בעיה לאומית: הכירו את ה"לא ליגה"
האוהדים בשכונת התקווה לא סגרו תריסים בגלל הסופה, הם פשוט חיפשו מחסה מברדה ואבו ענזה. לוד ואחי נצרת הצדיקו את המוניטין המפוקפק של ה"לא ליגה"
שוקי נגר מול בני לוד, ביום שישי צילום: אלן שיבר
זהו.
11 שניות, פחות או יותר, לוקח לקרוא את התקציר המורחב (גרסת הבמאי) של מה שקרה שלשום בדרום ת"א. תחשבו על מי שכתב אותו, על המסכן שערך את ארבע הדקות בערוץ הספורט; תחשבו על האומללים שעמלו כדי לשדר לכם את המשחק הזה, ותרחמו על אלו שניסו לראות אותו. תעריכו את כוחות האבטחה שבאו לשם בקור הזה, תודו למוכר הגרעינים שדפק עבודה, תוקירו את הבחור שהחליט לשים קערת נענע ליד המיחם. האיש גאון.
ואז מגיעים לשתי הקבוצות שזחלו על הדשא שלשום, ולליגה הלאומית בכלל. ושם ההערכה נגמרת. לליגת העל נדבק הכינוי "לוזון ליג." אז אם כבר כינויים, קבלו את ה"לא ליגה".
המילה "שיעמום" עושה חסד למה שהולך במפעל הזה, בימי שישי, שבת ושני, ואולי בעוד יום שאף אחד לא רואה. כ-100 איש - אמיצים במקרה הרע, אידיוטים במקרה הטוב - קפאו ונרטבו שלשום בטריבונה.
אתה רוצה, כרגיל, לכתוב את ה"לא כולל מרפסות" המפורסם, אבל שלשום נצפו על גגות השחונה בקושי שני אנשים. כל השאר נכנסו עמוק לבתים וסגרו את התריס. לא בגלל מזג האוויר, בגלל ברדה ואבו-ענזה. נכון, היה מזג אוויר נוראי לכדורגל . מבול מהסוג שעושה לטל
בנין חשק להוריד חולצה. והרוח, אלוהים שישמור. במחצית הראשונה יונה נתקעה במקביל לקו האמצע, חפרה בכנפיים אבל ריחפה במקום. עד שראתה מה הלך על הדשא, אזרה את כל מה שיש בה ועפה קיבינימט.
ברלד תזמן 31 שניות. תודה, ברלד.
אבל אל תתנו לשמיים להטעות אתכם. גם ה"לא ליגה" נוראית לכדורגל. בכל ימות השבוע, בכל מזג אוויר. לקחו את כל מה שרע בענף - ריבוי קבוצות, מיעוט באימפריות, בריחת הפריפריות, קיזוז, שחקנים מזדקנים, מאמנים פחדנים, מתקנים נוראיים, פיזור מחזורים, עולה אחת - ושמו בסיר. וכולנו אוכלים את החרא.
כי זו לא בושה, וכי אסור לשקר יותר: הלאומית העונה היא חרא של ליגה. וסליחה על השימוש במילה "ליגה".
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם