מנהלת הליגה: מספר שתיים נעלם
מה מבדיל עילוי דוגמת חואן קרלוס נבארו, מפוחז דוגמת יהוא אורלנד? קווים לדמותו של הקלעי המודרני. זה לא נראה טוב
אזלת ידו: משה מזרחי לא פוגע
אולי זו רק נקודת המבט שלי שהשתנתה עם הגיל, אבל נראה ששמות כמו מרטין קוסמה האסטוני, יורי זדובץ' הסלובני, אלברטו הררוס ממדריד, סאן אפיפניו מברצלונה, דורון ג'מצ'י התל אביבי וכמובן פטרוביץ' האגדי היו שחקנים הרבה יותר טובים מחבר'ה שנחשבו קלעים גדולים בשנים האחרונות כמו פופוביץ' השמנמן, ספניוליס, בלו, סרגי מוניה ואפילו ג'אנלוקה באזילה, שלמרות שזוכה ליחס מיתי מהתקשורת הישראלית, מדובר בשחקן בינוני.
היחיד בדורנו שחורג מהמגמה הזו הוא חואן קרלוס נבארו האדיר, הקלעי האירופי היחיד כמעט בדורנו שמסוגל לסיים אליפות אירופה עם למעלה מ-20 נקודות בממוצע למשחק.
אני תוהה מה הופך קלעי לטוב יותר מקלעי אחר. הם הרי כולם בגודל דומה ואנושי, לא נמדדים על פי גודל השרירים, מוטת הידיים או רוחב התחת, ולרובם חזות שהולמת גם אדם מהישוב, נגיד מאבטח בדואר. גם בגזרת הקליעה עצמה קשה לאבחן הבדלים, כי אפילו קלעים כושלים מסוגלים לדפוק 12 שלשות רצוף באימון. אז בכל זאת, מה מבדיל עילוי כמו נבארו מפוחז כמו יהוא אורלנד?
התשובה היא אופי. קלעי אמיתי לא יכול לחיות רק על ארוחות שאחרים מבשלים עבורו ואז גם מגישים לו ליד. הוא לא יכול
הוא חייב גם לייצר לעצמו ולקחת אחריות, ורק הנדירים שבאמת מכניסים כל שלשה חופשית שמסדרים להם (נגיד סטיב קר) באחוזים מטורפים, רשאים להתנהג כפרימדונות. שחקנים כמו משה מזרחי, שסיים השבוע עם 7-0 לשלוש, מרשים את זה לעצמם כי כל החיים שמעו פרשנים כמו צביקה שרף גורסים ש"קלעי חייב להמשיך לזרוק". ובכן, משה, הגיע זמן לנצור את הידית. היא לא פוגעת.
זו הסיבה שאני מת על דגן יבזורי. למרות שאם משווים ידיות - הוא מקרקס את כל המשה מזרחים בהליכה, הוא לא תופס תחת. השבוע הוא איבד כדור מכריע שכמעט עלה לגלבוע/גליל בהפסד, אבל במקום לחכות שליאור ליובין יתכנן חסימה משולשת עבורו, הוא פשוט לקח את הכדור לבד מחוף לחוף וארגן שלשה לעצמו.
הקליעה הנקייה שלו, התנועה החכמה והיכולת לייצר נק' בעצמו (הוסיף העונה טיר דרופ לארסנל!) הפכו אותו לקלעי הטוב בישראל כיום. שלשום הייתי בטוח שראיתי אותו בדואר, באתי לומר לו "מברוכּ, יא דגן", אבל אז קלטתי שזה המאבטח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם