ראשי » ספורט » כדורגל עולמיגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

דה סילבה: "קיבלתי את החיים בחזרה"

אחרי הפציעה הקשה ("בכיתי כמו מטורף. הייתי בשיא") והשיקום בזלצבורג ("גן עדן"), הברזילאי הכי ישראלי באירופה שב לחייך בראיון מיוחד ל-nrg. עכשיו, הוא רוצה להצמיח כנפיים ("לא רואה את עצמי עוזב. אני יכול לשחק בצ'מפיונס בכל שנה"). הפועל? "תיקח אליפות. לק"ש אין אחוז של סיכוי". ומכבי? "עדיין עם החיתולים. אין מנהיג"

הכדורגל הישראלי ראה כמעט הכל מאז אושר להחתים זרים ב-1989/90. הרבה מאותם שחקני חיזוק התאדו, חלק נחקקו בזיכרון, אחרים הפכו לקאלט ורק יחידי סגולה זכו לתואר "אחד משלנו". דגלאס דה סילבה הוא ללא ספק ממובילי האסכולה האחרונה.

גם עכשיו, כשהוא מרוחק 2,535 ק"מ מבלומפילד ויורד לגליצ'ים בזלצבורג הקפואה, המבטא הפורטוגזי שלו ממשיך לעשות חסד עם העברית. ישראלי שבמקרה נקלע להיות ברזילאי. ליגיונר לכל דבר.

דה סילבה, מגיבורי תקופת הזוהר של אלי גוטמן בהפועל ת"א, היה על גג העולם בינואר 2011. אחרי שתיים וחצי עונות חלומיות, דרש הבלם למצות את השדרוג הכלכלי שהמתין באירופה, רד בול זלצבורג הרימה את הכפפה. 2.8 מיליון יורו וחוזה של מיליון יורו לעונה הנחיתו את הבלם, שרק כמה חודשים קודם לכן התעלל בחלוצי רד בול בפלייאוף העלייה לליגת האלופות, באוסטריה.

התקופה היתה פגרת החורף ודה סילבה היה בכושר שיא. רק להכניס להרכב, בלי הרצה. אלא שכבר במשחק האימון השני מול סלובן ליברץ, נפגע באופן חמור בברכו. שלושה קרעים מלאים ברצועה הצולבת, ברצועה הצדית ובמניסקוס. האבחנה הראשונית היתה שנה מחוץ למגרשים, המנתח היה פסימי יותר, וטען כי זמן ההחלמה עשוי לטפס לשנה וחצי.

באוקטובר האחרון, שמונה וחצי חודשים בלבד אחרי הפציעה שאיימה לחסל לו את הקריירה, דה סילבה חזר לאימונים מלאים. לפני שבועיים כבר ערך את הופעת הבכורה שלו ברד בול ארנה, מול 31 אלף אוהדים, ושיחק 90 דקות. הרופאים לא האמינו. גם נועלת הטבלה קאפנברגר, שהובסה 6:0.

"אני בדיוק מחלק חתימות ביום פתוח", מספר דה סילבה, שבראשון האחרון רשם עוד 90 דקות בתיקו המאופס של זלצבורג מול נוסטאד וינה. הבלם, שבדקה ה-36 המריא לאחד מכדורי הקרן שהוא כל כך אוהב וכמעט נגח את שער הניצחון, התקשה להוריד את החיוך, גם כשקיבל צהוב. "אין דברים כאלה, זו הרגיש ממש כמו הפעם הראשונה שעליתי לבוגרים", הוא מודה, "קיבלתי את החיים שלי בחזרה. אין כיף גדול מזה".

- אתה מרגיש כמו אותו שחקן מלפני הפציעה?
"אני כרגע ב-70 אחוז. עד הפגרה יש עוד שלושה משחקים שאחריהם אני מקווה להיות כבר ב-100 אחוז, לחזור להיות דגלאס הישן. המשחק הראשון היה קשה פיזית, אבל זה עבר בסדר. לאט-לאט אני מקבל יותר ביטחון עם הרגל ומתרגל לקצב. זה היה משחק לחוץ וקריטי כי לא ניצחנו שבעה משחקי ליגה רצופים. ידענו שזה או שמנצחים, או שהמאמן עף הביתה. כמוני, גם הקבוצה קיבלה חיים מחדש".

אמש (ראשון) עלה הבלם בהרכב מול העולה החדשה והמפתיעה אדמירה, כשהוא מעטר את שער החוברת שהוציאה זלצבורג לקראת המשחק (1:2).

"כמו בישראל, גם כאן כולם אוהבים אותי", מספר הברזילאי, "הם ממש חיכו שאחזור, אפילו שמרו לי את החולצה מספר 3 שאני אוהב. זה מרגש. אני כבר שנה פה ובקושי שיחקתי, אבל לא עשו לי אפילו חצי פרצוף. כולם רק אמרו לי כמה הם מתים שאחזור ואעזור לקבוצה. זה הרגיע אותי, ידעתי שברגע שאהיה בריא,

אתרום. ויש לי להציע".

כמו דה סילבה, רד בול הרוויחה שחקן נוסף. הקשר ההולנדי מנדס דה סילבה, שזכה באליפות ההיסטורית של אלקמאר ב-2009, החלים גם הוא מפציעה ארוכה וחזר לקישור. גם המאמן ההולנדי ריקרדו מוניז יודע שהזמן שלו על הקווים תלוי ברגליים של המחלימים הטריים והודה: "זה מאוד חשוב עבורנו שהשניים האלה חזרו לשחק. הם מוסיפים לנו עומק ואיכות".

"אני ומנדס שחקנים ותיקים, עם ניסיון אירופי. אנחנו אלו שצריכים לדחוף את הקבוצה קדימה", מנתח דגלאס, "השנים באירופה עם הפועל הביאו לי המון ביטחון ולימדו אותי איך לעזור לצעירים. אני רוצה להיות פה מנהיג כמו שהייתי בהפועל. כרגע המרחק מהמקום הראשון הוא ארבע נקודות, וזה לא בשמיים. היתה לנו תקופה קשה. שלושה הפסדים וארבע תוצאות תיקו, אבל הנה, אנחנו עדיין רק ארבע נקודות מאחורה. אין סיבה שלא ניקח אליפות".

- במחזור האחרון שוב איבדתם נקודות.
"צריך להבין, רד בול זלצבורג זו הקבוצה הכי גדולה באוסטריה, אין עלינו פה. קבוצות קטנות מתגוננות מולנו עם 11 שחקנים. אנחנו חייבים לכבוש פה מוקדם, וכשאנחנו לא מצליחים זה מסתבך. במשחק האחרון הגענו לשישה-שבעה מצבים של שער בטוח. יש גם ימים כאלה. אישית אני מבסוט מזה שלא ספגנו שער בשני המשחקים מאז שחזרתי (אתמול רד בול ודה-סילבה כבר ספגו - ע.ס.). מ-15 המחזורים הראשונים ספגנו ב-14 משחקים".

התקופה הכי קשה עבור דה סילבה היתה בסאו פאולו, שם עבר את הניתוח בברך. בעוד לרוב אחרי ניתוח בצולבת, שחקנים זונחים את הקביים כבר אחרי שבועיים, הוא לא יצא במשך חודשיים מהמיטה. "לא הייתי מסוגל אפילו לדרוך על הרגל או להניח אותה על הרצפה", הוא נזכר, ובפעם הראשונה בשיחה הקול שלו הופך רציני. "לא זזתי. אי אפשר לתאר כמה זה היה קשה. כשהמנתח אמר לי שאחזור במקרה הטוב רק אחרי שנה, בכיתי כמו מטורף".

- כל ההתקדמות נעצרה בבת אחת.
"בטוח שזה פגע לי בקריירה. כשהגעתי כולם היו בטירוף ממני, היו מרוצים מהאימונים והכירו אותי מהמשחקים מול הפועל. אבל פציעות זה דבר שקורה, כל מקצוען לוקח את הצ'אנס שיום אחד אפשר אפילו לסיים קריירה. לי זה קרה בתזמון גרוע, הייתי בשיא".

אלא שלדה סילבה חוקים משלו. כבר אחרי שמונה וחצי חודשים חזר הבלם לאימונים וכעבור חודש וחצי כבר פתח בהרכב. בתקשורת האוסטרית לא התעלמו מהחלודה, אבל ציינו גם את העוצמות שהביא הברזילאי להגנה.

"לא הייתי מוכן בראש לחזרה כל כך מהירה", מודה דה סילבה, שבילה מבוקר ועד ערב בקומפלקס המפואר שמשמש את כל ספורטאי רד בול - מכדורגלנים, דרך נהגי פורמולה ועד שחקני כדורסל. "מדהים לחזור ככה בניגוד לתחזיות, זה הדבר שאני הכי מבסוט ממנו. אני חייב הכל למועדון הזה. אם כבר להיפצע אז רק פה, זה גן עדן לאתלטים, המקום הכי טוב בעולם מבחינה רפואית.

"הם רוצים להיות מספר אחת ומשקיעים הרבה כסף בזה. אם זה היה קורה לי בכל קבוצה אחרת בעולם, אני לא בטוח שהייתי חוזר לשחק כבר אחרי עשרה חודשים. מי האמין שאחרי פציעה כזו אחזור בסוף נובמבר. זה מדהים". 

- רק עזבת את הפועל וישר נפצעת.
"אני לא מאמין בקללות. זה פשוט היה הזמן שלי להיפצע. למזלי, אני חזק בראש, ומהרגע שעשיתי את הניתוח ידעתי שהדרך הארוכה רק מתחילה. הרי השיקום זה מה שבאמת חשוב. מרגע שחזרתי מברזיל לזלצבורג נכנסתי לטירוף. שישה ימים בשבוע, 12 שעות פיזיותרפיה ביום. ריצה, מסאג', טיפולים".

- ליגה אחרת ממתחם חודורוב.
"זו לא שאלה. פה מתאמנים בטירוף. אני מגיע ב-08.00 למועדון ויוצא אחרי 12 שעות. ביום טוב אני יוצא ב-17.00. בכל יום של משחק אנחנו במלון ופעמיים בשבוע יש אימון כפול ולפעמים משולש. בישראל אם יש אימון כפול כולם בוכים, גם אני הייתי ככה. באוסטריה הראש עובד אחרת, לפחות בזלצבורג. בהפועל הגענו לפעמים לאימון ב-10.00 וסיימנו ב-12.00".

- אז לפי הנוסחה הזו, הליגה האוסטרית גדולה על ליגת העל.
"הליגה האוסטרית והישראלית זה אותו דבר, אותה רמה. ההבדל הוא שכאן השחקנים יותר אגרסיביים וחזקים. בארץ יותר כיף כי משחקים התקפי, גם הקבוצות הקטנות. אתה רואה למשל את ק"ש, קבוצה שבאה לשחק מול הגדולות ולא מפחדת, לא נשארת בחצי שלה. הם מנסים לשחק כדורגל. פה באוסטריה מתכוננים למשחק מול רד בול כאילו זה גמר הצ'מפיונס".

- הערב הפועל בק"ש. מתברר שזה משחק העונה.
"ק"ש, חוץ מבעונת הירידה, תמיד היתה קבוצה מדהימה. ולמרות הכל, זו עדיין קבוצה קטנה. אחרי הפסד או שניים היא תחזור לעצמה. אין לה סיכוי לקחת אליפות, אפילו לא אחוז אחד. הפועל ת"א תהיה אלופה, כי הפער ממכבי חיפה וממכבי ת"א רק גדל וכי ק"ש לא יכולה לרוץ עד הסוף".

- אתה כרגע לא רשום לליגה האירופית, אבל אם תנצחו את סלובן ברטיסלבה אתה תוכל להירשם לסיבוב הבא. את מי תעדיף לפגוש. סיטי? יונייטד? מכבי חיפה אם תעלה?
"העיקר שנבטיח את העלייה ושגם אני אוכל לחזור לשחק באירופה. תן לי 0:1 קטן בסלובקיה ולפגוש בסיבוב הבא את חיפה. יהיה כיף לחזור למשחק בארץ".

"איזה שלג יורד פה, חבל על הזמן", צוחק דה סילבה וממהר לשאול אם בארץ חם. "זה כיף בעיקר בשביל התמונות והמשפחה. אבל הקור פה הורג אותנו, אנחנו עדיין מתרגלים. בישראל יש ים, חם, הרגשתי בברזיל. ת"א זו עיר מדהימה לגור בה. פה אנשים רגועים יותר, אתה יותר לבד".

- זהבי באיטליה, אניימה ושהר בצרפת, ורמוט ושכטר בגרמניה. שלם עם המעבר לאוסטריה?
"כל אחד הלך לדרך שלו, אני שלם עם הבחירה שלי. היו לי הזדמנויות לעבור לשאלקה או לליל, אבל בהפועל עשו אז בלאגן. אני מאושר שהגעתי לפה. יש לי חוזה לעוד ארבע וחצי עונות ואני לא רואה את עצמי עוזב את זלצבורג עד סוף החוזה. הליגה פה אולי לא הכי חזקה, אבל יש לי הזדמנות לשחק בכל שנה בליגת האלופות. אם עשיתי את זה עם הפועל, בטח שאני יכול לעשות את זה בזלצבורג".

- גם הפועל ת"א יכולה לעשות את זה?
"השיטה בהפועל ת"א אולי אחרת היום, אבל יש במועדון הזה משהו אחר, זה בראש. אי אפשר להחליף מנטליות של מועדון. למשל בדרבי, גם השחקנים חדשים הבינו שאת המשחק הזה פשוט מנצחים, אין מה לעשות. זה מה שיפה בדרבי. אחרי ניצחון אתה יכול להפסיד שלושה-ארבעה משחקים והקהל מאחוריך, אבל אחרי הפסד בדרבי גם אם תנצח שלושה-ארבעה משחקים לא יעזבו אותך".

- ובמכבי ת"א שוב בלאגן.
"זה לא מפתיע, ככה זה תמיד שם. ראיתי את הדרבי האחרון באינטרנט. אין, כשזה מגיע לזמן האמיתי, המכביסטים באים לדרבי ועושים במכנסיים. זה מרגיש כאילו זה יישאר ככה תמיד. בכל פעם שהם דיברו לפני, הם קיבלו בראש. יום אחד הם גם ינצחו, אבל עד שזה יקרה מי יודע. בימים שלי הם לא היו קרובים, רק ראו אדום בעיניים ונכנסו לפחדים. הם יודעים שבמקרה הטוב הם יוציאו תיקו ואז עוד יחגגו עם הקהל. אתה מבין מה נהיה ממכבי ת"א הגדולה?".

- שיחקת מולם לא מעט. מה הרגשת שחסר שם והיה לכם.
"במכבי ת"א אין מנהיג שייקח את הקבוצה ויגיד להם 'היום לא עוזר לאף אחד, אנחנו לא יורדים מהדרבי בלי שלוש נקודות. גול ביד, גול מנבדל, לא משנה מה'. קהל מצוין הרי יש להם ובכמויות, שחקנים טובים גם. חסרה שם דמות רצינית על הדשא".

- אלי גוטמן סירב למכבי. הוא רוצה רק נבחרת.
"לא האמנתי שהוא יילך לשם, גם אם הם הציעו לו הרבה כסף. זה אמנם המקצוע שלו, אבל אחרי הימים היפים בהפועל זה לא מתאים, לפחות לא עכשיו. גוטמן מאמן ענק, הכי גדול שהיה לי. הוא יצליח בכל קבוצה, אפילו במכבי. כששיחקתי בכפ"ס, לא היינו מדברים על טקטיקה, מרגע שהגעתי אל גוטמן הוא לימד אותי הכל. מגן, קשר, בלם. אני חייב לו.

"אם יש מישהו שמתאים כרגע לנבחרת ישראל זה רק גוטמן. אמנם לא יהיה לו זמן עבודה יומיומי כמו בקבוצה, אבל גם שבועיים זה מספיק. ברגע שהוא מסביר משהו, הוא מסביר יותר טוב מכולם. למאמנים אחרים לא יהיה רק שבועיים עבודה לפני משחק? אם ככה, עדיף את אלי. אם היתה לי הזדמנות, הייתי מייצג את הנבחרת גם היום. זה היה כבוד בשבילי. הייתי משחק כאילו זו נבחרת ברזיל".

- הזכרנו הפועל. הזכרנו גוטמן. מה עם טביב?
"כל הכבוד לו. אנחנו לא רצינו אז לדבר כי זה לא נעים כששני בעלי בית רבים. ברגע שטביב ניצח, הוא בעל בית אחד עם דרך אחת. ברור שזה עדיף. הוא בחר בקשטן על חשבון אבוקסיס, עשה שינויים והצליח. אם יש תוצאות אז הוא מצליח. אני מאחל לו הרבה שנים שם".

- הקהל לא מת על פרנסמן. אומרים שהשארת בור.
"כואב לי שהוא נפצע. הבנתי שהמאמן דווקא מרוצה ממנו, אבל לפעמים ההגדרה של הצלחה שונה בתקשורת ואצל הקהל. גם גוטמן אהב את ביוואן. אני מחזיק ממנו בלם מצוין. הוא ילד טוב שלא עושה רעש, לא רב, בלי מניירות ושיגעונות. זה טוב לקבוצה. עם הזמן הוא ישתפר".

על פרשת לירון זרקו שנסגרה לאחרונה בקול ענות חלושה, מסרב דה סילבה לדבר: "עזוב את זה, העיקר שחזרתי לשחק ". אבל רק מזכירים את קורינתיאנס, שזכתה לפני שבוע באליפות ברזיל ודה סילבה מתעורר. 

"אנשים לא מבינים מה זה קורינתיאנס בברזיל", מתלהב דה סילבה, "כשהקבוצה הזו מובילה את הטבלה, הקהל שלה בלתי יאומן. איפה שלא תהיה בברזיל, יש להם המון אוהדים וקהל משוגע שרק דוחף ודוחף. אם אפילו אדריאנו נתן שם גול בסוף, אז זה ברור שהם לא מאבדים את האליפות. הם גם רצו מול ואסקו, שבזמן אמת תמיד מסיימת במקום השני. היא לא כמו מכבי, שמסיימת בקושי במקום השלישי".

- זו היתה שמחה מהולה בעצב. בגלל סוקרטס.
"זה מכה קשה, אבל זה היה ידוע בגלל האלכוהול והסיגריות. אתה קולט שקראו לבן אדם "הדוקטור". כולם חולים עליו, הוא שם ענק ואף אחד לא ישכח את הדברים שהוא עשה בנבחרת ובקורינתיאנס. עצוב ללכת ככה בגיל 57, אבל אלה החיים".

- לקהל של רד בול כבר שיר מיוחד עבורך?
"יש שיר, אבל אני לא מבין אותו. אני פשוט שומע דגלאס דה סילבה ומסתובב. אני לומד גרמנית פעם בשבוע. שכשהגעתי לארץ לא דיברתי אפילו אנגלית. עכשיו אני אדע עוד שפה. עברית קלה יותר".

- איפה נראה אותך בשנה הבאה?
"אני מאחל לכם שתראו אותי בשלב הבתים של ליגת האלופות, רק לא באותו בית עם הפועל ת"א. זה יהיה יותר מדי קשה בשבילי".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...