התקווה האולימפית של ענף הטאקוונדו
לקראת האולימפיאדה בלונדון בקיץ הוחלט להעניק לענף הטאקוונדו בארץ מעמד של ספורט מועדף. במקרה של כישלון, קיים סיכוי גדול שהתמיכה הגדולה בו תיפסק. ארבעה ספורטאים ירושלמים נאבקים בימים אלה להשיג את כרטיס הכניסה הנכסף ולגרום לכך שהענף ימשיך לשמור על מעמדו
אחד מהענפים האולימפיים המפיק עוד ועוד מתמודדים ישראלים ברמה העולמית הגבוהה הוא הטאיקוונדו. שמונה חודשים לפני הדלקת הלפיד, ורגע לפני המוקדמות האולימפיות, נדמה שהגיע הזמן לבדוק את מצב ההכנות בענף הספורט האולימפי הכי ירושלמי שיש.
בסוף השבוע הזה תיערך בצרפת תחרות שתקבע את סגל הלוחמים והלוחמות שיזכו להתמודד על הכרטיס הנכסף לאולימפיאדה. אלה שיזכו להתמודד על הכרטיס יעשו זאת בתחרות שתתקיים בסוף חודש ינואר בקאזאן שברוסיה, במסגרת המוקדמות האולימפיות האירופיות, שם יצטרכו לזכות במדליה כדי לקבוע את הקריטריון ללונדון.
עשרה לוחמים ישראלים יתחרו בפריז וינסו ולהבטיח את מקומם בקאזאן, מתוכם בת אל גטרר, מוטי לוגסי, אדם סגיר ויוני אדלשטיין הירושלמים. גטרר, המנוסה שבחבורה, היא אחת היחידות שהבטיחה את מקומה בסלקציות (השם השגור בענף למוקדמות הקדם אולימפיות – י"ב) ומרשה לעצמה כבר להביט קדימה.
"אנחנו בתקופה עמוסה מאוד, אך תחרות המטרה שלי היא לא זו הקרובה בצרפת אלא זו שאחריה ברוסיה", אומרת גטרר. "התחרות בצרפת תהיה בשבילי מבחן לרמת הכושר שאני נמצאת בה עכשיו. בשביל הבנים התחרות משמעותית יותר, כי היא תקבע מי מהם ייצג אותנו בסלקציות".
מי שעדיין לא הבטיחו את מקומם בסגל האולימפי הם מוטי לוגסי בן ה-20, המתחרה בקטגורית משקל של עד 58 ק"ג, ואדם סגיר בן ה-21, המתחרה בקטגוריה הכבדה יותר של עד 68 ק"ג. לוגסי, מדליסט הארד מאליפות אירופה, פספס את הסלקציות העולמיות שנערכו מוקדם יותר השנה אך מגיע לפריז בכושר טוב אחרי שזכה באליפות ישראל. "זכיתי באליפות ישראל לפני פחות מחודש, והלך
עם זאת אני מעריך שהסיכויים שלי לא רעים להגיע לסלקציות, ואני מצפה לעשות תחרות טובה, קרבות טובים ולהביא מדליה". סגיר, שדווקא היה אחד מהארבעה שהשתתפו בסלקציות הקודמות, וכמו היתר לא הצליח לקבוע את הקריטריון, מגיע לפריז אחרי שהפסיד את התואר המקומי: "אליפות ישראל הייתה אכזבה ענקית מבחינתי, אבל אין לי סיבה להתעכב על ההפסד הזה יותר מדיי.
יש לי עוד תחרויות קרובות שאני צריך להסתכל עליהן, אני צריך לעשות תחרות טובה יותר מכל שאר המתחרים ואני בהחלט לא מרגיש בעמדת נחיתות לעומתם. הסלקציות העולמיות היו תחרות קשות יותר מאליפות עולם; לעומת זאת, הסלקציות האירופיות הן כמו אליפות אירופה משודרגת, אז הסיכויים שלי אמורים להיות גבוהים יותר".
מי שמכיר מקרוב את כל המועמדים הוא אבי כדורי, מייסד המועדון הירושלמי אחי יהודה, שם גדלו כל הכישרונות הפוטנציאליים ללונדון. כדורי מנתח את סיכוייהם: "כמובן שלבת אל יש את הסיכוי הכי גדול, בעיקר מפני שהיא כבר הצליחה להעפיל פעם אחת. למוטי יש סיכוי טוב לפי דעתי, אבל הכול תלוי במה שהוא יעשה השבוע בתחרות בצרפת. גם אדם כמובן בא בחשבון, יש לו יותר ניסיון ממוטי והוא יכול לעשות את זה".
אם נדמה לכם שהקריטריונים להשגת כרטיס ללונדון הם מחמירים, אתם לא טועים: רק 16 לוחמים ו-16 לוחמות בכל קטגוריית משקל יזכו לדרוך על המזרן בבירת אנגליה. אם מסתכלים על חצי הכוס המלאה, המשמעות היא שכדי לזכות במדליה מתמודד צריך לנצח בשני קרבות בלבד (בטאיקוונדו מחולקות שתי מדליות ארד – י"ב).
מסיבות אלה ואחרות נבחר הטאיקוונדו כענף אולימפי מועדף על ידי הוועד האולימפי. מנהל היחידה לספורט הישגי גילי לוסטיג מסביר: "ראינו בטקוונדו פוטנציאל אולימפי בגלל שיטת התחרות בו. אמנם קשה מאוד להגיע לאולימפיאדה, אבל מהרגע שאתה שם, הסיכוי של לוחם להגיע להישגים גבוהים הוא גדול. כמו כן זהו ענף אולימפי חדש יחסית, כך שהפער בינינו לשאר העולם הוא לא גבוה, התחלנו מאותה נקודת זינוק".
ההטבות המגיעות עם המעמד המשודרג הזניקו את הענף כלפי מעלה. "העמדנו לרשות הלוחמים תנאים אופטימליים", מספר לוסטיג. "הכוונה בעיקר למתקני אימון. הם מתאמנים יומיים בשבוע במכון וינגייט, ועוד יום בשבוע בירושלים. התמיכה מתבטאת גם בהבאתם ארצה של יריבי אימונים מחו"ל - דבר חשוב במיוחד בענף הזה, שאין בו יותר מדיי תחרות לבנות. הבאנו שני לוחמים ממקסיקו, בת ובן, שיהיו יריבים באימונים, וזה סייע להעלאת הרמה".
מי שנהנים מההשקעה בנוסף לספורטאים הם מאמן הנבחרת יחיעם שרעבי, המשמש גם מאמנה האישי של גטרר, ועוזרו מרק ברגינסקי, שצמח כמו שאר הירושלמים מהאגודה המקומית אחי יהודה. על כך אמר השבוע שרעבי: "הצוות המקצועי מקבל את כל מה שהוא מבקש כדי להוציא אל הפועל את תכנית האימונים באופן מיטבי".
- מה הציפיות שלכם מהלוחמים?
"הציפיות שלנו הן קודם כול להכניס ספורטאי אחד או שניים לסגל האולימפי, כי הקריטריון שלנו קשה מאוד. לאחר מכן נוכל לדבר על מדליה, אבל בינתיים זה עוד מוקדם מדיי".
ברגינסקי מספר על התחושה באימונים בתקופה אינטנסיבית שכזו. "האווירה טובה בנבחרת וכולם רוצים לעזור אחד לשני, כי הם מבינים שהצלחה של אחד זו הצלחה של כל הנבחרת. כמו בכל ספורט, ספורטאי יחיד דוחף את עצמו להצליח, ובעקבותיו כולם מעלים את הרמה שלהם. גם אני וגם יחיעם מאמינים במסלול של עבודה קשה ושאיפה לנצח כל הזמן, ולא להסתפק אף פעם במקום השני או ב'עבודה טובה'".
אדם סגיר מוסיף את נקודת המבט של הספורטאי: "אנחנו פחות או יותר מאמינים באותם הדברים וזה יתרון, כי הספורטאים מתרגלים לאותו קו מחשבה, אותו סוג של ראייה טקטית של הקרב, וכך אנחנו לא מקבלים דבר אחד מהמועדון ודבר אחר מהנבחרת. זה מעלה מאוד את רמת המקצועיות".
עם כל האופטימיות, צריך לזכור שבינתיים הענף לא הצליח להכניס אף ספורטאי ללונדון, ולכל הגורמים ברור שאם המצב יישאר כך, העתיד יהיה פחות ורוד. "אי אפשר להיבחר לענף מועדף על ידי הוועד האולימפי ומינהל הספורט בלי להראות רצינות", אומר לוסטיג ומוסיף: "כמובן שהמחויבות של הספורטאים היא קודם כול להגיע למשחקים האולימפיים.
זו המשימה הכי קשה שלהם, כי אין ענף שהקריטריונים שלו כל כך נוקשים. אם אתה מגיע לשם השמים הם הגבול, אבל צריך לזכור שהענף עוד לא צבר ניצחון באולימפיאדה ונשמח לעשות בלונדון את הספתח". גם שרעבי מצדו לא רוצה לדמיין את התרחיש הפסימי: "אני משתדל לא לחשוב על כישלון. אם זה יקרה אז אני מעריך שהתקציבים ירדו, התמריצים ורמת התנאים שהספורטאים מקבלים תרד, ובכלל אני חושב שהענף יעבור זעזוע רציני מאוד, אבל לא זה מה שישבור אותו".
במקביל לעלייתו של הענף במחוזות האולימפיים בישראל, נוסקת גם הקריירה של מי שנחשבת לפנים של הענף ולנציגתו הבולטת בת אל גטרר. בעקבות זכייתה באליפות אירופה בשנה שעברה וכניסתה לסגל הספורטאים הבכיר של הוועד האולימפי היא זכתה למענקים בגובה של יותר מ-170 אלף שקל. היום, במרחק של כמעט ארבע שנים, היא יודעת להעריך את זה.
"ב-2008 הייתי צעירה מדיי כדי להבין את כל המעטפת שיצרו מסביבי, אבל עכשיו אני מבינה כמה התמיכה גדולה", אומרת גטרר. "כל מה שיחיעם מבקש אנחנו מקבלים: מחנות אימון, טיסות, ציוד ובדיקות רפואיות. החברות בסגל הבכיר ללונדון חוסכת ממני כאב ראש כי אנחנו באמת לא צריכים להוציא מהכיס שלנו שום דבר".
כשמתפנים לניתוחים מקצועיים, גטרר מציבה לעצמה רף גבוה - להגיע לאולימפיאדה שנייה ברציפות. "גם בפעם הקודמת נכנסתי דרך הסלקציות האירופיות, וגם אז הפסדתי ברבע הגמר העולמי", היא מנתחת, "הפעם זה תלוי בי, במתחרות היריבות ובהגרלה. אני יכולה להגיד שהמצב שלי לעומת האירופאיות הוא די בסדר".
בגמר אליפות ישראל האחרונה גטרר זכתה בתואר עם ניצחון 1:18. לטענתה היא לא מושפעת מהיעדר התחרות מצד נשים אחרות בקטגוריית המשקל שלה בארץ: "חוסר התחרות בארץ לא ממש פוגע לי באימונים, כי גם ככה כל החיים התאמנתי עם הבנים. זה מוסיף מאוד, כי הם מהירים וזריזים מאוד ואני רק לומדת מזה. לפעמים גם יוצא לי לפרק אותם במכות".
הלוחמים הירושלמים אמנם מפליאים מכותיהם זה בזה באימונים, אבל מחוץ למזרן קיימת ביניהם חברות גדולה. "באופן טבעי זה כך, כי החברה הירושלמים רואים אחד את השני כל יום, בין אם במועדון או בנבחרת, ויש בינינו הרגשה של משפחה קטנה. אבל זה לא אומר שהיחסים עם שאר חברי הנבחרת לא מצוינים באותה המידה", מציין סגיר.
יחסים חמים ניתן למצוא לא רק בין הספורטאים: בענף הטקוונדו בישראל מתקיימים קשרים הדוקים גם בין המאמנים לחניכים, כאלה שבענפים אחרים יכולים רק להתקנא בהם. גטרר משבחת את מאמנה שרעבי: "אי אפשר לתאר כמה הוא תרם לי, בכל תחום. הוא פשוט המאמן הכי טוב בארץ. יש לו חלק גדול מאוד בזכייה שלי באליפות אירופה.
בענף הזה למאמן יש חשיבות גדולה בפן המנטאלי: כשאתה בהיי אחרי ניצחון או בדאון אחרי הפסד אתה צריך מישהו שיידע לדבר איתך ולהוריד אותך אל הקרקע". בקרב עצמו לעומת זאת, חשיבות המאמן פחותה. שרעבי מסביר: "השפעת המאמן משתנה בין קרב לקרב, בין לוחם ללוחם ובין תחרות לתחרות. זה משהו נזיל, אבל מכיוון שיש למאמן אפשרות לערעור וידאו (בדומה לטניס – י"ב), הוא יכול להפוך לעיתם לקצת יותר דומיננטי בקרב. עם זאת, המטרה היא שספורטאי יגיע למצב שהמאמן יתערב כמה שפחות".
ברגינסקי מרחיב על תפקיד המאמן מחוץ לזירה: "העבודה שלנו מתבססת על הרבה צפייה בווידאו, וכמובן עבודה על תרגילים חדשים שהיריבים לא מכירים. ספורטאי שהשיג את הכרטיס לאולימפיאדה יודע מי המתחרים שלו ולפי זה אנחנו מתכוננים, כולל תרגילים ספציפיים נגד נקודות חלשות אצל היריב. כל זאת כדי שברגע האמת, הלוחם יכיר את היריב שלו בעל פה".
בין אם תהיה זו בת אל גטרר, שבאוגוסט "מקווה להיות איפה שכולם מצפים שאהיה" ו"מעדיפה את הצבע הכי יפה - הזהב", ובין אם יהיו אלה אדם סגיר או מוטי "חולם על לונדון" לוגסי, הסבירות הגבוהה היא שלעיר ירושלים יהיה לפחות נציג אחד באולם התחרויות בלונדון. אם זה יקרה, הם יצטרכו לנצח בשני קרבות בלבד כדי שאבי כדורי יגשים את חזונו. "אם אחד מהחניכים שלי יחזור עם מדליה אני ארגיש שהגעתי לפסגה. אצלנו עובדים לפי המנטרה 'יש לנו אהבה והיא תנצח'.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם