מוטי ג'ננה: מה עובר על איוניר?
עשרה משחקים עם חילוף במחצית. חמישה חילופים כפולים במחצית. הצרות של מכבי ת"א מתחילות בפאניקה של המאמן שלה

לפעמים באמת מאמן צריך לזעזע את הקבוצה שלו באופן חסר תקדים - אין חולק על כך - אבל מוזר קצת שאיוניר שכח את משל ה"זאב זאב." בסדר, חילוף כפול פעם אחת, פעמיים. חמש? קצת מוגזם. כשנזכרים שאיוניר לא העלה העונה את אותו הרכב פעמיים רצוף, קשה להימלט מהמסקנה אליה באמת יכול להגיע כל ילד - בעיקר ילד מוכשר שמשחק בבוגרים של מכבי ת"א: איוניר בפאניקה.
לצורך קבוצת הביקורת, וכדי להיות הוגנים, אפשר לבחון עוד כמה מאמנים: רן בן-שמעון ודרור קשטן מהצמרת, יוסי אבוקסיס, יובל נעים וניסן יחזקאל מהתחתית. אז איוניר ראשון, כמובן, ואחריו יחזקאל (46) ואבוקסיס (46.6) שני מאמנים בעונה הראשונה שלהם בליגת העל (אצל אבוקסיס זו עונה ראשונה כמאמן בכלל).
שלושת המאמנים הנוספים שנבחנו העלו תוצאות שונות לגמרי. להשוות בין איוניר לקשטן (56.3) זה לא הכי הוגן, כי בכל זאת, הפז"ם מדבר. מה תגידו על בן-שמעון (57) ונעים (60.3), אגב, אם מסתכלים על ששת המאמנים האלה, רואים שב78- המשחקים שניהלו ביחד בוצעו עשרה חילופים כפולים: קשטן עשה את זה פעמיים, אבוקסיס ויחזקאל פעם אחת כל אחד, ואיוניר שש פעמים (פעם אחת בגלל פציעות) עוד עדות לפאניקה ברחובות קרית-שלום.
אבל בכך לא תם מבחן מדד הפאניקה במכבי ת"א. את חוסר האמון הבסיסי של מאמן בהרכב שהעלה אפשר לבחון לפי הדקה הממוצעת לכל החילופים שביצע מתחילת העונה. במכבי ת"א הדקה
אז רגע לפני שאיוניר מספק תירוצים מפה ועד מאדים, כדאי שישים לב טוב טוב להתנהלות שלו. המספרים רק מוכיחים את מה שהיה נדמה לאורך כל העונה - רמת ההיסטריה על הספסל של מכבי ת"א חייבת להירגע ומהר. אולי עכשיו, כשהקבוצה קצת התרחקה מהקרבות בצמרת הגבוהה (למרות שאחרי שליש ליגה, פער של שבע נקודות זה כלום), איוניר ירשה לעצמו להירגע.
