ההגנה קוראת לדודלי: הקרב קישקשתא
זעם ותדהמה בחינוכית: קקטוס זחוח המזכיר באופן חשוד את הדמות המיתולוגית נבחר לשמש כקמע של המשלחת האולימפית ללונדון. בקלאוזנר 14 מיהרו להשחיז קוצים, בוועד האולימפי הזדרזו להכחיש, משאים ומתנים התנפצו אל תוך הלילה, עלבונות הוטחו אל חלל האוויר. השבוע זה נגמר בביהמ"ש. והמנצח הגדול? קוראים לו קישקשתא
להבין איך זה קרה, דווקא לו. ככה לפגוע בסמל לאומי, להעתיק, להדביק שם אחר, ועוד
קישקשתא הוא גם לא מהטיפוסים שדוקרים. מקסימום בטעות, בשמחות, כשהוא מנשק למזל טוב. והנה, בבוקר ירוק אחד, מצא עצמו במאבק על זכותו להיות סברס יחיד בארצנו, גאה כמו שרק כוכב חינוכית יכול להיות - באיפוק ובלי תוכניות לעתיד.
מי שהצית את אש המאבק היה שפיציק, הקמע הישראלי לאולימפיאדת לונדון. סברס דומה, אבל זקור, בחיוך מתוח וללא ספק מתגרה. הכל התחיל כשבוועד האולימפי עלו על רעיון, מין גימיק חביב שילווה את המשלחת הישראלית ללונדון וירים את המורל. קמע, כך כנראה חשבו, זה הכי קרוב למדליה שנוכל להגיע.
בוועד ארגנו ספונסר, משרד פרסום ותחרות פומבית לבחירת הקמע הרשמי. 5,043 גולשים עסוקים במיוחד בחרו ב"שפיציק", שניצח במרוץ צמוד את סמי הצבר, סימונה הדוכישוף, דבי הדבורה ועוד אי אלו תאונות קריאייטיב. שפיציק, היללו הקומוניקטים, הוא "חזק, עיקש ומפגין עמדה איתנה גם בתנאים הקשים (חי אלוהים, כך במקור). מראה ספורטיבי, גמיש, מדגיש את התנועה המהירה והקלה שלו". ובעיקר, שכחו לציין, דומה דמיון מטריד לקישקשתא.
בחינוכית ראו כי רע והחליטו שמה שירוק דוקר מבחוץ, ספוגי מבפנים וסובל מפזילה קלה - זה קישקשתא, ושתיחנק הקופצת לגובה, יש גבול. תסגרו אותנו, תצחקו על הרייטינג, תתקשרו להוט ותבקשו זיכוי על ערוץ 23 - רק אל תיגעו לנו בקוצים של קישקשתא. זה נגמר השבוע בבית משפט, בצו מניעה על כל שימוש בדמותו של שפיציק וב-50 אלף מצלצלים לקישקשתא. שיהיה לו, אולי להחלקה.
למרות הניצחון, בחינוכית מתקשים להירגע. "הם ניסו לזהם את קישקשתא", יורה במאי קישקשתא כיום, שאולי גורלסקי, "מחר יבוא מישהו שמייצר גרביים ירוקים, ייקח את קישקשתא ויגיד 'יש תקדים, אני לא צריך לשלם'. השימוש בסמל הזה, אנחנו רוצים להשאיר אותו טהור".
- אבל שפיציק, לטענתם, הוא חזק, בעל מראה ספורטיבי וגמיש. לא נשמע כמו הטאלנט שלך.
"שלא יבלבלו במוח. ברגע שרואים דמות שמורכבת מצבר, זה לא הולך לשום שפיציק ולשום שמיציק. ישר, ברגש, זה מתחבר עם קישקשתא ועם כל מה שהוא מסמל. הם גם ציירו אותו רע. באמת, להגיד על סברס שהוא גמיש או כל מה שאמרת שנוגע לספורט? חארטה, בחייך. צבר וספורט זה הדבר הכי לא מתאים. תגיד איילה, תגיד חרגול, זה כבר יותר ספורטיבי מקישקשתא".
אלא שגם אם קישקשתא נגנב מהחינוכית, מגלה האמן וחתן פרס ישראל דוד טרטקובר, מדובר במקרה קלאסי של גונב מגנב. "לאף אחד אין זכויות יוצרים על האנשה של הקקטוס הישראלי", הוא קובע.
"אני מראה לך דוגמה שנעשתה לפני 60-50 שנה , אימג' שמראה שאף אחד מהם לא המציא את זה. האנשה של דמות הצבר נעשתה כבר בשנות ה-40 כאן בארץ. החינוכית טוענת שהם האנישו את הצבר, וזה לא נכון. אבל זה שבאמת הצבר של קישקשתא נתן את ההשראה לצבר של הוועד האולימפי, זה נכון. יש דמיון שללא ספק בולט לעין. אני גם חושב שהם היו מודעים לזה, והם ניסו שזה לא יהיה יותר מדי מדויק. השאלה
קישקשתא , תאמינו או לא, סוגר שלוש שנים לאקסטרים מייקאובר שעבר. מתיחת פנים, שאיבת שומן, בוטוקס, גילוח-צחצוח. שתלי PIP במקומות הנכונים. בחינוכית מתחו את הכוכב והחזירו אותו לקריינות רצף של רצועת הילדים בערוץ. 12 שעות ביממה, צפיית שיא. הפעם בצבע.
ההתחלה היתה לפני 36 שנים. שלום הררי ורן בוגין יצרו את הדמות, ו"מה פתאום?!" היתה הפריצה הגדולה, עם נירה רבינוביץ' ושלמה ניצן. "קיבלנו בובה שהכין השחקן משה אסם", משחזר אבי יקיר, המפעיל המקורי של קישקשתא, המפעיל את הבובה עד היום. "היא לא היתה מתאימה אז שיניתי אותה. הכנסתי שיפורים כיוון שהפה היה חייב להיות שטוח, העיניים היו חייבות להיות ממוקדות".
גם יקיר זיהה את הפלגיאט. "שפיציק הוא בלון כזה, משהו נפוח בדמות של קישקשתא. אפילו האוזן הכפולה באותו צד. לפחות תהפכו, תשימו את האוזן בצד ימין ולא בצד שמאל. לא, עשו את הכל אותו דבר. אותן אוזניים, אותו מצב של עיניים. אז הפה מחייך, אוקיי. לקישקשתא יש פס אחד בתור פה כי טכנית, זה פשוט בלתי אפשרי להפעיל בובה עם פה מחייך.
"אתה מבין? אבל זה שעשית פה מחייך זה אומר שעשית בובה אחרת? נו באמת, זו בדיחה. בואו תעשו לו אפילו יחס אחר בין העיניים למצח. שימו את העיניים נמוך, תעשו ראש מאוד גבוה בלי אוזניים, או תעשו שתי אוזניים משני הצדדים. בבובות אני מבין קצת. זו בובת פלסטיק לא אנושית, הפה מצויר בכלל.
"בארה"ב זה לא יכול היה לקרות. לא היו לוקחים איזה קרמיט לפרסומת ואומרים 'זה לא קרמיט, זה מישהו אחר, רק דומה לו'. אתה רוצה לעשות צבר, תעשה צבר. אתה לוקח את כל המאפיינים של קישקשתא ואומר זה לא קישקשתא? יש מיליוני דרכים לשנות. במוזיקה אסור לך לחרוג מארבע תיבות. גם פה יש מינימום דמיון שאתה לא יכול להתעלם ממנו. אם זו הייתה מיס פיגי או שבי זה לא היה קישקשתא".
בתצהיר שהגישו לבית המשפט אנשי משרד הפרסום פובליסיס, שיצרו את שפיציק לפי הזמנה, הדגישו כי "העיצוב מבוסס על רעיון הצבר, החזק, השורד תלאות והמנצח. הישראליות בהתגלמותה... רעיון האנשת צמח צבר אינו רעיון מוגן".
מורן קל, ארט דירקטור ומעצב הדמות, הצהיר כי "בכל תהליך היצירה של'שפיציק' לא היתה לי שום השראה מהדמות של קישקשתא. אני לא ראיתי את קישקשתא כילד, אך אני מודע לקיומו. אולם זה לא השפיע או שימש מקור לעיצובו של'שפיציק' וממילא לא העתקתי מקישקשתא".
בחינוכית התעקשו, זה קישקשתא. אחרי הזיהוי הפלילי עברו לשלב זיהוי ההזדמנות, והיו ללא ספק הראשונים שהבינו את גודל האירוע. חיש ארגנו מו"מ עם החבר'ה של שפיציק מהוועד האולימפי. שלוש פגישות התקיימו בין הצדדים, מרתונים קדחתניים, לחלקן צורפו עורכי דין משני הצדדים. בחינוכית הגיעו עם גב מהפרקליטות, לא פחות. בין נתן לאשל מישהו צריך לדאוג לזכויות הקקטוס.
בפגישות הועלו מספר הצעות. "הצענו שישתמשו בקישקשתא, שיקראו לו קישקשתא, שיעשו העתק אחד לאחד, בצורה מאושרת ומסודרת", מספרת אילת שנהר, מנהלת שיווק בחינוכית. "הם אמרו שזה בעייתי כי השיתוף הוא יותר ספורטיבי וקישקשתא הוא לילדים, ולא מתאים להם. אנחנו לא ראינו עם זה בעיה כי קישקשתא הוא אמנם ילד נצחי, אבל הוא מדבר גם על ספורט והוא בשמחה ייסע לאולימפיאדה".
- ומה הלאה?
"ניסינו לחשוב על פתרונות יצירתיים. הצענו להם ליצור איזו קרבה משפחתית ולתפור סיפור סביב זה כששפיציק הוא האח התאום האבוד, או הבן של קישקשתא. הצענו לקרוא לו שפיציק בן קישקשתא ואמרנו ששפיציק יתבע אבהות ובסופו של דבר קישקשתא יכיר בו. אתה יודע, לעשות משהו מדליק סביב זה.
"גם זה נדחה. הם אמרו שאפשר להגיד שהם קרובי משפחה, אבל הם לא רוצים להנציח את זה, לא בשם ולא בשום צורה. מבחינתנו, לא היה לזה שום ערך. הם סירבו להכניס את קישקשתא גם כשם משנה, גם כשם משפחה. ההתנגדות היתה מאוד נחרצת.
"באנו כל כך בטוב, ממקום של שיתוף פעולה גם שיווקי גם תדמיתי, הצענו להם מתנה שיש לה ערך מוסף. קישקשתא הוא גם פרזנטור של מועצת החלב, כבר שנה שנייה. קיבלנו אישור לתת אותו לוועד האולימפי בלי תשלום, רק בעד קרדיט. הם סירבו לקבל מתנה שהשווי שלה הוא מאוד גבוה. אי אפשר היה לנתק את העובדה שהיה פה איזשהו ערך מסחרי של מסחור עתידי מתוכנן. הם גם פרסמו את זה באתר שלהם".
" קשקוש", מגיב לטענות מנכ"ל הוועד האולימפי, אפרים זינגר. "זה לא גורר איתו שום הכנסה. לצורך העניין, איך קוראים לזה ש... שפיציק , או איך שלא קוראים לו, וקישקשתא, ממש מדובר בשני אייקונים אדירים שבכל העולם עומדים בתור כדי לקנות זכויות יוצרים שלהם. קישקשתא בכלל מהאלף הקודם, הוא אייקון בלתי רגיל שחברות מסחריות רודפות אחריו. ועם השפיציק שלנו גירשתי את כולם.
"קשקוש! מה, החינוכית זה גוף עסקי? אנחנו גוף עסקי? רצינו לעורר אהדה. לא מצא חן בעיניהם אז אין בעיה, הולכים הלאה. הדבר היחיד שהם הצליחו זה להחיות אותו לתקופה מסוימת ואני מפרגן להם. אני גם גדלתי על קישקשתא, כולם קשקשנו עם קישקשתא".
- אז למה סירבתם לשיתוף פעולה?
"מי אמר שסירבנו? אני אומר לך חד משמעית שאנחנו הצענו להם מתווה של שיתוף פעולה והם סירבו, וזו הסיבה שבסופו של דבר הגענו לבית משפט. התפיסה שלנו היתה לייצר דמות שתהיה, איך קוראים לזה, הקמע של המשלחת האולימפית. חברת סמסונג, שהיא אחת מנותנות החסות הבינלאומיות, תרמה לנו את הדמות הזו אחרי שהיא עשתה את הקמפיין והפרסום וההצבעה. קיבלנו אותה באהבה וזו דמות אולימפית ייחודית".
- הציעו לכם לצרף את קישקשתא גם כקרוב מדרגה ראשונה.
"למה לא לצרף את קישקשתא? למה לא לצרף עוד בובות? יש עוד בובות. המשלחת האולימפית רצתה קמע ייחודי לעצמה. זה שקישקשתא יאהב את המשלחת האולימפית זה מצוין. אני חושב שאין בובה שלא תאהב את המשלחת האולימפית, וגם לא בובות אוהבות את המשלחת האולימפית. אנחנו רצינו קמע אולימפי ייחודי. החינוכית מהטעמים שלהם סירבו, אמרנו בסדר. נלך לבית משפט. מה שבית המשפט יחליט מקובל עלינו ובא לציון גואל".
כספים או סברסים מדברים, בסוף הכל עניין של כבוד. גורם המעורה במשא ומתן מצד הוועד האולימפי מגלה סיבה נוספת לפיצוץ. "יש פה אינטרסים שנמצאים על השולחן", הוא אומר. "אני חושב שהלאומיות חשובה יותר מכל מיני אינטרסים כלכליים במקרה הזה, וחבל שזה הלך לשם. זה לא היה חלק מהדיון בכלל. רק כשאיזה עיתונאי החליט שזה דומה לקישקשתא, בחינוכית התעוררו. לאורך כל הקמפיין לא הייתה שום התעוררות שלהם".
- אז למה לא לתת להם את הקרדיט שהם מבקשים?
"כי יש עניין של דרך. הדרך שהם נקטו לא היתה נכונה. בוועד היו נכונים לשתף פעולה. אתה יודע, אתה יכול להגיד הכל, אבל השאלה היא איך אתה אומר. זה חלק מהסיפור. הם בחרו ללכת בדרכים אחרות וחבל. זה מהלך שהובילה החינוכית וממש גררה את הוועד האולימפי. זה היה ממש ללכת ולנסות להחיות מותגים. חבל, פשוט חבל".
- אילת שנהר, בכבוד של קישקשתא?
"ממש ממש לא. אתה יודע, הטלוויזיה החינוכית, אין לה כסף להוציא על זה. אף אחד לא האמין, גם בפרקליטות, שאנחנו בעניין של ללכת לתביעה ולהילחם. מה שהניע אותנו זה העובדה שקישקשתא הוא נכס של המדינה וצריך לשמור עליו. אי אפשר שכל אחד יאמץ אותו ויחקה אותו. הכוונות היו חיוביות, טהורות ועם ערך מוסף לכולם. לא האמנתי שהם יסרבו להצעות שלנו. הם מלכתחילה היו אנטי. לגמרי".
מכאן התגלגלה החבורה הצבעונית לפתחו של סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בת"א, השופט גדעון גינת. החינוכית, באמצעות עורכי הדין רם ז'אן ואייל שגיא, זעקה חמס. בוועד האולימפי השתדלו להוכיח שאין להם אחות.
בפסק הדין, שממש לא ישמח את אמא של קישקשתא, קבע השופט גינת חד משמעית: שפיציק התנגב על קישקשתא. "יש דמיון", כתב , "בראש הגדול, האליפטי, הקירח והקוצני, בצורת האוזניים, בסידור העלים, בקוציות האוזניים... לא נעשה רק שימוש בעיקרון של 'צבר מואנש'... בשני המקרים, גודלו של הראש הוא בלתי פרופורציונלי לשאר חלקי הגוף והוא הדין בכפות הידיים". שלפו הארנק, סיכם השופט. 50 אלף ושיהיה לקישקשתא לכביסות.
נירה רבינוביץ', מי שהיתה לצדו של קישקשתא גם בימים של שחור ולבן, מתקשה להסתיר את השמחה. "זכינו! זכינו! זכינו! הידד, הידד", היא צוהלת. "זה רק מחזק את האחריות שלנו כשאנחנו נוטעים משהו בלב ילדינו. אנחנו עשינו את זה באהבה רבה והנה זה נותן את אותותיו. המסקנה היא שאם אתה עושה משהו, תעשה אותו כל כך טוב שירצו להעתיק אותך".
"חלום חיי היה לראות את קישקשתא בביהמ"ש", מחזק גורלסקי. "אגיד לך למה. העולם של עורכי הדין הוא מאוד ציני, אין מקום לרגש. אני רציתי שקישקשתא יבוא כי יושבים שם עורכי דין ומדברים על סימן מסחרי ועל זכויות, וברגע שקישקשתא היה בא הוא פשוט היה קורע את האוויר. הם היו מבינים למה אנחנו כל כך רוצים לשמור על זה. המהות של החינוכית זה קישקשתא. קישקשתא החדש הוא משהו משהו. אנחנו בודקים כל מילה, ושזה חינוכי וחשוב, בלי כל השק זבל ששמים עלינו היום".
בינתיים , בוועד האולימפי רושמים הפסד ראשון עוד לפני שראשונת המתעמלות עברה צ'ק אין בנתב"ג. בלונדון כבר צוחקים עלינו, האנטישמים. קשה, קשה לצאת לאולימפיאדה יתומים מבובה תואמת. מה יעשו? שאלה טובה. "מה שאנחנו עושים 365 יום בשנה", אומר המנכ"ל זינגר. "מכשירים את ספורטאי ההישג של מדינת ישראל להגיע להישגים בלונדון. זה מה שמעניין אותנו. קישקשתא לא מעניין אותנו".
אולימפיאדה בלי קמע? חלש מאוד.
"מאז 1952, כשיצאה המשלחת הישראלית הראשונה להלסינקי, יצאו למעלה מתריסר משלחות ללא קמע. אז גם ללונדון ייצאו ללא קמע. שום דבר לא קרה. אנחנו לא מתקשקשים עם קישקשתות. המיין-ביזנס שלנו זה לתת את התנאים הכי טובים לספורטאים, ואתה יודע מה? הנה, קישקשתא נשאר, אז כשהוא מופיע בחינוכית שיהלל וישבח את הספורטאים של ישראל".
הוא יעשה את זה, אני בטוח.
"אין שום ספק. ערוץ 2 נכנס למקלט".
בפובליסיס סירבו להגיב לדברים.
elkanashor@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם