עולם הסנוקר מתכונן להעברת הלפיד
רוני אוסאליבן, גדול השחקנים בענף, הוכיח ב-Welsh open כי הוא עדיין יכול לנצח כל אחד. למרבה הצער הצופים נוכחו כי הוא עדיין סובל מהדלקת בקרום החשק. למזלם כבר יש לו יורש
אך ראשית, בכדי להבין את הגאונות והכישרון של שחקני השולחן הירוק נסו
השילוב בין חשיבה אנליטית, קואורדינציה, מוטוריקה ותכנון אסטרטגי הופכת את שחקני הסנוקר לאמני שחמט מוטוריים בלתי נתפשים בעליל. לא בכדי היכולת הנדירה לחשב חמישה מהלכים קדימה הולידה את השימוש בכינוי "Snooker brain" כמושג לגאונות.
צריך להבין כי יותר מבכל ענף ספורט אחר, הקהל יושב קרוב ל"מגרש" והופך לחלק אינטגרלי ממשחק החשיבה. אולם כמאפיין את קוד הנימוס הבריטי - אין במהלך המשחק הסחות, דיבורים וצעקות (תשכחו מלקבל שיחה במהלך המשחק, מה שעלול לגרום לזריקת הצופה מהאולם). לאחר מהלכים מבריקים יישמעו מחיאות כפיים סוערות וחיוכים מדושני עונג.
נכון שקוד הלבוש המסורתי של השחקנים (חולצה ארוכה שחורה ווסט ופפיון) והקהל המאופק והאפרורי רחוקים מהאנרגטיות של מגרשי הכדורגל, אך
אז נכון, שחקני הסנוקר אינם מככבים בתקשורת ואינם נרדפים ע"י הפפארצי כמסי ורונאלדו, אך הפשטות והצניעות שלהם רק מעצימה את הערכה לענף נטול הפוזה והרהבתנות.
ה-Welsh Open מספקת הזדמנות נדירה לראות דור שלם מתחלף אל מול עינינו. אגדות כמו סטיב דייוויס וסטיבן הנדרי מפנים את מקומם לגאונים מוכשרים לא פחות כמו ג'וד טראמפ (22, ילדון מחונן בתספורת אופנתית אשר נחשב להבטחה ולכישרון הגדול ביותר כיום בענף) או מארק אלן הצעיר, שנותן בראש זו העונה השלישית לכוכבים הגדולים ביבשת.
אולם למרות תור הזהב בענף הסנוקר, עדיין ניתנת הזדמנות פז לצפות בשחקנים מחוננים ותיקים, שבראשם עומד רוני אוסאליבן - השחקן הגדול והמהיר ביותר בתולדות המשחק. אוסאליבן (37), שחקן ססגוני המכה בשתי ידיו לסירוגין באופן זהה (תכונה נדירה כשמבינים את הצורך בדיוק ובקואורדינציה על השולחן).
הילד הרע המזדקן הוא השחקן המסקרן ביותר ביותר בעשור האחרון בענף. פתיל קצר, פה גדול, ילדות קורעת לב וכישרון נדיר מספקים את הדמות הכי ססגונית ומרתקת שהיתה בענף הסנוקר (לא פלא שהביוגרפיה שלו הפכה תוך מספר ימים לרב מכר).
אחרי שכבר קטף כל תואר אפשרי בקריירה, איבד רוני בשנתיים האחרונות את חדוות המשחק. הוא הפסיד במהלכן לשחקנים בכמה רמות מתחתיו, כשניתן היה לראות על פניו את העייפות האדישות והשחיקה הגוברת ומצטברת. תהליך הגירושין שעבר והשהות האינסופית במלונות מנוכרים במהלך העונה הותירו אותו רחוק מילדיו, מה שכיבה את התשוקה והתחרותיות אצל הגאון האניגמטי.
אך ממש רגע לפני שהסנוקר מתאבל על הפנומן המזוהה ביותר כיום עם המשחק, החליט אוסאליבן לתת צאנס נוסף והחל לפקוד בקביעות את הספה של פסיכולוג ספורט. נראה כי הרווח השתלם לכולם, בחודשים האחרונים הוא עושה את צעדיו חזרה אל הפסגה ובענק. רגע לפני שנשר מדרוג הטופ-16 זכה אןסאליבן בחודש שעבר באליפות המאסטרס בברלין, שם ניצח בגמר את סטיב מקווייר הקטלני.
אתמול (שבת) עלה הפנומן לחצי הגמר לאחר שניצח 3:5 את טראמפ הצעיר ויפגוש את מארק סלבי, שגבר על סטיב מקווייר. נראה כי ה"קילר אינסטיקט" בעיניו חזר כנגד כל הסיכויים. משחק זה היה היסטורי ומרגש במיוחד, הזדמנות לחזות בחילוף המשמרות בין שני הכשרונות הגדולים כיום בענף. כפי שג'ורדן העביר את השרביט לבראיינט לקראת פרישה, כך אוסאליבן (למרות שניצח את טראמפ) מפנה בצער רב את מקומו בקדמת הבמה לילד הכי הכי מוכשר בעולם.
בחצי גמר הראשון שנערך אתמול בצהריים בין שון מרפי לדינג ג'ונהוי לא הותיר האחרון סיכוי ליריבו. ג'ונהוי היה חד יותר ובכושר טוב בהרבה וניצח 2:6. בחצי הגמר השני והמסקרן יותר, שנמשך עד אחרי חצות, ניצח סלבי את אוסאליבן 2:6 ועלה לגמר מול דינג.
השני פתחו רע ולאחר ההפסקה שבו במצב של 2:2, אבל אז נראה כי אוסאליבן איבד (שוב) את החשק לשחק. הוא החטיא כדורים נוחים. במהלכים רבים כשהטביע כדורים, היציאה אל הכדורים הבאים לקתה בחוסר דיוק.
שוב הפנים של המלך הבלתי מעורער העידו על שחיקה ורצון עז רק לחזור הביתה. למרות הצגה בינונית של שני השחקנים עדיין ניתן היה לראות קרב פסיכולוגי מעניין בין שני מוחות מבריקים.
זה בדיוק הזמן, רגע לפני הגמר וחודשיים לפני ה-ארוע הגדול בענף (אליפות העולם בשפילד), לעבור לשידורים הישירים ביורוספורט ולצפות באחד מענפי הספורט המהפנטים והמאתגרים שקיימים בעולם. זמנים בהם השילוב בין אצילות, מוח, גוף בספורט היחידני, ובמיוחד תפקוד במצבי לחץ, הינו מצרך ומשאב נדירים וככאלה הופכת הצפייה ב-Welsh Open להנאה צרופה ואסקפיזם חשיבתי.
* הכותב הינו בעל תואר שני באנתרופולוגיה, ספורתרפיסט וכדורסלן לשעבר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם