אליפות? לק"ש יותר סיכוי מלמכבי ת"א
שרצקי מצליח היכן שברקת וב"ש נכשלו - יצירת קבוצת פרובינציה מצליחה, שהיום היא האיכותית בארץ. לקראת הדרבי התל אביבי נראה שההבדל בין הפועל ומכבי הוא במערכת החיסון שלהן
בחלומותיה השחורים ביותר לא חלמה מכבי שערב משחקה ה-13 העונה, הדרבי, הקבוצה שתיצמד אליה מלמטה היא רמה"ש. מכבי ת"א הובסה העונה בידי העולה החדשה המשונה
לעומת הפועל ת"א, מכבי היא קבוצה שקופה בהתנהלות שלה. בעוד הפועל אפופת הערפל של אלי טביב, קרובה יותר בדפוסי הניהול שלה לרמה"ש של איציק רוכברגר ומאיר יצחקי, מכבי ת"א לפחות מנסה לבנות דפוס ניהול מאורגן.
זה לא תמיד מצליח לה ולמרות שלבוס הגדול מיטש גולדהאר יש הרבה כוונות טובות, הוא עדיין לא הצליח מאז הגיע לייצר היררכיה או לפחות שדרה ניהולית ומקצועית ראויה למועדון גדול שכזה. אבל בגולדהאר יש כנראה משהו שאין לרוב בעלי הקבוצות שחיים כאן, וזה רגישות גבוהה להיסטוריה ולמורשת של המועדון.
גולדהאר מעולם לא פגש את יצחק שניאור, אבל השבוע, לאחר ששמע על מותו של מי שהיה בלם, קפטן ומאמן במכבי ת"א, הגיע לביקור ניחומים בביתו. הוא ישב שעה ארוכה עם חתנו של שניאור, זאב זלצר, ושאב ככל יכולתו סיפורי מורשת.
כיוון שהכדורגל הישראלי חולה מאוד והוא חסר אנשים עשירים, רגישים ומחויבים
כיוון שמכבי ת"א לעולם תיקרע בין הרצון לבנות את עצמה מחדש עם שחקנים צעירים ורכש מדויק, לדרישה הבוערת מהיציעים להציג הישגים מיידיים, היא צריכה מערכת חסינה שיודעת לעמוד בלחצים. כרגע, כפי שזה נראה, הצוות המקצועי מצומצם מדי ומתקשה להתמודד עם הבעיות המקצועיות והחברתיות שיוצר סגל כבד כזה. חסרים אנשי מקצוע וניהול עם זיקה למועדון, כאלה שהם אינם חורשי מזימה ומחכים לנפילה של הצוות הנוכחי.
ההבדלים הגדולים בין הפועל למכבי בימים האלו הם במערכת החיסון של השתיים. בעוד מכבי - כהרגלה בשנים האחרונות, רגישה מדי ומתקשה לצאת מהמשברים שלה - הפועל ת"א למדה, למרות חולשת מנהליה, לעשות הפרדה יוצאת דופן בין חדר ההלבשה לגיהנום בחוץ.
לשיאה היא הגיעה בימי אלי גוטמן, שניהל את חדר ההלבשה שלו בצורה מופתית במקביל לעימות המכוער בין מוני הראל לאלי טביב, והצליח לייצר קשר סימביוטי עם שחקניו. גם דרור קשטן, למרות יחסיו הגרועים עם הקהל והכדורגל הלא טוב שהפועל מציגה מאז פתיחת העונה, מצליח להפעיל עדיין את שרידי האוטוריטה שלו מפעם כדי לבלום איים של התנגדות בקבוצה.
בינתיים הוא שורד בפסגה בזכות כושר אישי טוב של השוער ושני חלוציו דמארי ותמוז. אבל השקט היחסי מושג בינתיים בעיקר בגלל חוסר היציבות של שתי יריבותיו הגדולות, חיפה ומכבי.
עירוני ק"ש במקום הראשון, ואני לוקח את הסיכון לכתוב שהיא תשמור עליו גם אחרי הדרבי. נכון לעכשיו מדובר בקבוצה המרשימה ביותר בליגה. אם הליגה מסתיימת היום, בלי קשר למקום הראשון, היא גם הקבוצה האיכותית ביותר.
קבוצת הכדורגל הזאת היא נכון לעכשיו פטנט ייחודי שראוי לקבל עליו פרס ישראל, אם וכאשר תנחת בתחילת הקיץ צלחת אליפות בעיר הזאת, שהיא הכל חוץ מעיר של כדורגל. רוב רובם של אוהדי הכדורגל שהגיעו לצפות במשחק של הקבוצה המקומית מול בית"ר ירושלים, היו אוהדים של הקבוצה האורחת, גם אם הם גרים בעיר.
לק"ש אין מסורת ועבר ספורטיבי והיא בונה את האגדה שלה בשנים אלו ממש. בב"ש למשל, שהמרחק ממנה לת"א קצר בהרבה מהמרחק של ק"ש מת"א, לא מצליחים כבר שנים לבנות את אותו מודל מצליח של קבוצת פרובינציה. אלונה ברקת מתקשה אפילו לגרום לשחקנים שמשחקים אצלה וגרים במרכז להעתיק את מגוריהם לדרום. אצל איזי שרצקי, שמשלב תבונה ניהולית ונשמה של שחקן ומנהל (יש לו עבר כשחקן ומנהל במכבי ת"א), השחקנים לא מכלים את ימיהם בנסיעות בכבישי הצפון, אלא גרים קרוב.
וכן, יש להם את רן בן שמעון, שהיה כבר במכבי ת"א, אבל מכבי מיהרה להשליך. אליפות לק"ש עוד העונה? סיכוייה גבוהים יותר משל מכבי ת"א, ודומים מאוד לאלו של מכבי חיפה והפועל ת"א.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם