חוקים משלהם: הספורט שגבר על הנאצים
המקצוען שהופיע עם הארלם גלובטרוטרס, האיש שהמציא את יריב האימון הרובוטי והאלוף ששב מארה"ב להילחם בנאצים. לרגל יום השואה הבינלאומי: שבע אגדות טניס שולחן שניצחו גם את חוקי הגזע
יהודי אירופה בשואה. ניצחון על חוקי הגזע צילום: ארכיון מעריב
עוד ב-1926, עם הקמת ההתאחדות הבינלאומית, נבחר היהודי האנגלי יבור מונטגו לנשיאה הראשון, ונותר בתפקיד 41 שנים. על שבעה כוכבים יהודים יסופר כאן, שכולם סבלו ישירות מחוקי הגזע, וגם על הולנדי אחד, שלא יכול היה להישאר אדיש.
קור דה ביי הלך לעולמו בנובמבר האחרון, בגיל 91. לחובבי הענף השם מוכר בעיקר בזכות שולחנות המשחק הנושאים את שמו. דה ביי, תשע פעמים אלוף הולנד ליחידים ועוד 13 פעמים בזוגות, לא היה יהודי - אבל כאשר גרמניה הנאצית השתלטה על הולנד והטילה איסורים על היהודים, הוא החליט לסרב להשתתף בתחרויות בהן יהודים לא הורשו ליטול חלק.
מיקלוש סבאדוז (1962-1912), יליד בודפשט, היה שחקן ענק בשנות ה-30 עם 15 מדליות זהב באליפויות העולם. כאשר הוכנס ב-1987 להיכל התהילה של הספורטאים היהודיים, טענו רבים כי סבאדוז מעולם לא היה יהודי, ואכן, אמו המירה את דתה לקתולית עם נישואיה וכך חינכה אותו.
אבל כאשר התחיל ללמוד הנדסה באוניברסיטת ברלין, הוא סולק עקב היותו צאצא של יהודיה, ונאלץ לברוח ב-1933 לפריז ובהמשך לאנגליה ולסידני. את הונגריה הוא ייצג עד 1937, אבל על גורל אמו, שנשארה במולדתו, לא ידע עד 1948. אז, כאשר קיבל מהצלב האדום בז'נבה מכתב שתפרה אמו בבטנת מעיל החורף שלבשה בהיותה באושוויץ, הוא הבין.
לאסלו בלאק (2006-1911), גם הוא יליד בודפשט, נמנה עם ענקי הענף כאשר לקח 7 מדליות זהב ו-22 בסה"כ באליפויות עולם. בין 1928 ל-1938 הוא התחרה במדי הונגריה, אבל כאשר מצב היהודים במדינה הורע, הוא הספיק לברוח לארה"ב, להציל את חייו ולהמשיך לנצח. גם הוא בהיכל התהילה היהודי.
אלויזי ארליך (1992-1914) נולד, גדל והתחרה בשיאו עבור פולין לפני מלחה"ע השנייה, וזכה במדליית כסף ביחידים בשלוש אליפויות עולם בין 1936 ל-1939. הוא התחיל לשחק במועדון היהודי חשמונאי לבוב, ודיבר שמונה שפות. ארליך רשום עד היום בספר השיאים של גינס לאחר שבאליפות העולם בפראג, במשחק נגד פנט הרומני, התוצאה היתה עדיין 0:0 לאחר 70 דקות, ואחת הנקודות אף נמשכה שעתיים ו-12 דקות. המארגנים נאלצו להחליף את השופט עקב כאבים עזים בצוואר.
בזמן המלחמה, נתפס ארליך בבורבון שבצרפת, נשלח לארבע שנים באושוויץ ומשם לדכאו. כמו ברוב הספורטאים שנתפסו, הוא נוצל על-ידי הגרמנים לסילוק מוקשים ולעבודות פיזיות אחרות. הוא שרד את התופת, יצא מהמחנה כאשר 37 ק"ג בלבד ממלאים את 190 סנטימטריו, ועבר לפריז.
בגלל מגוריו במערב הכריזה עליו הממשלה הקומוניסטית בפולין כאישיות בלתי רצויה. בין 1952 ל-1963 הוא ייצג את צרפת, וב-1964 המציא את הרובוט המשמש כיריב אימון.
גרטרוד קליינובה (1975-1918) נולדה בברנו שבצ'כוסלובקיה, שיחקה במכבי ברנו ולקחה שלוש מדליות זהב בוומבלי 1935 ובפראג 1936. יחד עם בעלה יעקב שלינגר, נשיא ליגת הטניס שולחן בה השתתפה, ועם מאמנה אריק פוגל, היא נשלחה על-ידי הנאצים ב-1941 לטרזינשטט ומשם לאושוויץ. שם נרצח בעלה. היא ומאמנה שרדו, התחתנו ב-1946 והיגרו לארה"ב, והוכנסה להיכל התהילה היהודי.
ויקטור בארנה (1972-1911) נחשב לטניסאי השולחן הגדול אי פעם, עם 22 תארים באליפויות עולם כולל חמישה תארי יחידים, הרקורד שעוד היה הולך וגדל אלמלא ב-1935, חודשיים לאחר שזכה בכל ארבעת התארים האפשריים בוומבלי, הוא נפצע בתאונת דרכים בנאנט שבצרפת, ונדרש לסדרת ניתוחים מורכבים.
עוד לפני עליית הנאצים לשלטון, בחר בארנה, שנולד בשם גיוזו בראון, לשנות את שמו בגלל גל האנטישמיות בהונגריה. ברנה, שהיה גם כדורגלן מוכשר, שהה בארה"ב עם אשתו בעת פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא חזר לאירופה להילחם בנאצים, התגייס לצבא אנגליה ונלחם כצנחן ביוגוסלביה. בארנה חזר לאנגליה, אימן את נבחרתה וזכה עבורה במדליות באליפויות עולם. חבר היכל התהילה היהודי.
ריצ'רד ברגמן (1970-1919), יליד וינה, נחשב לשחקן ההגנה הגדול בכל הזמנים. זכה במדי אוסטריה בשש מדליות באליפויות עולם, מתוכן שתיים זהב. עם פלישת הגרמנים לאוסטריה, ברח ברגמן לאנגליה וזכה במדיה ב-16 מדליות באליפויות עולם, מתוכן 5 זהב. בשנות ה-50 הוא הפך למקצוען הראשון בתחום, והחל לתייר מסביב לעולם ולהופיע עם כדורסלני הארלם גלובטרוטרס.
בסוף שנות ה-50 צפיתי במשחק ראווה, כדורסל וטניס שולחן, שקיימו יחד, באיצטדיון פתוח בבוקרשט לעיני 40 אלף צופים שנדהמו מהלהטוטים בשני הענפים.
אנג'ליקה רוזיאנו (2006-1921) היא הגדולה מכולן, עם 28 מדליות באליפויות עולם,
אנג'ליקה רוזיאנו. הגדולה מכולם צילום: אוסף מיקי הרבסט
ביומנה תיעדה את השנים בהן השלטונות הרומנים היו בעלי הברית של הנאצים. "בשנים 1941-1940 חייתי במסתור, ושיניתי כל הזמן את מקום המגורים. אבי היה מוכר בבוקרשט, וכאשר חזרנו לשם בשלישית היה לנו ברור שלא נוכל להישאר ביחד, ובטח לא בביתנו. התפזרנו, אמא, אבא, אחי ואני, כל אחד למקום אחר".
בין 1939 ל-1945 נאסר על רוזיאנו אפילו להיכנס לאולמות ספורט. פעם סיפרה לי שאחד השחקנים הטובים באותה תקופה, יווני שפגשה במרכז בוקרשט, הזמין אותה לבוא להתאמן איתו באולם. "אתה יודע שלא יתנו לי להיכנס", השיבה אנג'ליקה. היווני הבטיח לסדר זאת, אבל חזר במהרה כשהבין שאין סיכוי שאלופת רומניה הצעירה תורשה להיכנס. הגבר נשאר עם הצעה חילופית. "אם לא נוכל לשחק", אמר לה, "אולי נלך יחד לקולנוע?".
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם