השביתה ב-NBA: אז מי הפסיד?
מצד אחד, השחקנים הפסידו מאות מיליוני דולר בהסכם העבודה החדש. מצד שני, אם הבעלים חשבו שהשליטה בקבוצות תעבור לידיים שלהם, יש לנו חדשות בשבילם. תשאלו את פול, וויליאמס והווארד
נתחיל בעובדה שהישארות של השחקנים ב-57 אחוז, כמו בהסכם הקודם, לא היתה
יחסית לכך שהבעלים התחילו מדרישה להעניק לשחקנים 39 אחוז בלבד מההכנסות, המספר הסופי קרוב יותר לעמדת השחקנים, כך שההפסד אינו משמעותי. נכון כי ייתכן שבסוף העונה הקרובה השחקנים יצטרכו להחזיר לבעלים קצת כסף, אבל בטווח הארוך, הם ימשיכו להרוויח סכומים גבוהים משמעותית בהשוואה לכל ספורט קבוצתי אחר (למעט בייסבול, בו נזרקים סכומים לחלוטין לא הגיוניים). הפסד לשחקנים? לאו דווקא.
בכלל, בכל מה שנוגע לשכר, יש הטבה מאוד משמעותית בעיניי לשחקנים צעירים. עד היום חוזה רוקי היה קשיח מאוד. הסכום נקבע אך ורק על פי מיקום הבחירה, משך החוזה ארבע עונות ועונת היענות (Qualifying offer), ואפשרות ריאלית כי שחקן מצליח ישחק את תשע עונותיו הראשונות באותה קבוצה.
אבל הפיצוי היה מגוחך ביחס ליכולת שהפגין השחקן. הדוגמא האחרונה היא ה-MVP הטרי, שעל שמו נקרא החוק, דריק רוז. אחד השחקנים הטובים בליגה בלי ספק ירוויח השנה כמעט שבעה מיליון דולר. לא מעט, אבל הרבה פחות משחקנים אחרים, בעיקר מכיוון שהוא עדיין על חוזה הרוקי. בחוזהו הבא הוא יקבל כבר שמונה ספרות לעונה.
החוק החדש מכיר בצעירים דוגמת רוז שזכו
הרף אמנם גבוה, אבל שחקנים כמו רוז, גריפין, דוראנט ולברון עברו אותו בעבר, ואני מאמין שיהיו בעתיד צעירים נוספים שיעברו אותו מלמעלה. האירוניה היא שהרף שממנו יתחיל ראסל ווסטברוק יהיה גבוה יותר מזה של דוראנט, ואם יתעקש על חוזה מקסימום, יוכל להרוויח יותר, למרות שהוא שני בחשיבותו בקבוצה.
הבעלים רצו להחזיר את השליטה בליגה לידיהם, להגדיל את השוויון בין הקבוצות ולעזור לקבוצות מהשווקים הקטנים להתמודד עם מפלצות כמו הניקס והלייקרס. הם רצו להחזיר שפיות כלכלית לליגה על ידי הקשחת תקרת השכר, ובשורה התחתונה להרוויח כסף.
הם רצו לעזור לקבוצות לשמור על השחקנים שלהם. הם רצו להפסיק לחלק חוזים שערורייתיים. אבל האם הם הצליחו לעשות משהו מזה? השמועות האחרונות שיוצאות מהקבוצות מספרות שלמעט הנושא הכספי, ספק אם משהו מהדברים הושג.
השמועות מתרכזות כמובן בשלושת הכוכבים הגדולים שיכולים להפוך לחופשיים בקיץ 2012: כריס פול מניו אורלינס הורנטס, דרן וויליאמס מניו ג'רזי נטס, ודוויט הווארד מאורלנדו מג'יק. כל אחד מהם מציג בפני הבעלים והמנהלים של הקבוצה בעיה שונה.
פול רוצה לעבור לניקס. ניו אורלינס יודעים שהם כנראה יאבדו אותו בעונה הבאה בלי שום תמורה, ולכן יצטרכו להכנע לרצונו לעבור קבוצה, אבל הבעיה העיקרית היא שלניקס יש רק שני נכסים - כרמלו אנתוני, ואמארי סטודאמייר, והם מחוץ לשיחה, מכיוון שפול רוצה בעצם להצטרף אליהם לטריו כוכבים חדש. את שאר הנכסים שלהם הניקס מכרו בעסקה שהביאה את אנתוני לניו יורק, ואפילו בחירות דראפט אין להם להציע.
פול מבחינתו מאוד רוצה את הטרייד עכשיו, כי בקיץ הבא הניקס יוכלו לשלם לו 55 מיליון דולר בלבד לארבע עונות (הכסף הפנוי מתחת לתקרתם), בזמן שאם יעבור עם "זכויות בירד" (אפשרות של קבוצה להעניק חוזה גבוה יותר לשחקן ממשיך), יוכל לקבל הרבה יותר. ההורנטס מפסידים בכל מקרה: גם ביטול האופציה של "החתם והעבר", שתעביר את הניקס אל מעל הגג, יקשה על פול לקבל את הסכומים שהוא רוצה.
בינתיים הם מצאו דרך חכמה להתמודד עם הלחץ. הם נקבו בשמו של סטפו קארי מהווריירס כשחקן שישמחו לקבל בטרייד, ושלחו את הנציגים של פול לממש את זה. גם לזה אין סיכוי, כיוון שהווריירס לא יוותרו על קארי בלי לקבל תמורה מדהימה (למשל פול), ולא נראה שפול יהיה מוכן לחתום שם לטווח ארוך, אבל הלחץ ירד מההורנטס. אז האם קבוצות שוק קטן יכולות להתמודד עם הערים הגדולות? פול אומר לא.
וויליאמס, לעומתו לא סימן מטרה. אפילו להיפך, הנטס עוברים לניו יורק, כך שוויליאמס כבר ישחק בעיר הגדולה אם יישאר שם, אבל הוא מסרב לחתום על הארכת חוזה עכשיו, ובמקרה שלו, הסיבה גם כלכלית נטו. הארכת חוזה עכשיו שווה 39 מיליון דולר לשנתיים. בקיץ הוא יכול לחתום על 73 מיליון דולר לארבע שנים בכל קבוצה, ועל 101 מיליון לחמש שנים בנטס, אז למה לו למהר?
מצד שני וויליאמס לא אמר שיעזוב, אבל הנטס יודעים שבלי חיזוק רציני וויליאמס לא יישאר. אז הם יעבירו עונה שלמה במתח, ויהפכו את דרן למלך ניו ג'רזי כשהם נענים לכל גחמה שלו, רק שיבחר להשאר בקיץ. לעזור לקבוצות לשמור על השחקנים שלהם? פול ו-וויליאמס אומרים לא.
הווארד בדממת אלחוט. נראה ודאי שהוא יעזוב את אורלנדו, אבל הוא לפחות לא מקשה על הקבוצה בסימון מטרות לא ריאליות. מצד שלישי, לאורלנדו אין יותר מדי ברירות כנראה ואם היא לא רוצה להישאר בלי כלום, תצטרך להעביר את הווארד. רוב המנג'רים בליגה מאמינים שאת העונה הקרובה הווארד לא יפתח בפלורידה. אז האם השליטה בידיים של הבעלים? פול, וויליאמס והווארד אומרים לא.
ובצד עומדים להם ננה, דייויד ווסט וג'מאל קרופורד, וחוככים ידיים בהנאה למשמע הסכומים שאוטוטו הולכים לזרוק עליהם. במקרה של ננה, גם קראתי את המלים "חוזה מקסימום". יש לי המון כבוד לננה, הוא שחקן נהדר, סנטר שתורם בשני צדי המגרש, אבל הוא לא שחקן שעושה את ההבדל, לא שחקן שעליו בונים פרנצ'ייז, וכתוצאה מזה, לא שחקן שאמור לקבל מקסימום.
ווסט חוזר אחרי פציעה קשה בברך, מה שלא יפריע לו לקבל חוזה יפה. קרופורד כבר עבר את גיל 30, אבל זה לא עוצר אותו. אז האם ראינו את הסוף לחוזים השערורייתים? נראה שהתשובה היא ממש לא. ניהול גרוע היה וימשיך להיות בליגה.
אז האם הבעלים הפסידו בהסכם החדש? התשובה כאן היא לא. בסופו של דבר הם הצליחו להחזיר לעצמם נתח נכבד מההכנסות, שאמור לכסות על ההפסדים שהיו להם בעונות האחרונות (בהנחה שאלה אכן היו אמיתיים). ככה שגם כאן אין הפסד גדול מדי.
מי כן הפסיד? האוהדים. חודשיים של NBA, 16 משחקים מהעונה הרגילה, אף שינוי בהסכם שיכול להיטיב את המשחק איתם, וקיץ ארוך של חוסר ודאות. זה לא יפריע לי לרוץ לרכוש את הליג פאס, אבל ככה זה עם אוהדים כמוני - מדברים עלינו הרבה, אנחנו רוח החיים של הליגה, אבל תכל'ס, אף אחד לא סופר אותנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם