על המזוודות: טביב בדרך החוצה
זה ייקח שבועות או חודשים, אך ימיו של אלי טביב בהפועל ת"א ספורים. הדאגה של הבעלים ממיאמי נתונה בעיקר לבת שלו ולא למועדון. אלי גוטמן חוזר לימים ההם. והמשימה החדשה: לחסל לבארסה את הצ'מפיונס
אלו הם ימיו, שבועותיו, או מקסימום, בהפרזה, חודשיו האחרונים של אלי טביב כבעלים של הפועל ת"א. עכשיו הכול שאלה של מחיר. וזו בעצם הבעיה העיקרית של טביב ואוהדי
יודעי דבר טוענים שבקופת הפועל ת"א יש בין 30 ל-40 מיליון שקל ממכירות שחקנים של השנים האחרונות ומתור הזהב של ליגת האלופות שהיום נראה כאילו היה לפני מאות בשנים.
לטביב מניות עיקריות במצבו האנוש. לא רק שהוא לא למד מטעויות עבר שכבר נמאס מלפרטן, אלא שהוא ממשיך לטמון את ראשו בחול כבת יענה. אולי הסערה תחלוף והוא, איכשהו, יהפוך לבעלים לגיטימיים של מועדון שרק לפני זמן קצר היה בשיא פריחתו והיום הוא בשיא השפל.
עם כל הכבוד לעסקיו הרבים בארה"ב, טביב היה חייב לעזוב הכל ולחזור לארץ. מה גם שהשבוע קרסה בתו ליהי מול כמה גורמים שדרשו את כספם והיא צרחה שהיא לא יכולה יותר, פרצה בבכי תמרורים וחייגה לאביה בפעם המי יודע כמה.
הבכי וההתמוטטות לא עזרו לליהי. אביה החליט שהוא נשאר, לפחות לפי שעה, במיאמי, אם כי אתמול (חמישי) אחר הצהריים השמיע טביב קול והחל לגלות סימנים של הבנה. פחות למצבה של הפועל ויותר, הרבה יותר, למצבה של ליהי.
אגב, כל מי שנפגש עם האחרונה מעיד על בחורה אינטליגנטית במיוחד, ולכן היא גם גילתה שהעסק לא בשבילה, וכי היא זקוקה לחיזוק מידי גורמים שיורידו מעליה את נטל חיי היום המתישים של המועדון.
כן, יכול להיות שכבר בשבוע הבא, הרבה לפני התכנון המקורי, טביב יחזור לארץ. בפירוש לא לתכנן את העתיד של הפועל, אלא קודם כדי להיות לצד ליהי. אחר-כך הוא ינסה לראות כיצד עוזבים את הפועל בצורה חלקה עד כמה שאפשר, ובעיקר איך ממקסמים את העזיבה מבחינה כספית.
02
זה הרי לא ייאמן. טביב יכול היה להיות נשיא הפועל ת"א להרבה שנים. אחרי שמוני הראל עזב, דמיינתי - אם כי בעיקר חייכתי - אותו עולה לתא הכבוד בשער 1 בבלומפילד, כשאלפים מריעים לו ומנויי הכבוד עושים הכל כדי להסתופף במחיצתו. תנאי הפתיחה שלו היו כמעט מושלמים.
היום טביב מוקצה מחמת מיאוס. אם הוא לא יעזוב המציאות תעזיב אותו. ואין מה להשוות בינו לבין מיטש גולדהאר. הקנדי עושה שטויות, אבל כולו תמימות. טביב לא הצליח לשדר אמינות.
קחו את סיפור טל בן חיים.
הבהרה: אם בן חיים שווה 3.5 מיליון יורו בתוככי מדינת הכדורגל האזוטרית של ישראל, הרי שכדי להפיק ממנו רווחים עתידיים באירופה יצטרכו למכרו בסכום כפול, אולי קצת פחות. אלו הם כבר מספרים מהליגות הבכירות באירופה. מדובר בסכום שניתן יהיה לקבל על בן חיים רק אחרי שישחק באירופה ויצליח בה כפי שהצליח, למשל, בניון.
03
לפני כמה ימים עשה רושם שטביב מתחיל להבין שהוא לא יכול להשאיר את ליהי לבדה מול עולם אכזר ושוביניסטי. נאור גלילי עלה כמועמד לתפקיד בכיר בהפועל. זו היתה הפתעה לטובה. בכל זאת, גלילי אינו רק שחקן עבר מפואר, אלא בעל שני תארים אוניברסיטאיים ויש לו מה להציע גם בגלל אישיותו המרשימה. גלילי התייעץ עם מי שהתייעץ, קיבל את ברכת הדרך, חזר אל טביב ואמר לו שיש על מה לדבר.
תגובת טביב: מצוין, אחזור אליך.
אתם חזרתם? ככה טביב חזר.
04
טביב לא אדם שלילי. חובה להבין. הוא סלף מייד מן שראוי לחיקוי. איפה הוא התחיל והיכן הוא היום. גאווה? אלא שבתחום הכדורגל ותרבות הספורט הוא מכולתניק. סוג של חנווני. גבי קצרה הוא המודל לחיקוי והערצה שלו. זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב כל-כך.
את מה שבן ציון יהודאי, הגזבר המיתולוגי של שמשון, וגד סולמי, המנהל האגדי של בני יהודה, שכחו, טביב וקצרה, יחדיו, לא ילמדו לעולם. יכול להיות שאם טביב היה פונה לשניים לקבל כמה עצות טובות, הוא לא היה מגיע למצב בו הוא עלול להיות הבעלים הראשון של קבוצת כדורגל חשובה בישראל שיסולק ממנה בניגוד לרצונו.
05
בניגוד למה שחושבים, הבעיה של טביב היא לא עם קומץ האולטראס הפרימיטיבי. אלה אוהדים בעיקר את עצמם וניתן להתגבר עליהם. הבעיה של טביב היא שהוא איבד את המיינסטרים. אלה שיושבים בשערים 1 ,2 ,7 ו-8. אלה, שבעבר היסו את האוהדים הקולניים והאלימים משערים 5 ו-4 כבר מאסו בו. והם דווקא נתנו לו צ'אנס, למרות שנקודות הפתיחה שלו היו בעייתיות כי הוא לא המילייה שלהם. לא הפוליטי ולא החברתי.
06
לטביב אין דרך חזרה להפועל. כמעט כל האופציות סגורות לפניו. הוא איבד את כל ההזדמנויות שניתנו לו. עדיף שיעזוב מרצונו, שיציע את הקבוצה למכירה. הוא חייב לעשות זאת. גם אם הוא היה חוזר הבוקר לארץ, עדיף היה שיתעסק בנושאים מנהלתיים ולא יגיע מחר לבלומפילד. הקבוצה היא שלו רק על הנייר.
קבלת הפנים עלולה להיות מבישה מבחינתו. הבושה תשודר גם מעבר לים, וביוטיוב תהפוך ללהיט היסטרי. משהו שיתחרה באורחותיהם של אנסטיה מיכאלי, אחמד טיבי ושאול מופז.
מצד שני, גם לאוהדי הפועל אסור להגזים ולהיסחף במחאה אם הם רוצים להגיע לתוצאות. כרזות וקריאות אלימות או פוגעניות יחטיאו את המטרה. הרוב הגדול של הקהל לא יקבל התנהגות קיצונית. לעומת זאת, כרזה שבה ייכתב למשל: "טביב אתה לא אחד משלנו" או "טביב אתה לא אחד מאיתנו" לגיטימית ותעשה את שלה. בעיקר כי טביב הוא לא באמת אחד משלהם ולא אחד מהם.
למרות שפע הזמן וההזדמנויות שהיו לו להפוך את הפועל למעצמת כדורגל מקומית, ואף לנהל רומן קבוע ומתמשך עם המסגרות האירופיות היוקרתיות, זה לא הצליח לו. והדברים אינם קשורים כלל וכלל למוצאו ולעדתו. עדיף לו לטביב שלא ייתפס לאמירות מהסוג הזה. הן לא תופסות. הדברים קשורים אך ורק להתנהלותו.
07
אלי גוטמן חוזר. החשש שהוא חוזר לימים ההם. ג'ובאני רוסו מועמד להיות איש הריגול הנגדי שלו. לא האמנתי לבן שיחי. מה פתאום רוסו, שאלתי? תשאל את גוטמן, אתה עשית אותו לשילוב של קאפלו, גווארדיולה ופרגוסון.
לפני כמה שבועות כתבתי כאן שהמועמד האולטימטיבי לתפקיד הרגיש הזה חייב להיות אישיות שקולה ואיש מקצוע רציני. הצעתי את זאביק זלצר. החבר היה זה שהתקשר אז לברך אותי על הרעיון, אבל באותה נשימה הזכיר לי מיהו יו"ר ההתאחדות וממתי מי שמתאים הוא מי שיתמנה.
בכל זאת ניסיתי לחשוב מה פתאום רוסו. ואז החלו לצוץ דוגמאות ממערכת היחסים הארוכה בין רוסו לגוטמן, וגם אם לא ירד לי סופית האסימון הפסקתי לחשוב. שיהיה בריא גוטמן. עכשיו הוא נוסע לשוחח עם שחקנים ברחבי היבשת לקראת המשחקים הרשמיים במוקדמות המונדיאל, כשהראשון בהם יתקיים רק בעוד תשעה חודשים. מה שרלוונטי היום יהיה מופרך כבר מחר.
מה שכן, זאת הזדמנות לגוטמן להיות במקביל לא רק למאמן לאומי, אלא גם לסוכן נסיעות לאומי.
08
זה היה שבוע קשה במיוחד. לא רק שמילאן הפסידה בדרבי לאינטר, עם זה עוד אפשר לחיות ובעיקר לסגור חשבונות בגומלין. ברצלונה היא שממררת את חיי הספורטיביים. לנצח שוב בברנבאו זה כבר יותר מדי עבורי. 28 מסרונים לועגים קיבלתי בחמישי סמוך לאחת בלילה.
גם מוריניו מתחיל להימאס עליי. מה, הכסיל הזה לא מבין ולא רואה את המרחקים בין שחקן לשחקן ושההגנה שלו יותר נמוכה ממסי? ושהרגליים והביצים של השחקנים שלו רועדות רק למראה פניהם של צ'אבי ואינייסטה?
האם לא הגיע הזמן שההכנות של ריאל לקראת בארסה יופקעו לטובת פסיכולוגים שיחזירו לשחקנים את הביטחון? הורג אותי שכל אבידל מוגבל הופך למסי כשהוא רואה לבן בעיניים. איפה חטאתי, עוויתי ופשעתי שאני צריך לסבול את התופעה ההרסנית הזו שנקראת ברצלונה.
אבל אני לא מרים ידיים. כי לא רק שצריך למגר את הקטאלונים הללו, זה אפשרי. אם זה לא יהיה מוריניו, זה יהיה אלגרי. ואם לא אלגרי, אז ראניירי. ואולי היצפלד. ומה רע בוונגר או וילאש בואש.
המטרה עכשיו היא ליגת האלופות. רק לא בארסה. היא גדולה, אבל לא כזו גדולה.
אקו"ם