"לא היה חסר הרבה כדי שאיעלם"
כן, כן. תתחילו עם הבדיחות על הגובה. או על השם: הרשל, הרצל, חזקל, אסיקיאל או יחזקאל סקוורר, בשמו המוכר יותר, כבר שמע הכל. ועדיין, למרות מצבו העגום של הכדורסלן הישראלי, הרכז יוביל היום את מ.כ. הבקעה בחצי גמר הגביע. ואתם לא
שלוש פעמים, במהלך שירותו בנבחרות ישראל הצעירות, נשלח סקוורר לחיזוי גובה. שלוש פעמים התוצאות הבטיחו 1.92 עד 1.95 מטר. שלוש פעמים הן טעו. 178 סנטימטר מפרידים בין הראש של סקוורר לרצפה. 179" ביום מעונן, 181 עם נעליים," הוא מסנגר על הנתונים.
האיש באמת לא נראה כדורסלן. הלוק, העיניים, התזוזות - שטילוב. כמו שטילוב, הוא שפיץ על הקרקע. וכמו שטילוב, הוא קופץ לא רע בכלל. עד כדי כך, שהוא אחד הבודדים בשנים האחרונות שעבר את הקיר שמציבה מדינת ישראל לכדורסלניה הצעירים: המעבר מנוער לבוגרים.
גם אצל סקוורר זה לא בא בבום. 26.1 דקות משחק בממוצע בליגת לוטו הן לא נתון שכיח לילד כחול-לבן. אבל יחזקאל (22) עשה את המסלול הארוך. י"ב בנוער של מכבי ת"א, שלושה חודשים בבוגרים של הצהובים והצעה מפתה ממכבי גבעת שמואל.
הגבעה הספיקה להתהפך לבקעה, אבל סקוורר עדיין מכדרר שם. "אני מדבר עם הרבה שחקנים, והם מקנאים בי שאני נשאר באותה קבוצה לאורך זמן. יש פה המון שחקנים שכל קיץ מוצאים את עצמם במקום אחר. אני מצאתי בית."
החוזה ב"בית" הוא עד סוף העונה הנוכחית. הכרטיס שייך למכבי, ובניגוד לנערי ספסל אחרים בהיסטוריה הצהובה, סקוורר מודה שהפוסטר הוא מה שהכניס אותו לתמונה. "כשסיימתי נוער, היו לי מספר הצעות להיות שחקן עשירי בקבוצה בינונית בלאומית.
מכבי רצו שאמשיך לבוגרים. לא חשבתי פעמיים. ידעתי שלא אראה דקת פרקט, אבל אחרי שלושה חודשים שבהם לא עשיתי שום דבר, פתאום קיבלתי הצעה מגבעת שמואל - להיות שחקן שביעי בקבוצה שרוצה ליגת על. ככה, בלי לעשות כלום. כנראה שצריך גם מזל."
ובליגת לוטו, כמו שבטח כבר שמעתם, יש לזה סיבה. "יש פה צעירים טובים," מנמק מספר ") 13כי זה מה שאמא רצתה"( "אבל מה הסיכוי שישראלי צעיר יראה מגרש אם בקבוצה שלו יש ארבעה זרים? ויותר מזה: כשמכניסים צעיר פעם ראשונה, אסור לו לעשות אפילו טעות אחת. ברגע שהוא עושה טעות, הוא יוצא החוצה."
- איך משנים את זה?
"יש כבר דיבור אצל הישראלים שלנו בקבוצה, שבשנה הבאה זה לא יכול להימשך. שחקנים פשוט מתייבשים על הספסל." סקוורר מסתכל בערגה אל ספרד, סרביה, קאנטו. "נגד מכבי שיחקו לא מעט איטלקים. לא יודע למה אצלנו זה כזה קשה. שחקנים מסיימים נוער, רובם אבודים. לא יודעים מה לעשות, לאיזו קבוצה ללכת. לי לא היה חסר הרבה כדי להיעלם. אם לא הייתי הולך למכבי אולי לא הייתי פה היום."
"פה היום" זה ליגת על. ויותר מכך, זה חצי גמר גביע המדינה מול מכבי ראשל"צ (18.00, נוקיה, ישיר בערוץ 1). עצם זה שאתם קוראים היום על סקוורר, אומר שהבחור התקדם. הסיבות, כמו שכבר פירט הטאלנט, לפעמים באמת מסתכמות במזל.
לא של שמוליק ברנר, שהגיע לבקעה כרכז ראשון, ונפצע, אלא של סקוורר, שהיה שם כשזה קרה, והשתדרג בשרשרת המזון. "קרה מה שקרה, ויצא לי טוב. המאמן (אבי אשכנזי) סומך עליי, ומבהיר לי את זה בכל אימון. הובלתי את הקבוצה כרכז ראשון לשתי אליפויות לאומית בשנתיים. אני באמת חושב שאני מתאים לליגה הזו."
- מה השתנה מהפעם האחרונה שהיית בליגה הזו?
"הייתי בן .19 עכשיו אני יותר חזק, יודע לשלוט יותר בקצב המשחק, יודע לקבל החלטות."
גם ההורים ידעו. גבריאל ולאורה יחזקאל עלו מארגנטינה ("המצב היה קשה שם") כשיחזקאל היה בן ,4 ואלן (19, משחק בהוד השרון בלאומית) היה בן חצי שנה. הפמיליה נטשה את באהיה בלנקה, איפה שמאנו ג'ינובילי נולד, ושמרקו חיפש את אמא, התיישבה במנרה, עברה לכרמיאל, היגרה עד כמון.
קחו חור, תכפילו. עכשיו עוד פעם. הגעתם לכמון. "מקום קטן, הר מעל כרמיאל," סקוורר מפרט. "אין תחבורה ציבורית, אין סופר, אין כלום." אם ארגנטינאי, אז למה כדורסל ולא כדורגל? ולפני שהוא מספיק להשחיל "ג'ינובילי," האמת
"שיהיה ברור - כל הכדורסלנים בישראל התחילו בכדורגל." אבל הכדורגל נכשל, ויאללה כדורסל. ממחלקת הנוער של נהריה הוא נדד למרכז. וההורים, תמיד, איתו. "אי אפשר להסביר את התרומה. הם לא מפסידים אף משחק.
בית, חוץ. אם אחי ואני משחקים באותו יום, הם מתפצלים." ואז שוב עולה סוגיית הגובה. "לאורך כל הקריירה אמרו שזה יפריע לי," הוא אומר, "ותמיד טעו. גם בקיץ אמרו 'אין לו סייז לליגת על, הוא לא יסתדר.' עובדה." העלבונות הלכו, נשארו רק הצחוקים. אחרי האימונים, אם מצטברת שלולית של מים במקלחות, השחקן התורן זורק: "הנה, אמבטיה ליחזקאל."
- מה הלאה? חושב כמו יוגב?
"אני עוד לא שם, אבל בעתיד אני בהחלט מאמין שאהיה. גם את מה שאני עושה עכשיו לא חשבו שאשיג. בינתיים טוב לי בבקעה, והייתי שמח להישאר עוד הרבה שנים."
- כלכלית?
"העונה הזו בטח תגרום לשינוי מסוים גם בתחום הזה. אבל אני לא דואג." אגב כלכלה, הבחור עושה תואר ברופין. "חושב כבר על האחרי. לא מעניין אותי לאמן ילדים או להיות מדריך חדר כושר. רוצה מקצוע."
- ואיך הולך?
"לא קל. עכשיו תקופת בחינות."
- מתי המבחן הבא?
"ביום שלישי, בסטטיסטיקה. לא נראה לי שאגש."
- גם ג'רמי לין למד כלכלה.
"הוא יותר גבוה ממני."
השם הוא יחזקאל, אבל זה רק בתעודות ובטבלאות הקלעים. הילד נולד אסיקיאל, וכך גם ההורים קוראים לו. "מעצבן אותי 'יחזקאל,' אף אחד לא קורא לי כך."
- אז איך?
"מה נשמע, הרשל,"? פול דילייני נכנס לחדר ובפיו ההרשעה. "אתה יודע שקוראים לו הרשל."? סקוורר ממהר להתגונן: "אשכנזי התבלבל באיזה אימון וקרא לי הרצל. מאז הם חוגגים על זה. לא קוראים לי ככה בקבוצה." אז איך? "חזקל," יורה דיון דאוול. ואז נפתח שלב הפרשנות.
דילייני: "הרשל מוכיח שהכל זה טיימינג. הוא אחד הצעירים הבולטים בישראל. אם הוא ימשיך ככה, תוך שנתיים הוא יהיה בטופ של הרכזים. הוא שיפר את הזריקה, את הביטחון, וזה עוזר לנו."
- כמה אתה סומך עליו?
"כמה פעמים מסרתי לו ברגעים המכריעים? הרבה. וזה כמה שאני סומך עליו."
דאוול מספק זווית קצת אחרת: "בחיים שלי לא ראיתי כדורסלן כזה חזק שמעולם לא מרים משקולות." סקוורר מאשר: "לא באמצע העונה. רק בקיץ." אז מאיפה הגופה? דילייני עם הסקופ: "אני תמיד אומר לו: 'תעזוב את הבחורות השמנות."'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם