פיצול, אישיות: מכבי מתכוננת לקאנטו
מצד אחד, דייויד בלאט בנה גם השנה, איכשהו, קבוצת הגנה מפוארת. מצד שני, כל הבעיות בהתקפה זעקו לשמיים נגד ברצלונה. ומצד שלישי, את החשבון על ההצטרפות לאדריאטית מקבלים כעת בחדר הטיפולים. במשחקה ה-50 העונה, הערב בקאנטו, מכבי ת"א מגיעה למאני טיים
מצד שני, כיוון שמכבי אכן נראתה מצוין, רובנו שכחנו שרק חודש קודם דייויד בלאט איבד את ג'ורדן פרמאר, מנהל העבודה היחיד שלו, בקבוצה שמראש היתה מאוד מוגבלת, נבנתה באילוצים, ובתחילת העונה חששה שתסתבך גם בדרך לטופ-16.
המציאות, כרגיל, למרות המאניה דיפרסיה הנהוגה במקומותנו, נמצאת אי שם באמצע. בין היתר כיוון שלמכבי מודל 2012 יש שני פרצופים. בהיעדרו של פארמר, בטח מאז שסופו פצוע ומתפקד חלקית, מכבי אכן קבוצת התקפה בינונית. ביחס לבכירות, כנראה שבינונית ומטה. מצד שני, ולמרות ההתרסקות בשלוש הדקות האחרונות מול ברצלונה, הגנתית בלאט הצליח לייצר (שוב, וכשמסתכלים על הכלים כמעט לא ברור איך) את אחת הקבוצות המרשימות ביבשת.
וזו לא רק סטיגמה על כדורגלן עקום, שמוכר עצמו כשחקן נשמה. התיאוריה מגובה במספרים מאוד מובהקים. למשל, נגד מכבי היריבות זורקות לשלוש יותר מאשר מול כל הגנה אחרת בטופ-16. תופעה זכורה מימי פיני גרשון. רק שאז, עם שאראס בקודקוד צוות הגנתי מוגבל, זה היה מעין הימור מחושב, שהזמין יריבות לזרוק שלשות, לעתים חופשיות. בהנחה שכשיעלה המתח, הסטטיסטיקות יתיישרו והכדורים ייכנסו פחות.
השנה, אולי חוץ מנפילה במדריד, אף קבוצה לא הרגה את מכבי מחוץ לקשת. זה לא שהשלשות מולה מאוד נוחות, הן בעיקר אילוץ. יריבות שנתקעות בהתקפה ובסוף מתפשרות על המוצא הנגיש, יחסית. בהרבה מקרים מול שומר ויד בפרצוף. העיקר לברוח מהצבע. שם, בזריקות לשתי נקודות, רק קבוצה אחת בכל היורוליג (קאזאן) סופגת פחות ממכבי.
אגב, עוד נתון משמעותי בתוצאה נלווית של השמירה הוא ריבאונד ההגנה. כאן, מוזר ככל שזה יישמע, מכבי מובילה את היורוליג. וזה כשמספר החזקות הכדור (סך ההתקפות) במשחקיה נמוך יחסית. והנה עוד תוצר מבורך של זריקות היריב לשלוש - הריבאונד נוחת רחוק. סיטואציה שמאפשרת לגארדים לעזור יותר, ולא פחות חשוב, שולחת אותך להשיג נקודות בחינם ממתפרצות והתקפות מעבר. בונוס נחמד בדרך כלל, שהופך לקריטי בקבוצה שכל כך מוגבלת בהתקפה המסודרת שלה.
גם בגזרה הזו, מעבר לחריקות שנשמעות גם מהשורה האחרונה ביציע, יש הוכחות מתמטיות. איך מכמתים למספרים יעילות התקפית? למשל, ביחס בין כמות האסיסטים למספר האיבודים. בעונה שעברה מכבי שמרה על הכדור ביעילות הכי גבוהה במפעל. אידסון, פארגו ופרקינס הצליחו לייצר כמעט אסיסט וחצי על כל איבוד. העונה מכבי ירדה מהמקום הראשון למקום ה-12 עם 1.07
לא שזה מאוד מפתיע. במיוחד אחרי הפרידה מפרמאר, שמסר בערך כמו לנגפורד, סמית' ומאלט ביחד. מן הסתם, שילוב בין הפקדת ההתקפה בידי גארדים שמעולם לא התיימרו להיות רכזים טבעיים, לצד מחסור באנשי מטרה והיעדר איום רציני מבחוץ. ומכבי, לא רק שקולעת רע מעבר לקשת (34 אחוז), היא בקושי מנסה ומדורגת רק 23 ביורוליג בכמות הזריקות לשלוש (14 לערב).
הכשירות החלקית של סופו מצמצמת עוד יותר את האופציות ההתקפיות. וכך, ההתקפה המסודרת נשענת יותר ויותר על חסדי היכולת האישית, בעיקר של לנגפורד. נגד ז'לגיריס קובנה זה יכול להפוך ל-12 נקודות ו-7 אסיסטים, שמייצרים מראית עין של משחק קבוצתי שותף. נגד ברצלונה לנגפורד גירד 17 נקודות עם אסיסט אחד והתקפה שחופרת וחופרת ולא רואה אור.
כל זה עדיין בלי מילה על הליגה האדריאטית, והנזקים הבלתי נתפסים שראשי מכבי הביאו על עצמם בעסקת החבילה. המשחק הערב יהיה ה-50 העונה (לעומת 55 בכל העונה שעברה). אז על העייפות דיברו המון, גם על המיאוס והקשיים המנטליים. בדצמבר היה נדמה שדווקא התקופה הכי דחוסה עברה בשלום עם ניצחונות אדירים, רק שהיא לא באמת עברה בשלום.
אל השיא הראשון של העונה מכבי יוצאת אחרי ארבע פציעות משמעותיות. והעומס הזה, יטען כמעט כל מאמן כושר או פיזיולוג מתחיל, כולל השעות הצפופות ביותר מ-50 אלף ק"מ במטוסים, הנסיעות והלילות מחוץ למיטה שלך, לא תורם לבריאות וליכולת ההתאוששות של השחקנים.
לתחזק גוף, בטח ברמות האלה, באינטנסיביות ובלחצים, זה לא פשוט. מעבר לגיא פניני ושון ג'יימס (התאמן אתמול חלקית), שבמקרה נפצעו במשחק אדריאטי מיותר, גם לברך הפצועה של סופו, או לגיד אכילס שהשבית לאחרונה את לנגפורד (ערך אתמול אימון מלא), הרבה יותר קשה להתאושש בתנאים האלה. ולא משנה כמה בלאט יקפיד על חלוקת דקות.
הבשורות האופטימיות בסיפור הן שברצלונה אינה מדגם מייצג של היורוליג. יש שתי קבוצות על ביבשת. מול רוב האחרות ההגנה שבנה בלאט יכולה לקזז חלק גדול מהבעיות בצדו השני של המגרש.
בשורה התחתונה, מעבר לחיבה הקולקטיבית לעצור מדי חצי שעה לסיכומים, להכתיר מלכים ומיד לרוץ ולערוף את ראשם, העונה האירופית של מכבי מתכנסת החל מהערב לשמונה ימים של מפגש כפול עם קאנטו. ניצחון, אגב, יבטיח מקום בהצלבה ויעמיד את לנגפורד ושות' בדיוק בנקודת המוצא, ממנה קודמיו בתפקיד העפילו לפני שנה לפיינל פור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם