני, שמשמש סוכן או יועץ לשחקנים, מחמיא לשוער שבקושי הזיע. עצה לשניים: תלמדו מאלי כהן, שנשאר נטול התלהמות גם רגע אחרי שהוא מכה 0:3

נבחרת הנוער אותה מאמן אוחנה עלתה ל"שלב העילית" שנשמע יוקרתי, אבל בסך הכל הוא שלב ביניים ממנו יגיעו לאליפות אירופה שבע מ28- נבחרות, כך שהסיכוי להגיע ליעד שואף לאפס. ועל העלייה הזאת לשלב הביניים אוחנה אומר: "אני שמח, אני מאושר, אני חוגג את ההישג."
כיוון שאף אחד בתקשורת, כולל ב"יציע העיתונות," לא מצטרף לחגיגה, מותר לאוחנה לחגוג לבדו, אבל שחקניו זוכים להגדרה חדשה וזולה מאוד למושגים "הישג" ו"הצלחה." אם עלייה בחסדי נבחרות זרות היא הישג והצלחה, איך נגדיר עלייה ממקום ראשון בבית, או הגעה לאליפות אירופה.
די משונה שאוחנה, שכבר שנים ארוכות יושב בבמות מרכזיות בתקשורת הספורט, מקטר על סיקור תקשורתי לא הוגן, שהרי עצם הישיבה שלו במוקדי התקשורת האלו, מעקרת אפשרות לדיון אמיתי בעניינו.
ביום חמישי בערב כשישב בפאנל, הוא אמר שעד גיל 15 "לא צריך להתעסק בפיזיות," וסיפר לנו שגם באירופה זה ככה. לרגע חשבנו שצביקה שרף לא התלהב מהתשובה שלו, ותיכף יענה לו, אבל שרף מלמל משהו בהמולה וזהו. חבל שווינקו ילובאץ לא מאמן את נבחרת הנוער, כי אז האולפן היה מתרומם.

2. לעומת אוחנה, הייתי יכול להבין אם מאמן הפועל עכו, אלי כהן, היה דווקא יוצא מכליו אחרי הנצחון הענק על מכבי ת"א המדאיגה. אבל אלי כהן הוא מאמן מוכשר ואיש נטול התלהמות גם רגע אחרי שהוא מכה 0:3 (לא רחוק שזה היה נגמר ,( 0:7 והוא לא מרגיש צורך לפאר את עצמו.
זה מה שהוא אמר אתמול: "אני מרגיש די מוערך ומבסוט בעכו. אני מאלה שצריכים לעבוד קשה ולבוא מלמטה. אין לי בעיה עם זה." והוא שיחק במכבי חיפה, והוא לא מפונק או בכיין, ועתידו עוד לפניו.
3. "אני יכול להבין אותו. גם אני הייתי במצב שלו," הסביר הפרשן אבי נמני את צהלתו של ניסו קפילוטו על השער שכבש לרשתה של האקסית
לפי פרסומים זרים נמני משמש סוכן או יועץ לשחקנים, ואתמול ברבע השעה הראשונה של השידור זכה שוער עכו דודו גורש לשבחים מפליגים, למרות שמכבי ת"א לא התקרבה בכלל לרחבתו. איזה מזל שהשוער של מכבי, ברק לוי, היה נהדר אתמול למרות השלישייה שחטף, וגם אותו אפשר היה לשבח. ולהיפך. אלירן עטר חבט במחצית הראשונה בגבע ברקאי ללא תגובתו של אלי חכמון, וגם נמני שתק. גם אם הפוטנציאל הפרשני קיים, הוא טובע בים של שיקולים זרים.