שנת הדרקון: סיפורו של הלינדרלה
עד לפני שלושה שבועות הוא היה עוד בחור שחלם לשחק ב-NBA אבל נדד בין קבוצות וכמעט נחת בהפועל ירושלים. אבל אז ג'רמי לין התחיל לקלוע כמו מטורף ולנפץ שיאים היסטוריים. התוצאה: הניקס לא מפסיקים לנצח, ובאמריקה התאהבו בגיבור עם השורשים הטיוואניים
ואז הכרוז קורא בשמו של ג'רמי לין. הוא מושך את שמו ככל האפשר, סוחט את הרגע
מג'יק קינגדום: המדריך המלא לאולסטאר
ערב שלם של ציפייה מסתיים בפורקן רגשי. שבועיים של שיכרון חושים מגיעים לשיאם. שנים על גבי שנים של אכזבה, של מפח נפש, של תסכול אינסופי, מתפרצים בטירוף רגשות שמתנקז כולו למאה ותשעים סנטימטרים של גוף צנום. כבר שלושה שבועות הוא סוחף אחריו אומה שלמה ונושא על הכתפיים הכי צרות בליגה את קבוצת הספורט הגדולה ביותר בעולם.
על מסכי הטלוויזיה מוקרנים קליפים ממשחקיו האחרונים. המבחר קצר. שבעה בסך הכל מאז פרץ לתפקיד ראשי, בכולם ניצח. את המהלכים האוהדים מכירים בעל פה. אי אפשר להדליק טלוויזיה בארצות הברית ולא לראות את הביצועים שלו. שלשת ניצחון על טורונטו. הטבעה מול הלייקרס. הקהל מגיב בתשואות, מוזיקת מסיבות מתנגנת ברקע, חושך יורד על האולם, פולחן האישיות מגיע לשיאו. אפשר להרגיש את הרעידות של קירות האולם.
ארבעה אמריקאים ממוצא אסייתי בשורה התחתונה לא מפסיקים לצלם. הם מתקשים לכבוש את ההתלהבות הגדולה. זאת הפעם הראשונה שהם במשחק כדורסל. ארבעתם לובשים את החולצה הרשמית הנושאת את שמו של לין. 28 דולר לחולצה, 54 לגופייה שמוטבע עליה הלוגו של ה-NBA.
"כדורסל לא מעניין אותי," אומר לי אחד מהם, צלם בן 27 בשם מייק נגו. "אני יודע מה צבע הכדור, אבל פה
מה זה אומר להיות אוהד של ג'רמי לין? "זה לאהוד משהו הרבה יותר גדול מכדורסל," הוא מסביר בעיניים בורקות. "קודם כל, סיפור אנושי מדהים, שנוגע בכל אחד מאיתנו. זה אומר שאסור לוותר על החלומות, זה אומר שמי שטוב בסוף מצליח, זה אומר שיש סדר בעולם, גם אם לוקח לסדר להתרחש שנתיים מאוחר מדי".
את הכרטיסים קנו בבוקר המשחק מספסר שהרוויח מהעסקה 200 דולר. 250 דולר לכרטיס שעולה ביום רגיל קצת פחות מ-50. אבל אלה, כפי שברור לכולם, אינם ימים רגילים. לעזאזל הכסף.
לין מגיב במבוכה. לא יודע איך לעכל את המציאות החדשה. אין לו מניירות של כוכב. הוא לא מניף למעלה אגרוף קמוץ כמו קובי בריאנט ולא מעיף אבקת טלק כמו לברון ג'יימס. הוא מרים את יד ימין לאות תודה, מגניב חצי חיוך, משפיל מבט. לא יודע איך להכיל את האהבה האדירה שמרעיפים עליו 19,763 אוהדים, את ההתמסרות המוחלטת של ארץ שלמה.
אותה ארץ שעד לא מזמן - כפי שסיפר לפני שנתיים בראיון חושפני, כזה שאפשר להעניק רק כשאף אחד עדיין לא מכיר אותך - התייחסה אליו בחשדנות גדולה ועם לא מעט גילויי גזענות.
"?What the Hell".
דרו האוזמן ראה על גבי מסך המחשב שם מוכר בטבלה הסטטיסטית למשחק בין ניו יורק לניו ג'רזי, שהתחיל את טירוף ה"לינסאניטי". רק מספר הנקודות לידו נראה מוזר. 25? ג'רמי לין? האיש ששיחק איתו שלוש שנים בהארוורד, אוניברסיטה שהפעם הקודמת ששלחה נציג ל-NBA, אד סמית, הייתה ב-1954? קבוצה שאתה לא מגיע אליה כדי להפוך לסופרסטאר?
הטופ 10 השבועי מחלק אוסקרים
"כן, אני נשאר בלילה לראות אותו, ואז ישן עד אחת", מעיד האוזמן, רכז מכבי איתי באר יעקב מהליגה הלאומית בישראל, שפצוע כרגע ואמור לחזור למגרשים רק באפריל. לין עשה איתו קריירה יפה בהרווארד, שבמהלכה נפצע האוזמן, מה שאפשר לילד הצנום להפוך, על חשבונו, לכוכב האוניברסיטה היוקרתית.
"היה לי קשה בהתחלה, אבל אני ממש שמח בשבילו. יש קו עדין בין הצלחה לכישלון, ויש הרבה אנשים מוכשרים שלא מקבלים הזדמנות. הייתי פחות מופתע מאחרים. ג'רמי עבד קשה כל קיץ, ולקח את ההזדמנות בשתי ידיים. אם הוא לא היה משחק באופן יוצא דופן נגד הנטס, לא היה לו צ'אנס נוסף. להגיע מאפס למעמד שלו, זה ממש ממש מרשים".
ברוכים הבאים ללינסאניטי. שום תיאור אינו נמלץ מדי. שום קלישאה לא מיותרת. "אם היית שותה הלילה עשר כוסות ונרדם שיכור, לא היית מצליח לחלום על מה שלין עשה פה הערב", אמר אחרי שלשת הניצחון של לין בטורונטו פרשן ערוץ המדיסון סקוור גארדן, אל טראווטיג. ואמריקה כבר שלושה שבועות בחלום.
לא היה עיתון גדול שלא הקדיש לו את השער, אין מהדורת חדשות מרכזית שלא הביאה את סיפורו בהרחבה. "דיברנו על לין בדרכנו במסוק הנשיאותי", אמר דובר הבית הלבן, ג'י קרני. "הנשיא אובמה סבור שמדובר בסיפור מדהים שחורג מעבר לגבולות הספורט".
ארצות הברית, וזה כבר ברור, מאוהבת. בג'רמי לין, אבל קודם כל בעצמה. בסיפור שהוא יותר מהכל ביטויה המזוקק ביותר של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. שחוק אבל נכון. המקום היחיד בעולם שבו שחקן אלמוני עובר תוך שבועיים מחוזה מינימום של 9,295 דולר למשחק - בהשוואה ל-225 אלף דולר שמקבל כוכב הניקס כרמלו אנתוני - למצב שבו חוזהו הבא, לפי ההערכות, יתחיל מעשרה מיליון דולר. וזה לפני הרווחים מחסויות, פרסומות והזכויות לסרט שהפקתו מתבשלת כבר כעת.
במקביל להוריקן לין פוקדת את ארצות הברית סופה נוספת, זו של ריק סנטורום, הפוליטיקאי האלמוני שהודח מהסנאט לפני חמש שנים, נכנס למרוץ לנשיאות כקוריוז, והפך למועמד המוביל בסקרים לראשות המפלגה הרפובליקנית. לין הוא סיפור גדול יותר.
"זאת הפעם הראשונה שלקחנו את הבן שלנו למשחק כדורסל", אומרת סוזן, רגע לפני שהיא תופסת את מקומה ביציע. בנה בן העשר מחייך למצלמה, חולצה של לין לגופו, ומצביע על השם בגאווה. "הוא עדיין ילד", היא ממשיכה, "עד היום לא הרגשתי נוח לקחת אותו למשחקים, לא רציתי שישמע את הקריאות של האוהדים, שיספוג את האווירה הלא נעימה".
מה השתנה?
"כולם בבית הספר מדברים על לין. יום אחד הוא בא הביתה ואמר שהוא רוצה לראות אותו. בהתחלה לא הסכמתי, אמרתי לו שיצפה בו בטלוויזיה. אחר כך דיברתי עם בעלי, הבנו שיש פה סיפור שחשוב שהוא יכיר. שיש פה דוגמה לספורטאי שהוא קודם כל תלמיד מצטיין, שלא ויתר על הלימודים והלך לאוניברסיטה הטובה בעולם. וזה מה שהסברנו לו".
בנה של סוזן לא לבד: על כל אוהד בגארדן שלובש חולצה של שחקן, כמו הכוכבים כרמלו אנתוני ואמארי סטודמאייר, חמישה אוהדים לפחות לובשים את מס' 17. וזאת שבוע בלבד לאחר שמשלוח הגופיות הראשון הגיע לחנויות. בעמדות המכירה הראשיות שבכניסה לאולם יש פריטים הנושאים את שמו. בצבעים שונים, עם תמונה ובלי, כובעי מצחייה, גופיות, חולצות, מגבות ואימוניות.
בדרך ליציע הוצבו עגלות מכירה נוספות שבהן כבר לא ניסו ראשי הקבוצה להסתיר את העובדה כי מדובר בהצגה של איש אחד. פריטים של שחקנים אחרים, חפשו במקומות אחרים. הגדיל לעשות האוהד המפורסם והמושבע ביותר של הקבוצה, הבמאי ספייק לי, שהגיע לבוש בחולצתו של לין מתיכון פאלו אלטו, קליפורניה.
"הוא לקח את העיר בסערה", מסביר ל"סופשבוע" איאן בגלי, כתב ESPN ניו יורק לענייני הניקס. "ניו יורקים אוהבים אנדרדוגים, ולין פשוט לקח את זה לקיצוניות. הביקוש לגופיות שלו מטורף לגמרי. כל חנות שמקבלת משלוח מוכרת את כולו בבת אחת. ביום המשחק נגד הלייקרס, כשבדרך כלל מגיעים כחמישה כתבים לאימון בוקר, היו שם 30 איש שדיברו רק על לין. אחרי אותו משחק חיכו לו 50 עיתונאים בחדר ההלבשה. וזה רק הולך ומתגבר".
שום דבר בקריירה של לין לא עבר במסלולים השחוקים של שחקני -NBA. הוא לא גדל בשכונת עוני, לא נולד למשפחה חד הורית ולא ברח למגרש הכדורסל כמפלט מקשיי היומיום. הוא נולד לפני 23 שנה בלוס אנג'לס להורים טייוואנים, שהיגרו לארצות הברית באמצע שנות השבעים. הוא היה בן למשפחה מהמעמד הבינוני, תלמיד מצטיין עם סיפור התבגרות בורגני על גבול המשעמם וציונים גבוהים בתיכון.
בניגוד למרבית שחקני הליגה, שהתואר אצלם הוא בעיקר פורמלי, לין התקבל לאוניברסיטה העילית של הארוורד, ועל אף שהיה הכדורסלן המצטיין שם, הוא סיים את לימודיו עם תואר בכלכלה וממוצע ציונים מכובד של 85.
באותן שנים רשם לין היסטוריה כשהפך לשחקן הראשון אי פעם ב"Ivy League" היוקרתית שסיים את הלימודים עם למעלה מ-1,450 נקודות, 450 ריבאונדים, 400 אסיסטים ו-200 חטיפות. אף על פי כן הוא לא נבחר בדראפט ולאחר ביצועים יפים בליגת הקיץ (אצל דוויין קייסי, שחטף ממנו את השלשה ההיא כמאמן טורונטוף) נלקח על ידי גולדן סטייט ווריורס, שראתה בו משהו בין גימיק לשחקן משלים.
אמנם המהומה סביבו הייתה רבה, וכלי התקשורת התאהבו מיד בסיפורו של האמריקאי הראשון בליגה ממוצא סיני, אלא שמבחינה מקצועית, הרומן שלו עם הקבוצה היה מרשים פחות. את עונת הרוקי סיים ב-2.6 נקודות למשחק, ושותף ב-29 משחקי עונה רגילה בסך הכל מתוך 82.
היו לו הצעות מאיטליה בזמן ההשבתה, הוא כמעט חתם בהפועל ירושלים, ואז ההשבתה הסתיימה. המאמן בגולדן סטייט התחלף, אבל גם האיש החדש, מארק ג'קסון, לא בנה על לין, שנחתך ביום הראשון למחנה האימונים בדצמבר. יוסטון, קבוצה שמתאפיינת בחשיבה אנליטית ומתבססת על סטטיסטיקה, הניחה עליו את היד, ואז שיתפה אותו למשך שמונה דקות בשני משחקי אימון וניפתה אותו רגע לפני שהעונה התחילה.
המצב אז, הוא מודה היום, נראה רע. עם תואר מהארוורד, המחשבות נדדו לכיוונים אחרים. "חשבתי לקחת הפסקה מכדורסל. בארבעה חודשים של אימונים הרגשתי שעבדתי קשה יותר מכל אחד, ואז הייתי צריך להילחם על האפשרות להתאמן. התחלתי להטיל ספק בכל מה שסביבי".
בניו יורק היו צריכים רכז זמני. מייק ביבי ובארון דייוויס סבלו מבעיות גב, הרוקי אימן שמפרט בדיוק נפצע בברך, והניקס בחרו בו והעניקו לו חוזה זמני עד 10 בפברואר. "אני נלחם על מקומי כמחליף", אמר לאחר החתימה בקבוצה. "אנשים רואים בי שחקן 12 או 15 בסגל. זה משחק במספרים", הוסיף.
ההתחלה לא הייתה קלה. בינואר הוא עוד נשלח להשתפשף בליגת ההתפתחות, לקבוצת אירי בייהוקס, ונראה בדרך החוצה. ב-22 המשחקים הראשונים של העונה הוא שותף למשך קצת יותר מ-50 דקות בסך הכל.
ואז, 25 נקודות נגד הנטס, במשחק שבו עלה מהספסל. 45 דקות ו-28 נקודות נגד יוטה. 23 נקודות על וושינגטון והטבעה ראשונה. ב-10 בפברואר הגיע משחק חייו, כשקלע 38 נקודות מעל הראש של קובי בריאנט והלייקרס בניצחון 85:92. נפתח פרק חדש בתולדות הליגה, כשהוא רושם בשלושת משחקיו הראשונים בחמישייה יותר נקודות ממה שקלע כל שחקן אחר לפניו. ג'ורדן, לברון ג'יימס, בריאנט.
בליגה שבה לכל דבר יש סטטיסטיקה, קל לתאר את אפקט לין במספרים. ב-13 המשחקים שלפני הפריצה, לניקס היה מאזן 11-2, והמאמן מייק דאנטוני כבר עמד להיות מפוטר. בתשעת המשחקים הבאים הניקס ניצחו בשמונה. בדצמבר היו לו 0.7 נקודות למשחק. בתשעת המשחקים הראשונים של הפריצה, 25 נקודות לערב. ואפשר להמשיך כל הדרך עד טייוואן.
אלא שהחיים הם הרבה יותר מאשר אוסף של מספרים. קחו למשל את הספה. לכאורה, אביזר ריהוט חסר משמעות שיקבל מקום מרכזי בסרט שיציג את סיפור חייו של לין. בפועל, תמצית סיפורו של השחקן שעמד לאבד הכל וקנה את עולמו בערב אחד. הספה שעליה העביר את לילותיו אחרי עוד ערב מתסכל על הספסל, ושעליה חלם לשנות את מזלו. הספה כמשל. פעם זו הייתה הספה בבית אחיו, אצלו התנחל בחודשים הראשונים של העונה שבהם לא ידע אם חוזהו יוארך, ופעם הספה בסלון ביתו של חברו לקבוצה לנדרי פילדס.
מיד לאחר המשחק נגד הנטס הפכה הספה לחלק מרכזי במיתוס שנבנה סביב לין. פילדס הגדיל לעשות כשפרסם בטוויטר שלו תמונה של הספה החומה, מעוטרת בשלוש כריות כחולות, שעליה התכווצו 190 הסנטימטרים של לין. "גבירותי ורבותי, הספה האחת והיחידה", צייץ פילדס. "אני חושב שספייק לי הציע עבורה חמישה מיליון דולר", המשיך בהומור. "אבל זה רק אם לין ימשיך לישון עליה גם בביתו. אתם יודעים, נוסחה מנצחת לא מחליפים".
במשחק הראשון שבו פתח, נגד יוטה, הוא הפך לראשון שרשם 28 נקודות ו-8 אסיסטים בהופעת בכורה זה 30 שנה. "אני לא חושב שמישהו, כולל אני, צפה את זה", אמר בצניעות. שני משחקים לאחר מכן, כשקלע 38 נקודות מול הלייקרס, הוא הגיע להישג גדול אף יותר: הוא סחט מחמאה מקובי בריאנט, אדם שלא מרבה לפרגן ליריבים, כולל ללין עצמו, שרק לילה קודם אמר עליו, "מה הוא עשה, לעזאזל?". "הוא סיפור גדול, ועדות לנחישות ועבודה קשה. זו דוגמה טובה לילדים בכל העולם", הודה קובי לאחר שראה את הטירוף מגיע לשיאים חדשים.
מאמן הניקס, דאנטוני, שלין הציל לו את העונה ואולי גם את הקריירה, התקשה לכבוש את ההתפעלות הגדולה. "מדובר באירוע של פעם בחיים", הודה, "מעולם לא ראיתי דבר כזה. אתה לא רואה לעתים קרובות שחקן שמשחק ארבעה משחקים ברציפות ברמה הגבוהה ביותר שאפשר לצפות לה, ואף אחד לא יודע מי הוא".
מג'יק ג'ונסון, אגדת כדורסל, הצטרף גם הוא לחגיגה. "ההתלהבות שהוא מביא למדיסון סקוור גארדן, לא ראיתי דבר כזה כבר הרבה זמן", אמר לסוכנות אי-פי. "כשיש לך ניצוץ כזה, במיוחד בעונה כזו, זה יכול למשוך אותם למעלה במשך תקופה ארוכה. בעונה שבה כלום לא הלך להם, הם היו צריכים משהו חיובי".
סטיב נאש, אחד הרכזים הגדולים בתולדות הליגה, שרבים רואים לא מעט קווי דמיון בינו לבין לין (בעיקר מכיוון ששניהם, נאש בפניקס ולין בניקס, פרחו בהתקפה המהירה והיעילה של דאנטוני), לא נותר אדיש. "אם אתם אוהבים ספורט, אתם חייבים לאהוב את מה שלין עושה. הבן אדם קיבל הזדמנות ופשוט התפוצץ". נלהב מכולם היה חברו לקבוצה, סטיב נובאק, שהבין איך עונה כושלת משתנה בבת אחת. "זה אמיתי. הוא משתפר ממשחק למשחק. מי יודע, במשחק הבא הוא יכול לקלוע גם 50 נקודות. אני מרגיש שאני עד לאירוע היסטורי".
"עם לין, רואים בהתקפת הניקס הרבה דברים שלא היו שם קודם", ממשיך בגלי, כתב ESPN. "הכדור נמסר מיד ליד, מחפשים את מי שפנוי לזרוק. כאשר כרמלו אנתוני הריץ את ההצגה, הוא היה מבודד למצבים של אחד על אחד. עם לין הם יכולים להגיע רחוק. אפילו לסיבוב של ארבע הטובות במזרח. הניקס היו זקוקים לרכז שיריץ את ההצגה, ולין עשה את זה כמו שחקן מנוסה. כאילו הוא היה שם תמיד".
יומיים לפני המשחק נגד ניו אורלינס, נערכת במסעדה מקומית מסיבה לכבודו של לין. המקום לא מקרי. מרכז המסעדות והאוכל של שכונת צ'יינה טאון המפורסמת. קצת יותר משעה לתחילת האירוע, משתרך מחוץ למסעדה שביל נחש אנושי של מאות אוהדים מקומיים. על הפרק: הקרנה מיוחדת של המשחק נגד סקרמנטו קינגס. ולא זו בלבד, שעה לפני הפתיחה מתקיימת במסעדה מסיבת עיתונאים מיוחדת שעורכים מארגני הערב, ראשי ערוץ המדיסון סקוור גארדן, ערוץ הקבוצה שמעביר את משחקיה בשידור חי.
לא מעט אינטרסים כלכליים והרבה מאוד כסף נקשרו בימים האחרונים בשמו של לין. כך, למשל, כתבה ב"דיילי ניוז" הראתה כי מחיר ממוצע של כרטיס למשחק נגד סקרמנטו זינק בלא פחות מ-245 אחוז לעומת מחיר של כרטיס טרם כניסתו של לין לתמונה. יומיים לאחר מכן, נגד ניו אורלינס, תומחר כרטיס ממוצע ב-306 דולר, לעומת 103 דולר בימים רגילים, זינוק של 196 אחוז. וזו רק ההתחלה.
ב-ESPN דיווחו השבוע על פי נתונים רשמיים כי בשבועיים האחרונים הפכו החולצות של לין לנמכרות ביותר באתר הליגה. המניות של המדיסון סקוור גארדן עלו גם הן מאז החל הטירוף, והגיעו לשיא של 52 שבועות, ואילו התנועה באתר המכירות באינטרנט של הקבוצה גדלה בשבועות האחרונים ב-3,000 אחוז.
פטריק רישה, ממגזין העסקים "פורבס," העריך השבוע כי בעונה הבאה צפוי לין להכניס לליגה בין 40 ל-80 מיליון דולר, מרביתם כתוצאה מההתעניינות הבינלאומית הגדולה, בעיקר בשווקים הגדולים של סין ושל מדינות נוספות במזרח אסיה.
סיפורו של ערוץ הטלוויזיה הרשמי של הגארדן, מהבחינה הזאת, הוא לא יותר מחוליה נוספת בשרשרת ארוכה של אינטרסים כלכליים מאותו סוג. ברקע עומדת מחלוקת כספית בין ראשי הערוץ לאחת מספקיות הכבלים המובילות באזור ניו יורק, טיים וורנר. בעקבות כך, כבר קרוב לחודשיים ספקית הכבלים, שמספר מנויה בקרב תושבי ניו יורק קרוב לשלושה מיליון, לא כוללת את ערוץ הכדורסל של הניקס בחבילה שהיא מספקת ללקוחותיה.
"תתנתקו מטיים וורנר כמה שיותר מהר ותצטרפו לספק שכולל את הערוץ שלנו", מפציר דן רונאיין, סגן נשיא הערוץ, בעשרות אנשי התקשורת, מרביתם ממוצא אסייתי, שהגיעו למסיבת העיתונאים. לפני שלושה שבועות היו דבריו של רונאיין נעצרים בדוכני הדגים המפורסמים שבפאתי השכונה. עכשיו המסעדה הייתה מלאה עד אפס מקום בעשרות עיתונאים, שמבקשים לדעת איך פותרים את המשבר שמונע מהם לעקוב אחרי לין בשידור חי. "הפתרון היחיד הוא שתתקשרו לטיים וורנר מחר בבוקר ותודיעו שאתם מתנתקים", הוא מפציר בהם פעם אחר פעם.
רונאיין מדבר על תופעה חסרת תקדים במונחים טלוויזיוניים, על זינוק אדיר במספר הצופים במשחקי הקבוצה מאז החל לשחק לין, על התעניינות הולכת וגוברת ועל טלפונים בלתי פוסקים של תושבים מקומיים שאינם יכולים לצפות בערוץ. "לי לא זכורה תופעה בממדים כאלה", הוא מספר לנו. "הפעם היחידה שראינו זינוק גדול במספר הצופים הייתה עם הצגתו של כרמלו אנתוני, אבל אחר כך זה התייצב וחזר למספרים רגילים. עכשיו אני מדבר איתך על זינוק של 70-60 אחוז במספר הצופים, ובחלק מקבוצות המיקוד ראינו גם זינוק של מאה אחוז. זו תופעה שלא ראינו כמוה כבר הרבה מאד זמן".
בינתיים הולך התור בחוץ ומתארך. ערב ירד על ניו יורק, והטמפרטורה נושקת לאפס. מסביב עשרות מסעדות, מספרות ודוכני עיתונים. שילוב של רחוב אלנבי בתל אביב ואזור התעשייה של ראשון לציון. הקסם שמאפיין את המקום שנחשב ליעד תיירותי בשעות היום מתפוגג עם רדת החשיכה. ערימות אשפה מציפות את הרחובות. טיפוסים תמהוניים שרועים על המדרכה. אחרים מחטטים בפחי הזבל. השלטים בסינית, התושבים לא מדברים מילה באנגלית.
מחוץ למסעדה מתערבבים זה בזה אוהדי כדורסל שחורים לצד נערות לבנות ותושבים ממוצא אסייתי. בובת קרטון בגודל אנושי של ג'רמי לין ניצבת בכניסה למסעדה. בפנים מחכה בובה נוספת. ראשי הערוץ לא חסכו בשום מחווה לקנות את לבם של התושבים המקומיים. חולצות הנושאות את שמו של לין והלוגו של הניקס מחולקות חינם לכל מי שרוצה. כולם רוצים.
בפינת המסעדה מוקם מזנון של מאכלים מקומיים ומשקאות שהוצעו חינם. ארבעה מלצרים, מצדו השני של הבר, מעמיסים אוכל על הצלחות. הם לא מדברים מילה באנגלית, לא מבינים דבר בכדורסל. כשנזרק שמו של לין לחלל האוויר הם מגיבים בחיוך רחב. הפלישה האמריקאית הלבנה בחסותו של לין נעימה להם.
אחד מאלה שמגיע לאירוע הוא זאקרי בוגדני, עובד וול סטריט לבוש בחליפת יוקרה ובנעליים בורקות, שנותר מעונב כל הערב. "היינו יחד בהארוורד", הוא מספר בגאווה. "לא היינו חברים, אבל למדנו כמה קורסים ביחד. אני אוהד של הניקס, עובד באזור ומכיר אותו מהאוניברסיטה, כך שמבחינתי מדובר בסערה המושלמת". כמה טוב לין עוד יכול להיות? אני שואל אותו. "כמה שהוא רק ירצה", הוא משיב מיד. "לפני חודש אף אחד לא שמע עליו, ועכשיו הוא אחד השחקנים הלוהטים בליגה. הוא עדיין צעיר, וברגע שיהיה לו ביטחון, הוא יוכל להיות אחד הרכזים הטובים אי פעם".
ומה יקרה כשכרמלו אנתוני - הכוכב הגדול של הניקס, שהושבת בתחילת ה"לינסאניטי" בגלל מתיחה במפשעה - יחזור למגרשים? אני שואל. אתה חושב שלין יסתדר איתו? "השאלה היא לא איך לין יסתדר עם אנתוני, אלא איך אנתוני יסתדר עם לין", הוא משיב. "לדעתי, המאמן יעשה טעות גדולה אם הוא ישנה את השיטה כשאנתוני יחזור. המספרים והמאזן מדברים בעד עצמם. זאת תהיה טעות לשנות הכל עכשיו".
דבר אחד לא ישתנה, מבטיח דרו האוזמן. לין עצמו. "הוא תמיד היה בחור צנוע, מאמין באלוהים ומדבר עליו אחרי כל משחק".
אתם עדיין בקשר?
"אנחנו מדברים מדי פעם. גם בשיא תקופת ההצלחה הוא מצא זמן להחליף איתי כמה מילים".
עוד מעט הוא יהפוך לסלבריטי.
"ההצלחה לא תשפיע עליו ולא תשנה אותו. הוא יישאר צנוע".
קצת יותר משלושה שבועות לאחר משחקו הראשון הגדול בניקס, ארצות הברית עדיין לא יודעת בדיוק איך לאכול את השחקן ששינה את כל כללי המשחק. מצד אחד, מדובר ברומן מתמשך של עשרות מיליוני אמריקאים שכבר קרוב לחודש ישנים איתו באותה מיטה.
אומה שלמה שאין דבר שהיא אוהבת יותר מסיפור עלייתו לגדולה של האנדרדוג, שמזכירה את לין בנשימה אחת לצד אגדה פורצת מחסומים אחרת כמו ג'קי רובינסון, האפרו-אמריקאי הראשון בליגת הבייסבול המקצוענית. ומצד שני, בדיוק כמו במקרה של רובינסון, גם במקרה של לין לא כולם יודעים איך להתמודד עם הספורטאי המצטיין בעל הרקע השונה.
אחד מהם הוא אלוף האגרוף ואחד המתאגרפים המפורסמים בעולם, פלויד מייוות'ר, האיש בעל המאזן של 42 ניצחונות מ-42 קרבות, שבאחד הבקרים צייץ כי "לין שחקן טוב, אבל כל המהומה סביבו נובעת מזה שהוא אסייתי. שחקנים שחורים עושים כל לילה מה שהוא עושה ולא זוכים לאותן תשבחות".
גם לפרשן הספורט של פוקס, ג'ייסון וויטלוק, הייתה התבטאות בעייתית, כשכתב לאחר הניצחון על הלייקרס כי "מישהי בת מזל בניו יורק הולכת להרגיש הלילה כמה סנטימטרים של כאב", ציוץ שכיוון לסטריאוטיפ לפיו לאסייתים יש איבר מין קטן.
גם רשת ESPN הסתבכה, לאחר שבעקבות ההפסד וההופעה הפושרת נגד ניו אורלינס, פורסמה הכותרת המעליבה "in the Armor Chink". משחק מילים שמשמעותו "סדק בשריון", ושכולל בתוכו את הכינוי הלעגני לסינים, Chink. העורך האחראי לכותרת פוטר. שדר אחר, שהשתמש בביטוי במקביל, הושעה לחודש.
במבט ראשון אפשר להתייחס בביטול להערות סרות הטעם, שנשטפו בשבועות האחרונים במבול האהבה שהורעפה על לין מכל עבר. ואפשר, ואולי צריך, לשאול בכנות האם מדובר בסיפור סינדרלה נדיר ביופיו כפי שרבים היו רוצים לראות אותו, או בהוכחה נוספת למחסום הגזע שעומד גם היום בדרכם של לא מעט ספורטאים מקומיים. האם גם שחקן שחור בעל כישרון זהה היה נדחה על ידי עשרות קולג'ים שאליהם פנה בבקשה לקבל מלגת כדורסל, והאם שחקן לבן בעל ממוצעים זהים לאלה של לין בהארוורד היה נאלץ להסתמך על אלילת המזל.
"חלק מהאנשים עדיין לא יכולים להתגבר על עניין הגזע שלו. בכל מקום שבו שיחק, הוא היווה מטרה להערות פוגעניות", סופר עליו בכתבת פרופיל שהופיעה לפני שנתיים וחצי במגזין "טיים". לין עצמו מספר שם כי "אני נתקל בזה בכל מקום. הערות גזעניות, בדיחות גזעניות, הכל קשור לזה שאני אסייתי".
אז, לפני שהיה לגיבור, הרשה לעצמו לין לשתף את הקוראים במה שלא יעז להעלות היום, כשהוא נישא על כתפיה הגאות של האומה כולה. "היום אני כבר לא מגיב לגילויי הגזענות", סיפר באותו ראיון. "אני מצפה לזה, התרגלתי לזה".
שנה קודם לכן, בראיון ל"סן פרנסיסקו כרוניקל," סיפר לין: "כדורסל הוא ספורט ללבנים ושחורים. אתה לא מקבל כבוד בארצות הברית אם אתה כדורסלן אסייתי". לין לא עצר שם, וטען כי העובדה שנדחה על ידי המאמנים במרבית הקולג'ים שאליהם פנה, נובעת גם היא ממוצאו. "אני סבור שהמוצא שלי השפיע על האופן שבו מאמנים התייחסו אלי, ושאילו הייתי ממוצא אחר, היו מתייחסים אלי אחרת".
לין אינו היחיד שסבור כך. "אילו היה שחור או לבן, ייתכן שהכל היה נראה אחרת", אמר לאחרונה מאמנו בתיכון, פיטר דייפנברוק. פרשן הכדורסל של ESPN, ריק ריילי, הרשה לעצמו השבוע גם כן לתהות בקול האם העובדה שבמשך שנים היה לין שקוף עבור כל אנשי הכדורסל בליגה היא צירוף מקרים.
"מה קרה ב-NBA?", הוא תהה בטור שפורסם באתר הרשת. "מדוע אף קבוצה לא בחרה בו בדראפט, ש-23 מ-60 השחקנים שכן נבחרו בו עפו מהליגה? מדוע הוא נחתך מגולדן סטייט ומיוסטון? מדוע היה צריך לנדוד בליגת ההתפתחות? כיצד רבים כל כך יכולים להיות עיוורים כל כך?".
השבוע כבר לא הייתה לאף אחד ברירה. לניקס, שעד לפני שלושה שבועות התכוונו להיפטר ממנו, זה עלה כמה מאות אלפי דולר. למרבה המזל, מבחינתו, החוזה יסתיים בקיץ. ההערכות הן כי בחוזה הבא יופיעו שמונה ספרות לכל עונה. לין יברור את ההצעות היטב ובעיון. אחרי הכל, כפי שהודה בעצמו לפני חודשיים, הכל עניין של מספרים. עכשיו, שכולם ירדפו אחריו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם