ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל עולמי

טופ-10: מקובי עד הפיסטונס

מדור ה-NBA השבועי של nrg מעריב חוזר, והפעם מעניק ציונים לעשרה שחקנים, קבוצות ותופעות מרחבי הליגה. ספוילר: המלים "שעון ה-24" יופיעו לא מעט

10
וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ. לא רצו לתת לו את כריס פול, לקחו לו את למאר אודום, אמרו שהוא זקן, הוא פצוע ביד הקולעת, והלייקרס הם לא מה שהיה פעם. הכי גרוע היה כש-ESPN דירגו אותו רק במקום השביעי בדירוג השחקנים שלהם. אז אפשר להוציא את הכדור מקובי (3.8 איבודים), אבל אי אפשר להוציא ממנו את הניצחון.

שבוע מושלם היה לו, 39 נקודות מול הווריורס, 26 מול ממפיס, 48 מול פניקס, ו-40 מול יוטה. 30.3 למשחק ב-12 הראשונים, פתיחת עונה שנייה רק ל-34.2 שהיו לו ב-20005/06. אחרי שכבר עבר את רף 28 אלף הנק', הוא מתקרב בצעדי ענק לשאקיל במקום החמישי בכל הזמנים, ובקצב הקליעה הנוכחי יעבור אותו בעוד 12 משחקים. במילותיו של קובי עצמו: "לא רע לשחקן השביעי הכי טוב בליגה".

9
קארים, האקים, האדמירל, וג'וש סמית'. בק-טו-בק-טו-בק אינו דבר כל כך מפחיד, כמו שהראו אוקלהומה סיטי ושיקאגו שהיו הראשונות לנצח שלושה משחקים בשלושה לילות. הסיפור היותר מעניין שייך לאטלנטה ולג'וש סמית': שלושה משחקים, ארבע הארכות ושני נצחונות. ועדיין, הדגש הוא על מה עשה סמית' במשחק השלישי, אחרי 116 דקות של כדורסל.

25 נק', 5 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 4 חטיפות ו-6 חסימות. רק חטיפה אחת ממשחק של 5X5. זה מספיק לו כדי להיכנס לחברה הטובה של קארים, האקים והאדמירל, השחקנים היחידים שהצליחו לקלוע מעל 24 נק' ולרשום שורות דומות או טובות מאלו. האקים היה האחרון לעשות זאת בדצמבר 1993. נקווה שלא נצטרך לחכות עוד 18 שנה ושתי השבתות כדי לראות משחקים כאלה.

8
ריקי השנה. אנשי כדורסל רבים תוהים בימים אלו מה הקשר בין הילד הספרדי המוכשר שמככב בערבות מינסוטה בימים אלה, לבין הילד הספרדי האנמי, בעל השם הזהה, ששיחק בברצלונה בשתי העונות האחרונות. רוקי ריקי רוביו, כמו שהשדרנים האמריקאים אוהבים לקרוא לו, עולה אמנם מהספסל, אבל מרגע שהוא על הפרקט זו מינסוטה אחרת לגמרי. רצה, מלהיבה, כדורסל שמח.

כמו ברנדון

ג'נינגס לפניו, רוביו מצליח הרבה יותר ב-NBA ממה שהצליח באירופה. וזה לא רק האסיסטים וההגנה, דברים שידענו שיש לו. הוא מנהיג, הוא לוקח אחריות, והוא קולע. 47 אחוז לשלוש ו-46 מהשדה. הילד כל כך טוב שהוא כבר הושווה, על ידי ווייד למשל, לסטיב נאש. לקח לו רק שמונה משחקים להגיע ל-14 אס' בערב אחד. למג'יק ולסטוקטון למשל זה לקח עונה וקצת.

7
אני רק ממלא מקום. אף אחד לא רצה את נייט רובינסון מאז פתיחת העונה. אף אחד לא יודע מי זה ג'ון לוקאס השלישי. זה לא הפריע לשניים להיכנס לנעליים הגדולות של דריק רוז וסטפן קרי, ולהוביל את הקבוצות שלהם לניצחונות.

לוקאס קלע 25 נק' מול הוויזארדס, קטף 8 ריב' ומסר 8 אס', ואני מניח שרוב האוהדים שראו את הבוקס סקור בכלל לא שמו לב שרוז לא שיחק. קריפוטנייט קלע 24 נק' מול מיאמי, והוא זה שהחזיר את הווריורס למשחק. אז 7 מוקדש לשחקנים הקטנים (במקרה של רובינסון, קטנטנים) שמזכירים לנו, שבכדורסל אין תפקידים קטנים, יש שחקנים קטנים-גדולים.

6
עונשין זה עונש בשבילו. גולדן סטייט ווריירס מאוד רוצים את דוויט הווארד (לפי השמועות), וכנראה שהם יודעים למה. בביקור היחידי שלו העונה באוראקל ארינה, הסנטר הטוב בליגה מסיים עם שורה סטטיסטית של 45 נק', 23 ריב', 4 חט' ו-2 חס'.

בדרך הוא שובר שני שיאים של ווילט צ'יימברליין, שנקבעו במדי הווריורס בגלגולם הקודם בפילדלפיה. 39 זריקות מהעונשין, ו-18 החטאות מאותו מקום. אחד חיובי, ואחד שלילי. הווריורס נטולי קוואמי בראון עושים עבירות על הווארד כל פעם שהוא מתחת לסל, ולא מתביישים להשתמש גם בהאק-א-דווייט, אבל האיש הגדול לא עוצר, וגם ניצח.

5
הכניס קצת שכל. קית' סמארט מסיים שבוע ראשון כמאמן סקרמנטו עם שני ניצחונות מול שני הפסדים. זה לא העיקר: על הפרקט רואים סקרמנטו אחרת, ובעיקר טייריק אבאנס ודמרקוס קאזנס חדשים, אלו שהקינגס חלמו לראות כשבחרו אותם בדראפט.

בארבעה משחקים תחת סמארט, טייריק הוסיף 11 נק' לממוצע שלו, קאזנס הוסיף 5, מוריד 4 ריב' יותר למשחק, וקולע ב-52 אחוז מהשדה לעומת 38 בלבד קודם. שניהם הולכים לקו הרבה יותר. אני בספק אם סמארט לימד אותם לשחק כדורסל, אבל הוא יצר שינוי מספיק גדול כדי שהשניים יתחילו לבטא את הכישרון שלהם בצורה טובה יותר. אז למה רק 5? למקרה שמה שהיה קודם היה, באיזושהי צורה, מכוון. חבל שעמרי כספי לא נהנה מהשינוי.

4
"אין לי רבע רביעי". זו התשובה שנתן לברון ג'יימס כשהחזיר רק 75 סנט על דולר שהתבקש לפרוט. זו היתה הבדיחה הכי נפוצה בקיץ על חשבון המלך והקבוצה שהפסידה בגמר. לברון עבד קשה בקיץ, וכבר רואים שיפורים במשחק שלו, כנ"ל ווייד ובוש, אבל מיאמי של הרבע הרביעי היא לא מיאמי של שלושת הרבעים הראשונים. עדיין.

בהמון משחקים, כמו זה שפתח את העונה מול דאלאס, זה לא ישנה, כי ההיט כבר יהיו בהפרש כל כך גדול שאין סיכוי לחזרה. מול גולדן סטייט השבוע 17 נק' יתרון לא הספיקו. מול הקליפרס היתה ללברון יותר מהזדמנות אחת לסגור את המשחק והוא נכשל. משהו באנרגיה, בשטף המשחק, בהגנה, נעצר. בעונה הרגילה זה לא ישנה הרבה, אבל אם ספולסטרה לא ימצא פתרונות, ארוסתו הטריה של לברון תהיה היחידה שתקבל טבעת השנה.

3
לא בכושר. אחרי שלושה שבועות אפשר להתחיל להסתכל על המספרים ולהתחלחל: 94.5 נק' בממוצע לקבוצה, העונה הרביעית הגרועה מאז הכנסת שעון ה-24,  כ-44 אחוז מהשדה - מהנתונים הגרועים מאז האיחוד עם ה-ABA, וכ-33 אחוז מהשלוש - האחוז הכי נמוך מאז 1994/95, וכמובן מספר הפציעות הגדול, כולל אלה של הורפורד וקוואמי אתמול. התקווה היא ששחקנים ייכנסו לכושר טוב יותר ככל שהעונה תתקדם. מצד שני, מספר הפציעות יעלה כשהעומס יגדל, אז אין שום נחמה.

2
זקנים מדי בשביל המשחק הזה. בוסטון סלטיקס היא אחת הקבוצות שאמורות להיפגע קשה מהעומס. פתיחת העונה היתה בינונית, אבל אחרי הניצחון על ניו ג'רזי בשבוע שעבר, היא הצליחה לעלות למאזן חיובי. השבוע היה אמור להיות מושלם מבחינתה: בזמן שהלייקרס לא יורדים מהפרקט, הסלטיקס ערכו שני משחקי בית בלבד. אבל...

בראשון הם פגשו את אינדיאנה וקלעו 74 נק' בלבד, כאשר 25 הנק' שקלעו במחצית הראשונה השוו את השיא השלילי של הסלטיקס מאז שהכניסו את שעון ה-24. רק בשביל לשים את הדברים בפרספקטיבה, פול פירס קלע 25 במחצית אחת 27 פעמים בקריירה.

הציפיה היתה שאחרי מנוחה של ארבעה ימים הם יהיו מסוגלים לנצח את דאלאס (אם כבר מדברים על זקנים), אבל הסלטיקס הפסידו שוב וחזרו למאזן שלילי. בעונה כזאת קבוצות רק רוצות להגיע לפלייאוף, ושם השמיים הם הגבול, אבל ביכולת הזאת, לא בטוח שהסלטיקס יעשו זאת.

1
הפיסטונס מקבלים את הציון הגרוע ביותר השבוע. 828 נק' הם קלעו בעשרת המשחקים הראשונים שלהם (לפני ה-93 האסטרונומי הלילה). זהו המספר הנמוך ביותר שהם קלעו בעשרת המשחקים הראשונים מאז הכנסתו של שעון ה-24, וצריך לזכור שהמורשת של הפיסטונס מעולם לא היתה התקפית. קבוצת ה-NBA האחרונה שקלעה 828 או פחות בעשרת משחקי הפתיחה שלה היתה ניו ג'רזי של 2004/05. יש לשתי אלה משהו משותף: לורנס פרנק.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...