ניצחון בעמידה: מילה טובה לקשטן
אפילו לדרור קשטן מגיעות מילים טובות אחרי הדרבי, אבל גם הוא יודע שהמבחן האמיתי שלו יגיע במחזור הבא מול מכבי חיפה. דמארי ותמוז לא כבשו, אבל היו חלק בלתי נפרד מהניצחון. במכבי אין דבר כזה הגנה מתואמת וגולדהאר צריך להפסיק לשחק בחינוך
חכמים ומפנים מקום לפנטזיסטים. תמוז, דמארי וכהן חוגגים צילום: דני מרון
התנועה של תמוז ודמארי כל-כך חשובה, אפילו קריטית, במשחק של הפועל, שהם הדוגמה הקלאסית לשחקנים שמגיחים מאחור ומנצלים את החשיבות שמייחס להם היריב. מה שמאפשר לפנטזיסט כמו אלרואי כהן ולקשר כמו אבוטבול לכבוש.
בישול השער של תמוז לאבוטבול הוא מלאכת מחשבת של כדורגל מודרני. חלוץ שכבר נראה היה שיסיים את הקריירה באליצור עתלית והיום עם רגל וחצי באירופה.
02. אפילו לקשטן מגיעות כבר מילים טובות. לא פשוט להיכנס לנעלי גוטמן. ועתידו של קשטן בכל זאת מאחוריו כי הוא לא התעדכן ונתקע מאחור עם דפוסי משמעת של רס"ר בקריה או בצריפין.
והנה הפועל במקום הראשון. עדיין ללא כדורגל גדול, אפילו די אפור. אבל העמידה הנכונה והפגנת הנוכחות במרכז המגרש, עם ידין ובלעדיו, עם אבוטבול ובלעדיו, ותמיד עם איגייבור המתון והמרגיע וגורדנה המדהים באינטליגנציית המשחק שלו, כל אלה חוברים לדמארי ולתמוז בדרך למאבק נוסף על האליפות.
עכשיו נותר לראות כיצד
תתמודד הפועל מול קבוצה שאיננה מתבטלת בפניה, שיש לה שיטת משחק מוכחת, ויודעת להפעיל לחץ על אותו קישור מעניין של קשטן.
לקבוצה הזו קוראים מכבי חיפה, והיא מתאוששת ויודעת שהפסד בבלומפילד סוגר עבורה את סיפור האליפות. עם כל הכבוד למכבי ת"א, חיפה היא המבחן האמיתי של קשטן ושל אלה שהוחמאו כאן.
03. להלן עוד הבדל שנחשף שוב בדרבי: להפועל אין שחקני הגנה טובים יותר. יש לה משחק הגנה שמאחוריו תפיסת עולם של מאמן.
קשטן היה פעם מלך ה2-4-4- בישראל. היום הוא כבר לא אורתודוכס של השיטה, אבל אי אפשר לטעות ביכולת שלו להעמיד קו הגנה מתואם. זו עבודה של מאמן.
במכבי אין דבר כזה הגנה מתואמת. מה שאנחנו רואים זה שבירת קווים שמהווה חטא בסיסי בתורת האימון. אם אין קו ישר בין ארבעת המגינים אין אפשרות למלכודת נבדל, אין תנועה קדימה שתתפוס את תמוז ודמארי, או אבוטבול, במקרה של שלשום, בנבדל, וחיי היריבות קלים יותר.
04. גולדהאר מתחיל להזכיר את לוני. במקום ללמוד מהטעויות של הרציקוביץ' הוא חוזר עליהן. משחק אותה איש חינוך, תרבות והשקעות לימים הבאים. כאילו מדובר בברוקר בבורסה שמנתח את הדרך לתשואה מקסימלית בעתיד ולא במועדון כדורגל תאב לתארים.
וכך הגענו למצב שאוהדי מכבי נוטשים את בלומפילד בשקט יחסי. הם כבויים. אין להם יותר כוחות למאבקים פנימיים. הם מותשים. הספיקו להם קרבות הדמים לטובת נמני ונגד לוני וקלינגר. למשל. גולדהאר לא מזיז להם. הם אדישים כלפיו למרות ההשקעות העצומות. מזל שיש שמעון, דייויד וימי חמישי.
מוטי איוניר ומיטש גולדהאר. צריך להיות תאב לתארים
צילום: דני מרון
אקו"ם