בריהון וובה: "עכשיו אני מוכן"
ברוטרדם היו חסרות לו 17 שניות. בברלין הלילה הרס לו את היום. הרץ הישראלי מסתער מחר על מרתון טבריה, כשהקריטריון ללונדון חזק מול העיניים. ותודה לשיחת המוטיבציה מגברסלאסי

וובה לא שוכח כל כך מהר את התסכול בהתמודדות מול השעון ברוטרדם: "אני מנסה, מנסה, מנסה ומנסה, עד שהבנתי ב-100 המטרים האחרונים שלא אוכל לעשות את זה. אבל לא ויתרתי והמשכתי עד הסוף."
אז לדייגו שבדרום קוריאה הוא לא הגיע, אבל יש אולימפיאדה, ובספטמבר הוא הגיע למרתון ברלין כדי לתפוס כרטיס. ומה קורה שם? "בברלין לא ישנתי טוב בלילה שלפני התחרות," מספר וובה. "הייתי בלחץ. הייתי הישראלי היחיד שם, לבד, ואני מתלבט אם לפתוח חזק או לפתוח לאט. ככה כל הלילה. בבוקר הגעתי מת לתחרות".
בריהון סיים אחרי 2.22 שעות, וכיליד אתיופיה היה שותף לדיכאון של חבריו לאימונים, בני מולדתו, כששיאן העולם האגדי היילה גברסלאסי פרש במהלך הריצה וגילה כי השיא הלך אל השכנה-יריבה הגדולה, קניה (פטריק מקאו, 2.03.38). וזה עוד אחרי שבדייגו הקנייתים עשו בית ספר לאתיופים במרתון ובמרחקים הבינוניים.
וובה, שחזר לאחרונה מעוד מחנה אימון באתיופיה: "הם התבאסו אבל הם עובדים קשה. היו גם כאלה
וובה לא מתעסק בביקורת על ה"קיסר," אלא מוקסם מכך שהוא קיבל ממנו עצות באופן אישי בברלין, לאחר ששניהם כשלו: "הוא אמר לי: 'למה אתה בלחץ? זה לא טוב. תהיה רגוע, אתה צעיר, אתה יכול להגיע רחוק. תנוח אחרי האימונים, אל תשתולל, תשמור על ראש שקט. תתכנן את התחרות בזמן האימונים.' למדתי ממנו להיות חזק יותר בראש."

לבריהון יש עוד פיגורה ללמוד ממנה, היילה סטאין, אגדה ישראלית ומאמנו האישי, שירוץ בעצמו היום כדי להגיע לאולימפיאדה שלישית בגיל .57 לצדם ירוץ ותיק נוסף, זבדה וודג' שינסה להעפיל לאולימפיאדה לראשונה, וכן 26 רצים ורצות איכותיים מקניה ואתיופיה.
בריהון, רווק בן 30, תושב נתניה, עזב את עבודתו כמדריך ריצה למבוגרים ולילדים כדי להתרכז במשימה האולימפית. מכיוון שעבר את מינימום ב-2.18 שעות, הוא מקבל תמיכה מהיחידה לספורט הישגי, לצד תמיכת התאחדות האתלטיקה ואגודתו, מכבי ת"א.
רק ב-2010 הוא רץ את המרתון הראשון שלו. לפני שלוש שנים זכה באליפות ישראל לחצי מרתון, היה פעמיים אלוף לאומי ל5,000- מטר, מרחק בו סיים שני גם באליפות האחרונה. אם לא יצליח בטבריה, ינסה שוב ברוטרדם, באפריל, ואם גם שם ייוותר ללא כרטיס אולימפי, ינסה כוחו שוב במרחקים הקצרים יותר.
"אני לא מחכה לרוטרדם," הוא מסכם. "אני רוצה לזכות בפעם הראשונה באליפות ישראל למרתון ולזכות בהכרה. לפי האימונים אני מרגיש שלא תהיה לי בעיה לעשות את המינימום ללונדון. למדתי מהטעויות שלי. עכשיו אני מוכן."