אין גדולה: משחק העונה הוליד עכבר
בשביל מה פמפמנו, ניפחנו, עשינו פן והוצאנו את החליפה מהארון? למה לא סיפרו לנו שעתיים קודם, כשהיינו בדרך, שהשתיים הולכות לשחק זהיר. כל-כך זהיר שהפאולים במשחק היו בגלל רוח גבית. רצו לסגור על תיקו? אפשר היה על קפה ועוגה במדרחוב
השאלה היא "למה?". בשביל מה פמפמנו, ניפחנו, עשינו פן והוצאנו את החליפה מהארון? למה לא סיפרו לנו שעתיים קודם, כשהיינו בדרך, שהשתיים הולכות לשחק זהיר. כל-כך זהיר שהפאולים במשחק היו בגלל רוח גבית. רצו לסגור על תיקו? אפשר היה על קפה ועוגה במדרחוב.
ואני טמבל, עוד החניתי רחוק, שני קילומטר מהאיצטדיון. אמרתי משחק עונה, בסוף כשאני ארצה לברוח מהפקקים ומהשוטרים, זה רק ישחק לטובתי. רק שכחתי שאלה אשדוד וקרית-שמונה. במשחק האחרון ביניהן החניתי ברחבת החמש ובעטתי את בעיטת הפתיחה.
"מה אתה דואג?" שאל אותי יפתח דהרי, שקנה כרטיס ב-40 שקל ואחד ב-20 לבנו עידן, כשהשעון סיפר על שעה וחצי לקיק-אוף. "חכה, יתמלא. האשדודים גאים בקבוצה שלהם". בסוף הציץ בגשם שהתחזק ואמר: "בעצם יכול להיות שיהיה חצי מלא".
מההתחלה לא היה ריח של משחק עונה, אפילו לא תגלית עונה. קופות ריקות, כרטיסים בשפע, כולל חייל ואזרח ותיק. נדדתי לצד השני, לאורחים מקרית-שמונה, שם בכלל הקופאי שיחק שש-בש עם עצמו והפסיד. רק בתום שלב הגישושים באו שניים והתעניינו. שאלתי אם הם הדרימו מקרית-שמונה, ענו מהכפר דבוריה, אבל גרים באשדוד ויש להם משאיות בנמל.
"אני בכלל אוהד סכנין", סיפר ארשיד עודה. "אבל אם היא היתה משחקת נגד קרית-שמונה, הייתי מת שייתנו את המשחק. מגיע לצפון לשמוח עם אליפות". יוסף אשרף, שבא איתו, נחר בבוז "שמתי 10,000 שקל בווינר שאשדוד מנצחת היום, רק שלא יהרסו לי".
חיפשתי איזה אוהד אותנטי. רציתי לספר לאירופאים שגם אצלנו יש סיפור מרתק, ובינתיים אני מייצר כוסות מפלסטיק. ואז רעש של תופים עלה מהחניה הצפונית. האוטובוס הבודד של האולטראס, שיצא בשעה ארבע מצומת גומא, סוף-סוף הגיע.
כמו בתרגולת, עשרות אנשים
אשדוד כן מילאו. הם שלפו את מנויי הזהב, הפלטינה והיהלום מהבוידעם. ג'קי בן-זקן, שחזר מחופשה בלונדון, תפס את המקום הקבוע מאחורי הגדר, על קו האמצע. יוסי מזרחי, בסוודר גולף שחור, ביקש מההתחלה מהמאסטרו רביבו שיניע. אז ביקש. בתולדות המשחק האירוע שהתפתח על הדשא ייחשב לאחד המפוזרים.
במחצית הראשונה ניסינו לרשום אירועים מיוחדים ליד השער ונתקענו עם ספק הרחקה. במחצית השנייה הבחנו בהתעוררות מסוימת בשורות המארחים, במיוחד מצד האדון הנכבד עידן שריקי. ההיה או חלמנו חלום? חלמנו.
רן בן-שמעון שילב לקראת הסיום את כל בוגרי מחלקת הנוער, עקב סגל דליל. ואני שאלתי עם מי לעזאזל אלה הולכים לזכות באליפות? חצי הרכב יעבור לידי בכיכר המדינה ואני לא אזהה, ככה זה כשעדי אלישע הוא הכוכב שם.
לא היה טעם למשוך את המשחק הזה. גם אם הייתם נוסעים לחופשה בפריז וקופצים בדרך לשופינג במילאנו, לא הייתם מפסידים גול. איתן תבריזי הבין את המסר וגאל את הערב מייסוריו בשלוש שריקות חדות. אז להבא, כשהשתיים האלה מדברות על משחק עונה, שלא יחזירו אותנו בדמעות לזרועות הקבוצות הגדולות. אני בדרך למכונית כבר שאלתי "מה שלום בית"ר?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם