גמר הגביע: מכוער, או מכוער יותר
מכבי ראשל"צ חייבת לברוח ממחוזות האסתטיקה כדי לשמור על סיכוי לנצח. משחק יפה שווה בריחה של בלאט לעוד תואר קל
אדריאן יוטר צילום: דני מרון
בעלי עניין: מכבי פוזלת אל הגביע
בן דוד כבר בן 34, ועדיין מחפש תואר
איך אפשר להציע, אפילו רק כתרגיל מחשבתי, למי שמעלה מהספסל את בן-דוד, נסטרנקו ואור סולומון, שכבודו של כל אחד מונח יפה במקומו, דרכים להתמודד עם מי שרק הזרים שלא תרשום למשחק עולים בערך כמו כל הסגל של ראשל"צ?
אפשר רק להגיד שבסוף, על המגרש משחקים חמישה נגד חמישה. ראשון חייבת להביא את המשחק כמה שיותר קרוב למחוזות שלה, שהם לא המילה האחרונה באסתטיקה של הכדורסל: בידודים, שיביאו לידי ביטוי את היכולת אחד על אחד של קרופורד וקיצ'ן, עם תנועה של אחרים ונכונות למסירה בכל עת מול העזרה שתבוא בהגנה המתואמת של מכבי.
ניצול מקסימלי של באומן בעמדה מספר 4, נקודות החולשה המסורתית של הגנת מכבי; אזוריות, שיהמרו על הפחות יציבים בין קלעי מכבי (אוחיון, לנגפורד כקלעי בצד הרחוק, אפילו סמית') ויזכרו את מי לא עוזבים אף פעם (בלו). כמה שפחות טעויות.
במשחק הליגה בין השתיים (75:76 למכבי
ת"א) ראשון כמעט ניצחה כמעט בלי אסיסטים (9), עם יתרון גדול מהעונשין (9 מ-18 למכבי) ועם יום גרוע של שתי הקבוצות משלוש. בקיצור, ראשון חייבת שהעסק יהיה מכוער, כי אחרת ההפרש יהיה מכוער עוד יותר.
כל זה, כמובן, קלוש למדי. מכבי ת"א מגיעה למשחק נינוחה ורעננה, במושגים של העונה המטורפת שלה. הישראלים שלה, שהם תמיד המפתח מול קבוצות מקומיות, התגברו על המשבר (אליהו ובלו) או נמצאים בכושר הכי טוב שלהם העונה (אוחיון ובורשטיין). הקבוצה הרחבה של דייויד בלאט לא תמיד הועילה לו ביורוליג, שם גורלה של מכבי עדיין לא בידיה. אבל בזירה המקומית המתכווצת, אין לה כרגע תחרות.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם