שבר מאמץ: מכבי ת"א נגד העייפות
מכבי ת"א נראית כבויה כבר אחרי 20 משחקים. חדשות רעות בהתחשב בכך שמחכים להם כ-60 נוספים בהמשך הדרך. אנשי מקצוע שמנסים לייעץ קצת נתקעים: פיזית, עוד אפשר להקל באימונים ולחלק דקות. הבעיה העיקרית נמצאת בכלל שם למעלה, במוח
כל מי שראה אימון של דייויד בלאט, שבתנאים האידיאלים אוהב לעשות אותם ארוכים ומאוד אינטנסיביים, יוכל להעיד שעובדים בהם הרבה יותר קשה מאשר במשחק ממוצע, בו מקפיד בלאט לפזר עומסים בין הסגל. יוגב אוחיון שיחק בסופ"ש הארוך 26 דק' בממוצע. גם בתרגום לזמן ברוטו, זה לא יותר משעה על הרגליים, ועם הפסקות. סמית שיחק 25. אליהו רק 23. הרוב , הרבה פחות מ-20.
ובכל זאת, במבחן התוצאה, ליום ראשון בערב מכבי הגיעה מותשת. לא בהכרח בהגדרה המדעית שמחשבת חומצות חלב בשריר, אבל כבויה לחלוטין. "עייפות מנטלית", כהגדרת השחקנים.
"אפשר לחשוב מה הם כבר עושים. עובדים שעתיים ביום, ומחפשים תירוצים", רטן אוהד עצבני במיוחד ביציאה מההפסד לירושלים. מבחינתו, עייפות מנטלית של כדורסלן עם עבודה זוהרת היא מכבסת מילים מנומסת לעצלנות. מאמנים, פיזיולוגים ופסיכולוגים דווקא מבינים בדיוק על מה השחקנים מדברים.
מאמני נבחרות, היחידים שמכירים מקרוב הכנה לטורניר יומיומי, מדווחים באופן קבוע על משבר היום השלישי. זה המוקש.
"ניצחון התת-מודע", אמר אחד המנוסים שבהם השבוע. "הם לא מחליטים לזלזל, או להוריד הילוך. במתח משחקים מסוים מגיע השלב שכבר אין להם מאיפה להביא את האנרגיות. לא משנה מה תעשה כמאמן. אתה עומד מולם, מדבר, וכבר בחימום מרגיש שהם לא באמת מקשיבים. בטח לא מפנימים.
"זה הופך לריטואל מונוטוני. מגיעים יום אחרי יום לאותו אולם. גוררים את המחשבות, הלחצים, ולפעמים את האכזבות מהמשחקים הקודמים. אין לך איפה להתפרק ולטעון מחדש, ובשלב מסוים, כמה שלא תנסה להילחם, אתה שוקע במקומות אחרים".
כמה אנרגיות כבר יכול לשאוב טיול פוטנציאלי נגד אשקלון או צדוויטה זאגרב? בשליטה או שלא, השחקנים טוענים שהרבה. שוב, לא בהכרח המאמץ במשחק. יותר ההתעסקות סביבו. איך הייתי. קלעתי
בסוף, ולא משנה אם שיחקת הרבה, או כמעט בכלל לא, רוב השחקנים מדווחים שחוזרים הביתה עמוסי אדרנלין ולא נרדמים כל-כך מהר.
כמובן שיש גם יתרונות. אחרי משחק רע, כמו טייסים שמוקפצים לאוויר מיד אחרי תקלה, עדיף לשחק מהר מאשר להתבשל שבוע בגלל מר גורלך. רק שהתיאוריה תעבוד בהנחה שבמשחק הבא הכדור מיד נכנס. אם לא, המדרון הופך לקמיקאזה, ואתה מגלה שנעלמו תחנות העצירה בדרך. במשחק הבא יישארו לך עשר דקות, לפעמים בשלוש כניסות שונות. ולא משנה כמה המאמן יתמוך, בהחטאה השניה כבר יישב בראש שלפני השלישית אתה עלול לחזור לספסל. ע"ע גיא פניני.
לנועם אייל, פסיכולוג קליני ממכון וינגייט, יש גם הסברים מדעיים. "לכדורסלן שמשחק שלוש פעמים בארבעה-חמישה ימים אין זמן לבנות את הרעב למשחק הבא. הוא עסוק בעיכול המשחק הקודם. הרצון להתחרות מגובה בהכנה עצמית של לפחות 48-24 שעות . התכנסות עצמית, עם הרבה מחשבה, דמיון ועיסוק באיך אתפקד. בלוח זמנים כל-כך צפוף, הגוף לא מצליח להשתמש בחומרים ההורמונליים שמופרשים לדם במצב של איום ומתח של משחק.
"אתה מגיע למשחק בהרגשה של שובע תחרותי, והדריכות שלך מושפעת. הקואורדינציה, הנכונות לסבול כאב ולהתמיד. אתה לא מצליח לתרגם את המצב הפסיכולוגי של'אני רוצה עוד ועוד', ליכולת גבוהה. וראו את זה על מכבי בהפסד לירושלים.
"הזריקות לא מגיעות לסל, אנשים לא נראים כאילו יש להם חשק לשחק. הם רעבים למנוחה. לאו דווקא פיזית. מנוחה במובן של'מיצינו. הספיק לנו'. ב-NBA כל המערכת בנויה אחרת. בארץ, גם שני משחקים בשבוע זה נטל פסיכולוגי אדיר, ושחקנים אומרים את זה בלי סוף".
מן הסתם, גם לסביבה יש חלק בעיצוב הגישה ואספקת המוטיבציה. והליגה האדריאטית, בהגדרה עדינה, לא נהנית מפרגון גדול מדי. לא מהתקשורת, גם לא מהאוהד הממוצע ברחוב. "אני גם לא בטוח שהצוות המקצועי מת על זה, וגם זה לא משדר חשק לשחקנים", אומר אייל, שמתקשה לזהות עמודי תאורה מפוארים בקצה המנהרה. "עם הזמן, ההתמודדות תהיה רק יותר בעייתית. אף אחד שם לא יבין למה הם צריכים את זה. אני גם לא יודע כמה זמן לאוהדים יהיה חשק לראות שלושה משחקים בשבוע".
אם משאירים בצד את ה-NBA וליגת הבייסבול ששונה מהותית, קבוצות הכדורסל הבכירות באירופה עמוסות משמעותית מכל ענף קבוצתי אחר. למערכת השעות של מכבי העונה, קשה אפילו להתקרב. כדורגלנים משחקים רוב העונה פעם בשבוע. אם אתה משחק בברצלונה, והגעת לגמר הצ'מפיונס, קיבלת 13 משחקים. 13 משחקים, סתם לפרופורציות, הם סיבוב אחד בליגה האדריאטית. וכדורסלנים, טוען אייל, בלי קשר ספציפי למכבי ת"א, עוד נחשבים בדרך כלל ליותר מפונקים יחסית לענפי ספורט אחרים.
"התובענות שלהם בלתי רגילה", הוא אומר. "רואים את זה גם בהשבתת ה-NBA. התחושה של כדורסלנים, שמגיע להם ושהם נותנים מעצמם המון, היא עצומה. זה מתבטא בתרעומת שלהם, כל פעם כשהם צריכים לתת יותר. במכבי גם הוסיפו ליגה. אז למה להם לעבוד יותר, בלי תמורה כספית? הם מקצוענים".
- כן , אבל הם ספורטאים שאוהבים לשחק. שנבנים מהתחרות. מהרצון להוכיח.
"שחקנים אוהבים לשחק עד הרגע שהגיעו למעמד שלהם, ואז הם עוברים לפסים אחרים לגמרי. משם זו עבודה. כל ספורטאי תחרותי מפתח רעב לתחרות. בדרך כלל הרעב בשיאו בתחילת שנות ה-20, ומשם מתחילה דעיכה מתמדת. ספורטאים גדולים יודעים להתעלות גם יחסית לגילם. ועדיין, גם אם ישדרו לקהל דברים אחרים, סף הגירוי שלהם יורד משמעותית.
"מבחינתם, עולם הספורט לא זוהר כמו שנדמה לנו. רוב העונה ממש לא מרגשת אותם. הם באמת מתלהבים רק באירועים גדולים. נדיר לראות מישהו כמו פדרר, שהשיג הכל, ובא בטירוף כל שבוע, חודש, שנה. הוא תופעה מופלאה. בספורט אישי, אם אין לך יצר הבלתי רגיל להיות טורף, לא תגיע לרמות האלה".
ואכן, טניסאים משחקים עד חמש פעמים בשבוע. לפעמים שלוש שעות ויותר על הרגליים. בלי מחליפים, כל נקודה חשובה. "הגוף שלנו מתרגל ללו"ז מגיל אפס", מסביר אנדי רם. "אימוני הקריעה מגיעים אחרי העונה. תוך כדי טורניר מתאמנים בכל יום שלא משחקים, אבל אימונים קלים. להרגיש את הגוף, קצת חבטות. אימוני תחזוקה. העייפות משפיעה כשהתנאים לא שווים, אם שיחקת אתמול חמש מערכות, והיריב שיחק שלוש קלות. יחד עם זה, אם ניצחת, הביטחון עולה. הרגליים עייפות, אבל מנטלית מצליחים לחפות".
איך בכל זאת אפשר להקל על קבוצת כדורסל שתערוך בדצמבר 13 משחקים, כולל כשבועיים בארבע מדינות שונות? "מורידים עומס באימונים ומתמקדים בעיקר בתרגול מצבים טקטיים לקראת היריבה הבאה", מנתח מולי אפשטיין, פיזיולוג מאמץ במרכז לרפואת ספורט בווינגייט, ובעבר מאמן הכושר בנבחרת ישראל.
"הורדת העומס יכולה להתבטא במשך האימון, במשכם המצטבר של קטעי האיכות בו ובהארכת זמני המנוחה. היערכות לעונת שלושה משחקים בשבוע שונה בתכלית. השוני טמון בעיקר בעיבוי הסגל כדי לאפשר רוטציה רחבה וחלוקת דקות. מבנה העונה, בשילוב הטיסות, אינו מאפשר קיום מערך אימונים מסודר. בעצם אין כמעט אימונים. יש בעיקר חימום, אימוני קליעות וטקטיקה למצבים אפשריים.
"במצב שכזה צריך להבטיח שכל השחקנים ישותפו במשחק, אחרת לא ייווצרו עבורם מספיק גירויים משמעותיים. שחקן שלא משחק ולא ממש מתאמן, יאבד מכושרו. משחק מול יריבה נחותה הוא לעתים בזבוז זמן, וברמה של מכבי אולי עדיף היה לקיים אימון שיעילותו גבוהה יותר".
בכל מקרה, אפשטיין בונה בעיקר על תחזוקה. "מה שמשתפר במהלך העונה זה בעיקר יכולת התיאום ופחות אלמנטים בכשירות הגופנית. החוכמה הגדולה היא להביא את סגל השחקנים לרגעי ההכרעה של העונה במצב בריאותי תקין, בטריות גופנית ובחדות מנטלית. כמובן עם הנושא החברתי והחיבור, שצריך לגרום להתפוצצות ברגעים הנכונים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם