אין לכם גבול? על קצה היכולת האנושית
המותחן של דג'וקוביץ' ונאדאל העלה שוב לדיון את שאלת קצה היכולת הספורטיבית, שמעסיקה לא רק את הצופה בבית, אלא גם את המדע: מפרופ' פרנו שיודע כמה ירוצו מרתון ב-2040, עד יו סאנג צ'אנג שטוען שתוך עשור ייגמרו השיאים. האדם נגד התוכנה. מי ימצמץ אחרון
מגיש הטלוויזיה, פירס מורגן, אמר בסיום: "איך מישהו מסוגל לחבוט בכדור אחרי כל כך הרבה זמן? זה מגוחך. זה מעמיד בצד כל בקשה של כדורגלן למנוחה אחרי משחק של 90 דקות". דס קלי, פרשן ה"דיילי מייל", הוסיף: "ג'וקוביץ' הוא סופרמן. אני משער שהוא נעקץ על ידי עכביש רדיואקטיבי לפני מספר שנים".
האמת שהיום, בתחילת 2012, שום דבר כבר לא מפתיע אותנו. גבול יכולתו של האדם נמתח, נשבר ומתעדכן מדי שבוע. מדענים פיתחו תוכנות, רופאים מנסים נוסחות חדשות. אולי התחילו להאמין שהכל פתוח ואפשרי אי שם, ב-6 במאי 1954 במסלול המרוצים.
3,000 אנגלים פטריוטים באו אז לאיפלי רואד, שבאוקספורד, בכדי לראות את רוג'ר באניסטר עושה את הבלתי יאומן ויורד מארבע דקות בריצת המייל. בסיום, כשמשק כנפי ההיסטוריה נשמע במקום, משך הכרוז נוריס מקרווייטר את ההודעה על התוצאה בכדי להטריף את הקהל, שממילא היה משולהב.
"גבירותיי ורבותיי, הרי התוצאות לאירוע מספר 9, ריצת המייל. במקום הראשון מספר 4,1 רוג'ר באניסטר מהתאחדות החובבנית של אקסטר, בזמן שהוא שיא תחרות חדש וכשיאושר יהיה שיא אנגלי, בריטי, אירופי. שיאה של האימפריה הבריטית ושיא עולמי. הזמן הוא שלוש..." את הסיום, 3.59.4 דקות, אף אחד כבר לא שמע.
באניסטר, שזכה אז לתהילת עולם, אמר לאחר מכן: "רופאים ומדענים אמרו ששבירת מחסום ארבע הדקות בלתי אפשרית. הזהירו שמי שישבור ימות, אז כשקמתי, אחרי שהתמוטטתי בקו הסיום, חשבתי שאני מת".
היום
אז עכשיו קם לו באוניברסיטת בלומסברג בפנסילבניה פרופסור ראזה ניוברי, שמתמחה במתמטיקה, מדעי המחשב וסטטיסטיקה, והודיע שב-95 אחוז הוא משוכנע שהגבול בריצה הקצרה יעמוד בעתיד על 9.44 ש' וזהו. נגמר. אפילו בולט ירים ידיים. רק שלכו תדעו מה המחקר הזה שווה.
במקום אחר מצאו ובדקו מדענים שהמהירות של בולט רחוקה מלהיות מקסימלית; אצן מצטיין יכול להגיע עד 65 קמ"ש. מתברר שהמהירות באה מהעוצמה שהרגליים דוחפות את הקרקע ובולט מפעיל בכל צעד כוח של 450 ק"ג, ועם הגובה שלו והצעדים הארוכים, זו התוצאה.
פטר וויינד, מדען אמריקאי שמתמחה בריצות קצרות, כבר בדק את הנושא מכל כיוון. "כשמדברים למשל על הרמת משקולות, אנחנו יכולים להעריך כמה כל בן אדם יכול להרים", הסביר. "חישוב של גובה ושרירים. אבל ספרינטרים, מהצמרת העולמית, מייצרים כוח לפעמים כפול מזה שמעריכים ואנחנו עדיין לא מבינים איך".
טייסון גיי, האמריקאי הכי מהיר עם 9.69, טוען שאפשר להגיע גם ל-9.2 שניות, הכל עניין של אמונה - ואטו בולדון, שמשמש היום כפרשן טלוויזיה, נתן מידע פנימי. "צריכים לחשוב כמו ספרינטר, ואצן חושב שיום יגיע ומישהו ירוץ מאה מטרים באפס שניות, וזה לא בכדי לעבוד על עצמו. הרעיון הוא גבול היכולת ונגדו אתה מתחרה. לחשוב שאני ארוץ מאה מטרים ב-8.99 שניות, גורם לי לסיים ב-9.58".
רק ב-1968 הצליח ג'ים היינס האמריקאי לשבור את מחסום עשר השניות בריצת מאה מטרים כשקבע 9.95 שניות. לקח לקלווין סמית עוד 15 שנים עד ששיפר אותו עם 9.93, אבל מאז השיא קוצץ עוד 12 פעם והיום אצנים מסיימים עם תוצאה כמו של היינס בהליכה קלה.
כמעט בכל מקצוע נרשם שיפור תוצאות, עניינים של תורות אימון, מקצוענות, תנאים. אפילו בריצת מרתון צופים שיגיע היום שרץ, בטח אפריקאי, יכול מאוד להיות אתיופי, ירד מגבול השעתיים. פרופסור פרנסואה פרנו מאוניברסיטת מונטריאול אפילו נתן תאריך יעד: 2028. כדאי שתעדכנו ביומנים.
פרנו חישב ב-1989 את התפתחות הריצה הארוכה. הוא אמר שבשנת 2000 השיא יעמוד על 2.05.23 שעות. ב-2028 על 1.59.36 שעות וב-2040, למי שמתכנן לבדוק, על 1.57.18 ש'. מסתבר שבמבחן הראשון שלו פרנו די עמד. בשנת 2000 השיא הוקפא על 2.05.42 שעות, זמן שקבע חאליד חאנוצ'י ב-1999.
את השיפור בריצה המפרכת אפשר באמת לראות לפי גרפים. לרדת מזמן של 2.16 שעות ל-2.12 לקח שבע שנים. לקזז עוד ארבע דקות לקח 19 שנה, ובכדי להגיע ל-2.03.59 שהיילה גברסלאסי האתיופי רשם בברלין 2008, עברו 24 שנים נוספות. אפילו האתיופי, המצטיין, אמר שאין לו ספק שעוד יגיע הרץ שירד מגבול השעתיים זה רק עניין של 25-20 שנה, בטח לא בזמנו.
אבל יש גם משביתי שמחה, שטוענים שיש גבול באופק. בכל זאת מדובר בבני אדם ולא מכונות. אפילו רפאל נאדאל הביוני הראה סימני חולשה אנושית באליפות ארה"ב הפתוחה, כשבמסיבת עיתונאים הוא פשוט התמוטט מול תקתוקי המצלמות. אנדי מארי בא אז להגנתו: "הרבה אנשים הופתעו בגלל שזה הוא, אבל רפא הוא בן אדם ולפעמים שוכחים את זה".
יש גם את המדענים יו סאנג צ'אנג וסונג ג'ין בק, שני דרום קוריאנים, שבזמנם החופשי ניתחו את כל אירועי הספורט הבולטים במאה השנים האחרונות והגיעו למסקנה שאנחנו עומדים לפני קו סיום היכולת. לדעתם אפשר להגיד שלום לשיאי עולם חדשים, תוך 7.5 עד 10 שנים.
ולא רק הם. דוקטור רוס טאקר ודוקטור ג'ונתן דוגאס אומרים שמצב השיאים בספורט הנשים כבר זמן רב לא מתקדם. יש שיאים שמחזיקים עשרות שנים. את ריצת ה-800 מטר הם בחנו מקרוב, ולטענתם ב-20 התוצאות הטובות בכל הזמנים רק שתיים לא הושפעו מסמים אסורים. כן, כאן באמת עולה השאלה האם בשיפור המדהים של הזמנים מעורבים גם חומרים שלא תמיד מזהים. אולי דווקא בתחום הזה כל הזמן יש שיפור.
תארו לכם שבאמת יתרחש התסריט הפסימי ונגיע לגבול. איך יימשכו צופים לתחרויות, מה בדיוק ינסו לשבור? הספורט התחרותי יאבד עניין ואנחנו לא מדברים על מאות שנים, אלא עוד בחיינו יש סיכוי שנשתעמם מגמר אולימפי. אבל חכו רגע עם בשורות איוב, יש אינספור תיאוריות שמציבות ממצאים מנוגדים ויש את הספורטאי שבודק את הגבולות בלי קשר לכסף, לרמת פרסום ולצופים שמגיעים לצפות בו.
כמה מכם מכירים את קרייג אלכסנדר האוסטרלי שבשנה שעברה סיים את האיירון מן של הוואי בזמן של 8.03.56 שעות? סיפור של 3.86 ק"מ שחייה, 180 ק"מ אופניים ולקינוח מרתון? רובכם בטח לא נתקלתם.
ומה עם ג'ו דקר מגייטנסבורג, מרילנד, מישהו שמע אודותיו? דקר טוען שהוא האיש בעל הכושר הכי טוב בעולם. הוא רץ ב-45 שעות 265 קילומטרים, בחודש יולי, בחום של למעלה מ-40 מעלות. הוא סיים תוך שמונה ימים 836 קילומטרים בתחרות שנערכה בטיבט, נפאל וצפון הודו. ואם זה לא מספיק, בשביל להראות לכולם שהוא עדיין בסביבה, הבחור השתתף בפעילות ספורטיבית רצופה של 24 שעות שכללה אופניים, שחיה, קיאקים, שכיבות שמיכה ועוד הרבה עינויים אחרים.
אחד המראיינים שאל את דקר איך מתאוששים מכזו פעילות מפרכת, והאיש אפילו לא מצמץ כשענה. "הלכתי לישון באחת עשרה בלילה, קמתי בשבע בבוקר וירדתי לסטארבאקס לשתות קפה". אכן אין גבול ליכולתו וחוצפתו של האדם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם