והפעם עם פוקוס: הניסיון של קורזיץ
קורזיץ של 2011 הרבה יותר מנוסה מקורזיץ שזכתה באליפות העולם הקודמת. הפעם היא תדע להישאר על הקרקע, ויכולה לזכות בזהב בלונדון
לי קורזיץ מודה על הזכייה צילום: גטי אימג'ס
כל הכבוד לבן פינקלשטיין, המאמן שלה, שהצליח להעביר לה את השקט הנפשי שלו במשך כל השבוע, עזר לה ודאג שהיא תתרכז רק בתחרות עצמה. הוא קצת מאחור בתקשורת אבל אני בטוח שהוא חלק נכבד מהיציבות שלה.
ההבדל העיקרי בין לי של הזכייה ב-2003 לבין לי של הזכייה ב-2011 הוא שהיא כיום מנוסה יותר. אני מאמין שהיא תדע איך להיות מפוקסת ולהישאר על הקרקע. בניגוד לעבר, זה לא יפריע לה בהמשך.
זה אולי קצת מזכיר את מה שעבר עליי, אבל הסיפור הוא שונה לגמרי. אני זכיתי במדליית ארד אולימפית באטלנטה 1996 ואחר כך לא הצלחתי להעפיל לסידני 2000, אבל חזרתי לאתונה 2004 וזכיתי שם בזהב.
שנה לאחר אטלנטה זכיתי במדליה באליפות אירופה, אבל אחר כך חליתי במחלת הנשיקה שדירדרה אותי ולקח לי המון זמן לחזור לצמרת. אני חזרתי כי ידעתי שאני מסוגל ליותר, וגם לי ידעה שיש לה את הכישרון והיכולת. אני בטוח שהיא יכולה לזכות בזהב בלונדון.
שואלים אותי כל הזמן, איך זה שישראל כל-כך טובה בגלישת רוח. אני טוען שהישראלים אוהבים את הים והים אוהב אותנו. יש תנאים טובים בארץ ויש הרבה ידע שעובר
טוב בין הדורות. כולם יכולים לגלוש. קשה לדעת מראש מי יהיה האלוף הבא, אבל שווה לנסות. לא שכל אחד יכול להיות אלוף, אבל לא תדע אם לא תנסה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם