ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל ישראלי

במחשבה תחילה: הטעות של בלאט

את המשבר הנוכחי מאמן מכבי ת"א יכול היה לחסוך מעצמו אם היה אומר לפדרמן "או אני או האדריאטית". את דעתו לגבי פפאלוקאס הוא היה יכול להוכיח אם היה משתף אותו יותר. עכשיו, גם בתוך מכבי, המאמן כבר לא חסין מביקורת. הפסד הערב (21:45) לאפס רק יגביר אותה

"ההנהלה של מכבי התבגרה מאוד מאז הקדנציה הקודמת שלי", הסביר לי דייויד בלאט בערך לפני חצי שנה. ניסינו לדבר על הטונים הצורמים בהם הסתיים השידוך הראשון. על המתחים העצומים והלחישות מאחורי הגב. על התקציבים שקוצצו, על החלטה להצטרף לליגה האדריאטית, והמחיר אותו הוא שילם. יותר נכון, אני ניסיתי. בלאט טען שהכל נשאר מאחור.
  
"בוא נגיד שאני לא מאחל לאף אחד לעבור מה שעברתי, ואני חייב לציין, בלי יותר מדי עזרה מהמערכת", הוא אמר לבסוף. כהרגלו, עדיין בממלכתיות מנומסת. "לא אגיד שלא התייחסו אלי יפה, אבל יכלו להתייחס אחרת. היום זה שונה".

יומיים לפני אותה שיחה בלאט סגר סופית את המעגל. פיינל פור היה לו גם בעונה הראשונה, אבל הפעם זה הוא שגויס כמושיע, והפך קבוצה שבורה לסגנית אלופת אירופה. מאז עברו חודשים בודדים, רק שפתאום נדמה שהגלגל מתחיל להסתובב לאחור.
  
אף אחד לא יודה בקול רם, אבל מאחורי הקלעים האידיליה הולכת ונסדקת. בשיחות סגורות, כבר נשמעות לא מעט ביקורות על המאמן בתוך הבית. משאלות ותהיות על הטיפול בתיאו פפאלוקאס, ועד תלונות על ההתנהלות והקיטורים המתמשכים של המאמן. פומבית, ובתוך המועדון.

העובדה שהכל מתפרץ בנובמבר/דצמבר, בדיוק תקופת המשבר הגדול של הקדנציה הקודמת, רק מדגישה את הקווים המקבילים. בהבדל משמעותי אחד, וזו הטעות האמיתית של בלאט העונה: הפעם הוא ידע לאן הוא נכנס, וצריך היה להגיד "עד כאן". לא להתנגד עקרונית, לא להסביר את ההשלכות, להזכיר מה קרה בהרפתקה הקודמת, ולהתפשר על תיאום ציפיות. בטח לא לסנגר על הרעיון מול התקשורת. פשוט להודיע שזה "או אני, או האדריאטית".

קשה לראות איך מכבי היתה מאלצת מאמן מתפטר לעמוד בחוזה, כשכללי המשחק משתנים בצורה כה משמעותית והבוסים דורשים ממנו להעביר הילוך ולהיכנס עם הראש בקיר. אולי אולטימטום שכזה היה משכנע את דייויד פדרמן לרדת מהרעיון, אולי לא. אבל רגע אחרי שהוביל את מכבי לגמר היורוליג, ולפני שניווט את נבחרת רוסיה לעוד מדליה באליפות אירופה, בלאט היה מוצא עבודה אצל אחת מבכירות היבשת גם אם היה פיצוץ. מן הסתם, אפילו בשכר יותר גבוה מאשר בת"א.
  
לזכות ההנהלה ייאמר שפדרמן עומד בצד שלו בעיסקה. מבחינתו, ואין סיבה שלא לקבל את דבריו כמו שהם, אכן לא יקרה שום אסון אם הדרך תהיה יותר קשה. גם אם זה אומר להפסיד להפועל ירושלים, ולחלץ ניצחון באזר בראשל"צ. מהבחינה הזו, בלאט יקבל את כל הגב שיבקש.
  
מצד שני, מאמני כדורסל לא עובדים רק אצל בעל הבית. הם עובדים

במקביל אצל מאות אלפי אוהדים שיושבים ערבים ארוכים בהיכל ו/או מול הטלוויזיה, רואים את הקבוצה שלהם מקרטעת ולא באמת עושים את ההפרדה.

תיאורטית, כולם יודעים שהעונה ארוכה והתנאים קשים. הם יודעים שהפער הממוצע למשחק ליגה הצמוד לאדריאטית עומד על פלוס נקודה בלבד, לעומת פלוס 32 בממוצע בשני המשחקים אליהם הגיעה מכבי מסופ"ש חופשי. אבל הם גם יודעים שהם לא נהנים העונה, ובשורה התחתונה, אלה הרגשות שמלווים אותם אל מגרש החניה ומעצבים את סדר היום הציבורי.
  
לראיה, מכבי מובילה את ליגת העל ואת הליגה האדריאטית. היא מגיעה הערב (חמישי) למשחק ביתי נגד אפס אנאדולו (21:45)  שיכול להבטיח מקום שני סביר לחלוטין בדרך לטופ-16 מבית לא פשוט. ועדיין, עם כל הכבוד לציטוטים של בלאט מתחילת השבוע על המצב הפנטסטי, התחושה הכללית היא שכל הספינות טבעו. 

ובחזרה לפפאלוקאס. אם לא יגיע ספין קיצוני בעלילה, בתקופה הקרובה מכבי תחתים זר חדש, ובהחלט ייתכן שבהמשך הדרך כוכב העל בדימוס ישוחרר למצוא קבוצה חלופית. על פניו, הסיפור הכי מוזר של תחילת העונה. בהתייחסויות המעטות של בלאט, הוא מבהיר שמדובר במניעים מקצועיים, ורומז בעדינות שהיכולות של היווני כבר לא מתאימות. פפאלוקאס שותק.
  
בהתבטאות הפומבית היחידה שלו, הגארד טען שאלה החיים בקבוצה גדולה. הסביר שיש בסגל הרבה שחקנים, שהוא מבין את המצב ושאין לו בעיה לחכות בסבלנות לתורו. דברים דומים אמר גם סוכנו לתקשורת היוונית. שלא לציטוט, הגארד נשמע הרבה פחות מרוצה.

החברים בקבוצה מעידים שהוא בעיקר לא מבין מה רוצים ממנו, ולמה הוא כמעט ולא משחק. אומר שאם לא מעוניינים בהמשך שירותיו, זה לגיטימי, ואפשר להודיע לו ולהיפרד. אבל כל עוד אין החלטה כזו, הוא מבחינתו מוכן להמשיך להילחם, ומשוכנע שהוא מסוגל לתרום אם רק היה מקבל את ההזדמנות.

דווקא כאן, בלאט מנהל בקטן את המלחמה העקרונית בה ויתר בקיץ. דווקא כאן הוא הולך עם התזה שלו בעקשנות עד הסוף. הרי תיאורטית, בוודאי לקראת הפרידה מג'ורדן פרמאר והידיעה שהוא נשאר עם בור בעמדת הרכז, בלאט יכול היה לפרגן לפפאלוקאס 28 דקות בכל ערב. לפחות לשיטתו, לסתום לכל המבקרים את הפה, ולתת לכולנו לראות למה הגארד לא משחק.
  
הגיונית, הצעד אפילו התבקש. במקרה הטוב, פפאלוקאס היה אוסף ביטחון, מתחיל להתחבר, וגם אם כדי להילחם על שמו, ולא להתבזות בשידורים ישירים מול יבשת שלמה, מתייצב רעב ומנסה ככל יכולתו.

במקרה הרע, זה לא היה מצליח, ובלאט היה נשאר במקום בו הוא נמצא עכשיו. בלי פפאלוקאס, בלי טענות על כך שאינו נותן לו לשחק, אבל אולי גם בלי הניצחון שקית' לנגפורד סידר לו על הפועל חולון.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...