מכבי חיפה, מחזור חיים: הפעם למטה
איכשהו, מאז שהירוקים זכו לראשונה באליפות, הם חיים במחזורים של שלוש שנים מוצלחת ואז נפילה. וחוזר חלילה. כדאי לאותם אוהדים חסרי סבלנות מקרית אליעזר לזכור זאת
כך נכתב בעיתונים, בסיום עוד משחק מאכזב של מכבי חיפה, סגנית האלופה. אך ההבדל, הו ההבדל הגדול, בא לידי ביטוי ב-24 השנים שחלפו מאז ה-22 בפברואר 1987 ועד היום. גם אז חיפה החלה את העונה כקבוצה עם המון יומרות, וקרטעה, וקרטעה, וקרטעה. גם השבת ראינו דפוס דומה, כשהירוקים הושפלו בדרבי העירוני 3:1 מול הפועל של טל בנין. הפעם זה בא לידי ביטוי בברזלים שעפים אל עבר אלישע לוי. אז, מדובר היה בשקט גמור.
חיפה מייצרת מזה כמה שנים דפוס התנהגות חוזר: שלוש עונות של כדורגל שוטף, יכולת נפלאה ותארים ללא הפסקה, ואז מגיעות שנות השבתון. יכולת חלשה, כדורגל עצוב ואוהדים מתוסכלים, מכל המינים והצבעים.
לצעירים שבינינו, כדאי להיזכר באותו דפוס החוזר כמעט תמיד במחזור החיים של הירוקים. כאמור, ל-1986/87 הם עלו עם סגל נוצץ במיוחד, אשר זכה בשתי אליפויות רצופות ועוד אחת שנשדדה על ידי גילי לנדאו וחבריו האדומים מתל אביב, ממש במחזור הסיום. למעט רוני רוזנטל, שעזב לברוז' הבלגית, את סגל הקבוצה עיטרו אותם שמות שכולנו מכירים (אבי רן ז"ל, רפי אוסמו, משה סלקטר, ברוך ממן, ציון מרילי, איתן אהרוני וזאהי ארמלי), עם המאמן המבטיח והמקיים שלמה שרף.
אותה קבוצה, שכולם ניבאו כי תתמודד שוב על האליפות, סיימה את העונה במקום התשיעי, לאחר מאבק ממושך על ההישארות
לאחר שנתיים רעות במיוחד, חזרה האליפות ב-88/89 הביתה, אל הכרמל למרות יכולת לא מזהירה במיוחד. עונה לאחר מכן נאבקו שוב חניכיו של אמציה לבקוביץ' על התואר, אך הפסידו אותה במחזורי הסיום לבני יהודה של גיורא שפיגל, רוני לוי ומשה סיני.
עונה לאחר מכן חזר שרף לחיפה והוביל אותה לדאבל היסטורי, שלא שוחזר עד היום. לאחר שלוש שנים בצמרת, מוספי פתיחת עונת 91/92 נצבעו ירוק תחת הכותרת: "עוד פעם"! לכולם היה ברור כי הקבוצה שבנה שרף, בה כיכבו ראובן עטר, טל בנין ואייל ברקוביץ', תיקח שוב את האליפות בהליכה. היא אמנם סיימה במקום השלישי, אך הרחק מאוד מהאלופה מכבי ת"א ובני יהודה. חיפה לא היוותה יריב. את העונה שלאחר מכן סיימה במקום החמישי, כשבאליפות זכתה בית"ר ירושלים.
את 93/94 אף אוהד ירוק לא ישכח, גם אם עוד לא נולד אז. על הקווים עמד המנג'ר גיורא שפיגל, שהביא לקרית אליעזר את הכדורגל היפה ביותר שנראה בארץ, עם אליפות שנכתבה באותיות של זהב בספרי הכדורגל הישראלי.
עונה לאחר מכן עזבו עטר ואלון מזרחי והצטרף חיים רביבו. הקבוצה העשירה והשחצנית של שפיגל, שהציגה כדורגל מרהיב, הפסידה את האליפות במחזור האחרון למכבי ת"א, לאחר איבוד נקודות רב מדי לקבוצות תחתית. עונה לאחר מכן שוב נאבקו הירוקים על האליפות, אך שוב נכנעו לצהובים של קשטן. לאחר שלוש השנים הטובות הללו, באה שוב נפילה, אך הפעם ארוכה מאלו שהיו עד אז ורק ארבע שנים לאחר מכן שבה הקבוצה למאבקי הצמרת.
בין 1999/2000 ועד 05/06 התמודדה חיפה באופן קבוע על האליפות. היא זכתה בה חמש פעמים וסיימה שנייה פעמיים. ב-03/04 מונה רוני לוי למאמן, לאחר שקודמו בתפקיד, יצחק שום, איבד את התואר למכבי ת"א בצורה שלומיאלית ואכזרית במחזור הנעילה. לוי זכה עם חיפה בשלוש אליפויות רצופות. מה קרה לאחר מכן? נכון, שוב באה נפילה גדולה ובמשך שנתיים סיימה הקבוצה במקום החמישי.
אז הגיע לחיפה אלישע לוי. המאמן שעד אז אימן קבוצות קטנות, הביא לחיפה אליפות בעונתו הראשונה עם התקציב השלישי בגודלו בליגה. עונה לאחר מכן הפסיד את האליפות במחזור האחרון, בעיקר בגלל שיטת הקיזוז המטומטמת, אך דאג להחזיר אותה לחיפה ובגדול בעונה שעברה, כשהפעם הקיזוז לא עזר לאדומים של אלי גוטמן.
נראה כי לאחר השבוע האחרון, ההיסטוריה שוב חוזרת והעונה הזאת יהיו הירוקים רחוקים מזרקורי המאבק על השארת התואר בכרמל. יחד עם זאת, אולי כדאי שאותם אוהדים - רובם בשנות העשרה לחייהם - אשר השליכו מכל הבא ליד לעבר שחקניהם ומאמנם לאחר ההפסד בדרבי, יבינו כי עונות מסוג זה הן כנראה חלק ממחזור חייה של קבוצתם האהודה וכי תמיד לאחר עונות נפל, מגיעים שוב ימים יפים. תשאלו את אוהדי מכבי ת"א אם היו מוכנים להתחלף איתם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם